נינת הבבא סאלי חושפת: "סבא התגלה אליי בחלום, ולחץ לי את היד"

"הפעם הראשונה בה הבנתי את משמעות היותי נינת הבבא סאלי הייתה בגיל ארבע", מספרת שרה כהן, נינתו של הצדיק. "נכנסתי לבית של השכנים, ופתאום גיליתי על הקיר תמונה של סבא רבא שלי. אני זוכרת כמה נדהמתי כשחזרתי הביתה ושאלתי את אמא: 'מה עושה תמונה של סבא על הקיר של השכנים?' אמא הסבירה לי את מה ששמעתי מאוחר יותר פעמים כה רבות: 'סבא לא היה סבא רק שלנו, הוא היה סבא של כל ישראל'.

"המשפט הזה מלווה אותי מאז ועד היום", אומרת שרה, אמנית וזמרת במקצועה, "ואני חושבת שהוא משקף כל כך את המהות של סבא, הבבא סאלי, שהיה כל-כולו דאגה גדולה לעם ישראל. לצערי, לא זכיתי להכיר אותו מקרוב, שכן נולדתי ממש עם פטירתו, אבל לפני כשלוש שנים הגעתי להחלטה שאני רוצה להכיר וללמוד עליו יותר, וגם לחלוק את הידע הזה עם נשים נוספות. זה מה שהוביל אותי ליצירת המופע 'בנות הבית' שמתעד מסע בו אני מתחקה אחר עקבותיו של סבא, משוחחת עם בנות משפחתי שזכו לחיות במחיצתו ושומעת סיפורים שמעולם לא סופרו. כך יצאתי לדרך, ואת התוצאה ניתן לראות במופע שמסתובב בתקופה זו ברחבי כל הארץ".

"סבא העביר לי כוח"

שרה היא כאמור אמנית - זמרת, כותבת ומלחינה שירים, ובמשך כל השנה יוצאת להופעות, לערבי הפרשות חלה, ועוד, אך לא תמיד היא עסקה בכך.

"תמיד אהבתי לשיר, אך זה היה תחביב בלבד", היא מציינת. "לפני כתשע שנים הייתי לפני לידת בתי השביעית, ובאחד הלילות ראיתי את סבא-רבא הבבא סאלי בחלום, כשהוא לבוש בלבן ולוחץ לי את היד במין רטט, כאילו הוא מעביר לי אנרגיות. כשהתעוררתי מהחלום היד שלי עדיין רטטה, זה היה מוחשי כל כך. הרגשתי שסבא מנסה לתת לי כוח שעוד אהיה זקוקה לו. זמן קצר לאחר מכן התחלתי לחוש תופעה מעניינת - פתאום נחה עליי רוח השירה, וקיבלתי החלטה – לרכוש פסנתר וללמוד נגינה.

"כל מי שהיה סביבי לא הבין את פשר ההחלטה – אישה עסוקה לפני לידה שביעית, מוצאת זמן לפיתוח תחביבים? אבל אני הרגשתי שהנשמה שלי משתוקקת לכך. כך היה במשך מספר חודשים, ואחרי זמן מה בו ניגנתי וניגנתי, גיליתי שאני גם מלחינה ואפילו כותבת מילים. בלי לשים לב זה הפך להיות חלק ממני, וכשהגעתי ללידה הייתי מלאה בשירים ובהלל לבורא עולם".

לא פלא שלתינוקת שנולדה החליטה שרה להעניק את השם 'תהילה', אלא שימים ספורים לאחר השחרור מבית החולים הם שמו לב שמשהו אינו תקין בהתפתחותה של תהילה הקטנה.

"תהילה אושפזה שוב בבית החולים", מספרת שרה, "ובתוך זמן קצר הובהר לנו שתהילה היא ילדה עם הרבה מתיקות וקסם, אך גם עם צרכים מיוחדים. עברה עלינו תקופה מאוד לא פשוטה של הפנמה והתמודדות עם המציאות החדשה, ובאותם ימים היו שני דברים עיקריים שחיזקו אותי – הכוחות שקיבלתי מהצדיק, וגם השירים שכתבתי וקירבו אותי לריבונו של עולם. הבנתי שזהו רצונו ושהכל מגיע אך ורק מתוך אהבתו הגדולה. כך הצלחתי להרכין את הראש ולקבל על עצמי את הניסיון באהבה. אגב, תהילה כיום בת תשע, היא אינה מדברת כלל, אך היא שרה – מזמזמת כל שיר שהיא שומעת, ועושה זאת עם כל כך הרבה חן. ממש כפי שנאמר 'לך דומיה תהילה'".

לסיפור האישי שלך הייתה השפעה על המופע שבחרת ליצור?

"בוודאי, אך לא רק לו, אלא גם לכל הסיפורים האחרים ששמעתי בימי חיי הנוגעים לברכתו של הצדיק, כולל לסיפור לידתי שלי בה אימי חוותה ניסים, כשחייה היו בסכנה גדולה. סבא ששמע על מצבה ביקש מהרופאים לעצור את ההליך הרפואי שחשבו לעשות שהיה עלול להיות בלתי הפיך, ובזכות זה ניצלו לא רק חייה של אמא, אלא היא גם זכתה להביא אחר כך ילדים נוספים לעולם.

"כשאספתי חומר למופע שמעתי כל כך הרבה סיפורים מרגשים משתי בנותיו של סבא – הרבנית אביגיל בוסו שהיא סבתא שלי, והרבנית פנינה יהודיוף – דודתה של אימי. זה היה זמן קצר אחרי שנפטרה אחותן, והרגשתי שמאחר שזכינו לכך  שחיות אתנו שתי בנות שלו - זו זכות וגם חובה לשמוע מהן כמה שיותר, ולתעד זאת. מכיוון שאני אמנית היה ברור לי שאשלב את קטעי המולטימדיה שבהם תיעדתי אותן בקטעי שירה על הבמה שיחזקו את המסר ושירגשו את הקהל".

אהבה לכל אחד מישראל

את העבודה על הפרויקט הייחודי התחילה שרה לפני כשלוש שנים בתקופת הימים הנוראים, ועוד באותה שנה – לקראת ההילולה ב-ד' שבט, היה המופע מוכן.

"לא הגעתי עם ניסיון מהשטח בהשגת תקציבים", היא מציינת, "ולמרות שקיוויתי שאמצא את המקומות שישקיעו בכזה מופע, הסתבר שזה לא פשוט בכלל. היה שלב בו חשבתי אפילו שאני עובדת סתם, מבלי שיצא מזה כלום, אבל המשכתי ללכת עם האמונה החזקה והקול הפנימי שאמר לי: 'את עושה משהו טוב, אסור לך להתייאש, כי זה עוד יקרה'.

"בסופו של דבר הזמינו באותה שנה את המופע בעכו, ושבועיים לפני ההילולה התקבל תקציב גם מירושלים. קיימנו שני אירועים מרגשים ברמה גבוהה, אפילו סבתא שלי הרבנית תחי' הגיעה לברך את הנשים. גם בשנה זו הופענו במספר מקומות, ובשבוע זה אנו צפויות להופיע ביום שלישי באולם שטיינברג בחולון, וביום רביעי בירושלים, באולם היכל התרבות בפסגת זאב - שני המופעים מתחילים בשעה שמונה בערב. כשאני רואה את כולן יוצאות מהאולם עמוסות ברשמים, זה ממחיש לי עד כמה שהיוזמה אכן חשובה".

מתוך כל הסיפורים שאת מביאה במופע על הצדיק, ישנם דברים שהתחדשו לך?

"בוודאי שהיו דברים שהתחדשו. דודה שלי למשל סיפרה שכאשר הוא התארח בביתם בצרפת, הוא הקפיד ללכת במיוחד כדי לקנות מתנה מיוחדת לאמא שלה - הסבתא שאירחה אותו, כדי להביע את הכרת הטוב. שמעתי גם סיפורים על איך שסבא ירד אל גובהם של האנשים הקטנים ביותר והיה אכפת לו מהרצונות קטנים שלהם, ואלו דברים שטלטלו אותי.

"בתפיסה שלי ראיתי את סבא תמיד כמלאך אלוקים, ופתאום נחשפו לי צדדים נוספים באישיותו, ובעיקר הדאגה שלו לעם ישראל. כפי שסיפרה דודה שלי: 'בכל פעם שהיו מגישים לו לאכול, הוא כמעט לא היה אוכל, וגם כמעט לא הניח את הראש כדי לישון, רק התפלל על עם ישראל ועל הדור כולו'. אלו דברים שהיא ראתה במו עיניה ממש, כי הוא תמיד היה דואג לכולם.

"באופן אישי הנקודה המשמעותית ביותר שאני  לוקחת מסבא לחיים ומרגישה שהיא מעניקה לי הכי הרבה כוח, זו האהבה הגדולה שהוא הפיץ סביבו. אהבה מאוד חזקה שהגיעה מתוך החיבור שלו לקב"ה, ומאהבת הבורא אלינו.

"סבא היה כל כך קרוב לקב"ה, עד שהוא ספג את אהבת השם באופן המרוכז ביותר, ומהמקום הזה נוצרה לו אהבה גדולה לעם ישראל, ולא משנה במי מדובר. אחד הדברים המרגשים המסופרים עליו במופע הוא שהוא הפטיר לא פעם בכאב: 'למה אנשים זוכרים לבוא להתברך, אך שוכחים לבוא כדי להודות ולספר שהברכות התקיימו?' זה כל כך מאפיין אותו, כי הוא דאג לכל מי שפגש, וממש אהב כל יהודי מעצם היותו יהודי, בגלל שהוא חלק מהלב היהודי של עם ישראל. זהו דבר עצום שחשוב כל כך שנחזק אותו אצלנו, ובפרט בתקופה זו".

למען עם ישראל

חלק מהייחודיות במופע של שרה באה לביטוי בכך שאת קטעי השירה המחברים בין הסיפורים על הצדיק, היא מבצעת יחד עם בתה אביגיל, בת ה-21, אף היא זמרת מוכשרת בעלת קול שנוגע בנשמה. "זה העונג הגדול שלנו – לעמוד יחד על הבמה, אמא ובת", היא אומרת בסיפוק. "אמנם זה קצת מאתגר, כי קשה למצוא זמן להתאמן, כיוון שדווקא מאחר ששתינו נמצאות בבית ולא מתכנסות במיוחד כדי להתאמן, קשה למצוא לכך פנאי וריכוז, אך בסופו של דבר אני חושבת שזה אחד הדברים הייחודיים ביותר במופע, בפרט ששתינו מרגישות קשר כל כך ישיר לצדיק, מעצם היותנו צאצאיות שלו".

לסיום מספרת שרה את אחד הסיפורים המפורסמים על סבה: "מספר ימים קודם פטירתו של סבא הוא לא אכל ולא שתה, וכששאלו אותו על כך הוא הסביר ש'מרחפת על עם ישראל גזירה קשה ביותר'. כשאשתו הרבנית אמרה לו: 'אז תבטל אותה, כפי שביטלת גזירות אחרות', הוא השיב שאינו מצליח, שכן הגזירה קשה מאוד, והוא רואה אנשים רבים נהרגים – ילדים, מבוגרים, נשים... הוא הסתגר בחדרו, קיבל על עצמו תעניות והתחנן לבורא עולם לבטל את הגזירה.

"באחד הימים יצא סבא מהחדר כשפניו מאירות, והודיע שבסייעתא דשמיא הוא הצליח לבטל את הגזירה הקשה. הוא גם ציווה לערוך סעודה גדולה. למחרת הוא אושפז בבית החולים וכמה ימים לאחר מכן נפטר לבית עולמו. כפי שבמשך חייו הוא נתן את כל-כולו למען עם ישראל, כך גם במותו, הוא הקריב את עצמו למען הכלל. הלוואי שנזכה כולנו להתחזק באהבת ישראל, וללמוד ממנו, ולו במעט".