חוק לישראל - פרשת נשא, יום שני

תורה

(כז) עַל פִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו תִּהְיֶה כָּל עֲבֹדַת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי לְכָל מַשָּׂאָם וּלְכֹל עֲבֹדָתָם וּפְקַדְתֶּם עֲלֵהֶם בְּמִשְׁמֶרֶת אֵת כָּל מַשָּׂאָם: עַל מֵימַר אַהֲרֹן וּבְנוֹהִי יְהֵי כָּל פּוּלְחַן בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לְכָל מַטוּלְהוֹן וּלְכֹל פּוּלְחַנְהוֹן וּתְמַנוּן עֲלֵיהוֹן בְּמַטָרָא יָת כָּל מַטוּלְהוֹן:
(כח) זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי הַגֵּרְשֻׁנִּי בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּמִשְׁמַרְתָּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן: דֵין פּוּלְחַן זַרְעֲיַת בְּנֵי גֵרְשּׁוֹן בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא וּמַטַרְתְּהוֹן בִּידָא דְאִיתָמָר בַּר אַהֲרֹן כַּהֲנָא:
(כט) בְּנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם תִּפְקֹד אֹתָם: בְּנֵי מְרָרִי לְזַרְעֲיַתְהוֹן לְבֵית אֲבָּהַתְהוֹן תִּמְנֵי יַתְהוֹן:
(ל) מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקְדֵם כָּל הַבָּא לַצָּבָא לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד: מִבַּר תְּלָתִין שְׁנִין וּלְעֵלָא וְעַד בַּר חַמְשִׁין שְׁנִין תִּמְנִנוּן כָּל דְאָתֵי לְחֵילָא לְמִפְלָח יָת פּוּלְחַן מַשְׁכַּן זִמְנָא:

נביאים שופטים פרק יג

(ח) וַיֶּעְתַּר מָנוֹחַ אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר בִּי אֲדוֹנָי אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ יָבוֹא נָא עוֹד אֵלֵינוּ וְיוֹרֵנוּ מַה נַּעֲשֶׂה לַנַּעַר הַיּוּלָּד: וְצַלִּי מָנוֹחַ קֳדָם יְיָ וַאֲמַר בְּבָעוּ יְיָ נְבִיַּיָּא דַיְיָ דִּשְׁלַחְתָּא יֵיתֵי כְעַן עוֹד לְוָתָנָא וְיַלְּפִנַּנָא מָה נַעֲבֵיד לְרַבְיָא דְאִתְיְלִיד:
(ט) וַיִּשְׁמַע הָאֱלֹהִים בְּקוֹל מָנוֹחַ וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עוֹד אֶל הָאִשָּׁה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה וּמָנוֹחַ אִישָׁהּ אֵין עִמָּהּ: וּשְׁמִיעַ קֳדָם יְיָ צְלוֹתֵיהּ דְּמָנוֹחַ וַאֲתָא מַלְאֲכָא דַיְיָ עוֹד לְוַת אִתְּתָא וְהִיא יָתְבָא בְּחַקְלָא וּמָנוֹחַ בַּעְלָהּ לֵית עִמָּהּ:
(י) וַתְּמַהֵר הָאִשָּׁה וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאִישָׁהּ וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נִרְאָה אֵלַי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא בַיּוֹם אֵלָי: וְאוֹחִיאַת אִתְּתָא וּרְהַטַת וְחַוִּיאַת לְבַעְלַהּ וַאֲמַרַת לֵיהּ הָא אִתְחַזֵי לִי גַבְרָא דִּי אֲתָא בְּיוֹמָא דֵּיכִי לְוָתִי:
(יא) וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וַיֹּאמֶר לוֹ הַאַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶל הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אָנִי: וְקָם וַאֲזַל מָנוֹחַ בָּתַר אִתְּתֵיהּ וַאֲתָא לְוַת גַבְרָא וַאֲמַר לֵיהּ הַאַתְּ גַבְרָא דִּי מַלֵילְתָּא עִם אִתְּתָא וַאֲמַר אֲנָא:

כתובים משלי פרק לא

(ז) יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ וַעֲמָלוֹ לֹא יִזְכָּר עוֹד: וְנִשְׁתּוּן וְנִטְעוּן מִסְכֵּינַתְהוֹן וְשַׁחֲקֵיהוֹן לָא נִזְכְּרוּן תּוּב:
(ח) פְּתַח פִּיךָ לְאִלֵּם אֶל דִּין כָּל בְּנֵי חֲלוֹף: פְּתַח פּוּמָךְ לְהָלֵין דְּלָא מִסְטוֹ דִין וְדוּן לְכוּלְהוֹן בְּנֵי עַוְלֵי:
(ט) פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק וְדִין עָנִי וְאֶבְיוֹן: פְּתַח פּוּמָךְ וְדוּן צִדְקְתָא וְדוּן לַעֲנִיֵי וְלַעֲלִיבֵי:
(י) אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ: אִתְּתָא כְשֶׁרְתָּא מַנוּ יִשְׁכַּח יַקִירָא הִיא מִן כֵּיפֵי טָבְתָא טִימָהָא:

משנה פסחים פרק א

א. אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר, בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר. כָּל מָקוֹם שֶׁאֵין מַכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה. וְלָמָּה אָמְרוּ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת בַּמַּרְתֵּף, מָקוֹם שֶׁמַּכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁתֵּי שׁוּרוֹת עַל פְּנֵי כָל הַמַּרְתֵּף. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, שְׁתֵּי שׁוּרוֹת הַחִיצוֹנוֹת שֶׁהֵן הָעֶלְיוֹנוֹת:

ברטנורה  (א) אור לארבעה עשר. ליל שלמחרתו יהיה ארבעה עשר. וקורא התנא ללילה אור כדרך שקורין לעיור סגי נהור ולישנא מעליא נקט: בודקין את החמץ. אית דמפרשי טעמא דבדיקה כדי שלא יעבור על בל יראה ובל ימצא אם יהיה חמץ בביתו בפסח. ואע''ג דבבטול בעלמא סגי חיישינן שמא ימצא גלוסקא יפיפיה וימלך על ביטולו ויחשוב עליה לאכלה ויעבור עליה על בל יראה ובל ימצא, הלכך בודקים את החמץ כדי לבערו מן העולם. ואית דאמרי טעמא דבדיקה גזירה שמא ימצא חמץ בביתו בפסח ויאכלנו כיון שאין רגיל להיות בדל ממנו כל שאר ימות השנה: לאור הנר. בגמרא יליף דבדיקת חמץ צריכה שתהא לאור הנר, מדכתיב הכא (שמות יב) שאור לא ימצא, וכתיב התם (בראשית מד) וימצא הגביע, מה מציאה האמורה שם על ידי חיפוש, שנאמר ויחפש וכו' וימצא, אף מציאה האמורה כאן על ידי חיפוש, וחיפוש הוי בנר דכתיב (משלי כ) נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. ותקנו הבדיקה בלילה מפני שבלילה כל העם מצויין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה בלילה יותר מביום דשרגא בטיהרא למאי מהניא. ומיהו אם לא בדק ליל ארבעה עשר ובודק בארבעה עשר שחרית צריך שיבדוק נמי לאור הנר: ולמה אמרו. לקמן במתניתין: שתי שורות. של חביות הסדורות זו על גב זו במרתף של יין צריך לבדוק ביניהן, אחר שאמרו כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך לבדוק, למה הצריכו לבדקן. ומשני, לא אמרו אלא במרתף שמכניסין בו חמץ, כמו מרתף שמסתפק ממנו יין לשלחנו ופעמים שהשמש עומד למזוג ופתו בידו וכשהיין כלה נכנס במרתף להביא יין: שתי שורות על פני [כל המרתף. דרך אוצרי יין לסדר חביותיהן שורות שורות, שממלאין כל קרקעית המרתף וחוזרין ומניחין חבית על חבית, כשורות התחתונות כך שורות העליונות עד שמי הקורה ושתי שורות שאמרו בית שמאי הם שורה חיצונה מן הארץ עד שמי קורה וחוזר ובודק החביות העליונות, על פני ארכו ורחבו של מרתף, נמצאו שתי שורות כמין גא''ס יונית שורה אחת בזקיפה ושורה אחת בשכיבה: שתי שורות החיצונות. השורה העליונה הסמוכה לשמי קורה הרואה פני הפתח ושלמטה הימנה. ואותן שלפנים אינו בודק כלל. ומן החיצונות אינו בודק אלא שתי העליונות בלבד:

ב. אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא גֵרְרָה חֻלְדָּה מִבַּיִת לְבַיִת וּמִמָּקוֹם לְמָקוֹם, דְּאִם כֵּן, מֵחָצֵר לְחָצֵר וּמֵעִיר לְעִיר, אֵין לַדָּבָר סוֹף:

ברטנורה  (ב) אין חוששין. כשבדק הבית בזוית זו ובא לבדוק זוית זו, אין חוששין שמא בתוך שבאתי לזו גררה חולדה למקום הבדוק וצריך אני לחזור ולבדוק, שאם באת לחוש בכך הרי גם מחצר לחצר יש לומר כן אני בדקתי קודם לחברי ולאחר בדיקתי הביאה חולדה חמץ מחצר חברי לחצרי ואין לדבר סוף:

ג. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בּוֹדְקִין אוֹר אַרְבָּעָה עָשָׂר וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר שַׁחֲרִית וּבִשְׁעַת הַבִּעוּר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא בָדַק אוֹר אַרְבָּעָה עָשָׂר, יִבְדּוֹק בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. לֹא בָדַק בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, יִבְדּוֹק בְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד. לֹא בָדַק בְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד, יִבְדּוֹק לְאַחַר הַמּוֹעֵד. וּמַה שֶּׁמְּשַׁיֵּר, יַנִּיחֶנּוּ בְצִנְעָא, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא צָרִיךְ בְּדִיקָה אַחֲרָיו:

ברטנורה  (ג) בודקין אור ארבעה עשר ובארבעה עשר שחרית. הכי קאמר, באחד משלשה פרקים הללו בלבד בודקים, ולאחר שלשה פרקים הללו אם לא בדק שוב אינו בודק: בתוך המועד. בשעה ששית שהוא מועד הביעור: לאחר המועד עד שתחשך ואית דמפרשי, בתוך המועד, בתוך הפסח. לאחר המועד, לאחר הפסח, כדי שלא יתערב לו חמץ שעבר עליו הפסח שהוא אסור בהנאה בחמץ של היתר שנעשה לאחר הפסח. ור' יהודה סבר לאחר הביעור דהיינו לאחר זמן איסורו של חמץ לא יבדוק כלל דלמא אתי למיכל מיניה. ורבנן אמרי יבדוק לאחר זמן איסורו ולא חיישינן דלמא אתי למיכל מיניה כיון שכל עצמו מחזר עליו לשרפו. ואין הלכה כר' יהודה:

ד. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אוֹכְלִין כָּל חָמֵשׁ וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ. וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אוֹכְלִין כָּל אַרְבַּע, וְתוֹלִין כָּל חָמֵשׁ, וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ:

ברטנורה  (ד) ושורפין בתחילת שש. ואע''ג דכל שעה ששית מדאורייתא שריא גזרו רבנן עליה דילמא טעו וסבור על השביעית שהיא ששית. אבל החמישית לא טעו למימר על השביעית שהיא חמישית ומותר: תולין כל חמש. ואינו אוכל, גזירה משום יום המעונן דטעי וסבר על השביעית שהיא חמישית. ומיהו לשרוף אינו צריך ומאכיל לבהמתו. אבל ששית אף בהנאה אסור מדרבנן, גזירה משום שביעית. והלכה כר' יהודה:

ה. וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, שְׁתֵּי חַלּוֹת שֶׁל תּוֹדָה פְּסוּלוֹת מֻנָּחוֹת עַל גַּג הָאִצְטְבָא. כָּל זְמַן שֶׁמֻּנָּחוֹת, כָּל הָעָם אוֹכְלִים. נִטְלָה אַחַת, תּוֹלִין, לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין. נִטְלוּ שְׁתֵּיהֶן הִתְחִילוּ כָּל הָעָם שוֹרְפִין. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, חֻלִּין נֶאֱכָלִין כָּל אַרְבַּע, וּתְרוּמָה כָּל חָמֵשׁ, וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ:

ברטנורה  (ה) שתי חלות. של חמץ: של תודה פסולות. שנפסלו בלינה. שמתוך שהן מרובות לחמי תודה בשלשה עשר בניסן, שכל מי שיש לו תודה להביא מביאה בשלשה עשר נפסלות בלינה לבוקר של ארבעה עשר. לחמי תודה ארבעים חלות, עשר מהן חמץ. ותודה נאכלת ליום ולילה, ואם היו מביאים אותם בארבעה עשר אין נאכלות של חמץ אלא עד שש שעות, ואסור להביא קרבן ביום שיתמעט זמן אכילתו, שאין מביאין קדשים לבית הפסול, הלכך כל מי שהיה עליו קרבן תודה מביאה בשלשה עשר, דבארבעה עשר לא יוכל להביאה, וכל שכן בפסח, ונפסלו בלינה ליום ארבעה עשר לפי שלא היו להן אוכלין כל כך. ומשום הכי דפסולות, היו נתונות שם, שאם היו כשרות לא היו נותנים אותן שם לפסלם בידים, שמונחות שם עד זמן הביעור ונשרפות: על גג האיצטבא. שהיה בהר הבית. כדי שיראו אותם שם לסימן: ניטלה אחת מהן. בתחילת שעה חמישית בא שליח בית דין ונוטל האחת, וכל העם מכירים שהגיע שעה חמישית ותולין: ותרומה כל חמש. דאסור להפסיד קדשים בידים כל זמן שיכול לאכלם: ושורפין בתחילת שש. דהשתא ודאי רובא טעו בין ששית לשביעית. ואין הלכה כרבן גמליאל:

ו. רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, מִימֵהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים לֹא נִמְנְעוּ מִלִּשְׂרוֹף אֶת הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בְּוָלֶד הַטֻּמְאָה עִם הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בְאַב הַטֻּמְאָה, אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיפִין טֻמְאָה עַל טֻמְאָתוֹ. הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָא וְאָמַר, מִימֵהֶם שֶׁל כֹּהֲנִים לֹא נִמְנְעוּ מִלְּהַדְלִיק אֶת הַשֶּׁמֶן שֶׁנִּפְסַל בִּטְבוּל יוֹם בְּנֵר שֶׁנִּטְמָא בִטְמֵא מֵת, אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיפִין טֻמְאָה עַל טֻמְאָתוֹ:

ברטנורה  (ו) מימיהם של כהנים לא נמנעו. משום דבעי למתני סיפא מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה [נקט] לה הכא: מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה. בולד של ולד קאמר, כלומר הבשר שהוא שלישי שנטמא בשני לטומאה, שהוא ולד של ולד, לא נמנעו מלשרפו עם הבשר שנטמא באב הטומאה שהוא ראשון לטומאה. וכשנוגע זה הבשר שהיה מתחילתו שלישי בבשר שנטמא באב הטומאה חוזר להיות שני. ואף על פי כן לא נמנעו מלשרפו עם חמור ממנו, דהואיל ואף זה הקל לשריפה עומד לא חשו אם מטמאין אותו יותר ממה שהיה. ואע''פ שאין אוכל מטמא אוכל מן התורה שנאמר בטומאת אוכלין (דברים יד) טמא הוא, הוא טמא, ואינו מטמא אוכל כיוצא בו, מכל מקום רבנן גזרו שיהיה אוכל מטמא אוכל: השמן. של תרומה: שנפסל בטבול יום. הוא שלישי לטומאה, דטבול יום פסל את התרומה מן התורה ועושה אותה שלישי לעולם, לא שנא אוכלין ולא שנא משקין: בנר שנטמא בטמא מת. האי נר של מתכת הוא. וכל כלים חוץ מכלי חרס שנגעו בטומאת מת נעשו כמותה, אם אב אב, אם ראשון ראשון, דכתיב (במדבר יט) בחלל חרב, ודרשינן חרב הרי הוא כחלל, שהחרב שנגע במת נעשה אבי אבות כמת עצמו, וכשנגע בטמא מת שהוא אב נעשה גם כן החרב אב, והוא הדין לכל שאר כלים חוץ מכלי חרס, נמצא הנר של מתכת שנגע בטמא מת, נעשה אב הטומאה. והשתא הוסיף ר' עקיבא על דברי ר' חנינא סגן הכהנים, שר' חנינא לא התיר אלא להחזיר השלישי שני, ור' עקיבא התיר להחזיר השלישי ראשון, שהשמן שנפסל בטבול יום שהוא שלישי, כשמדליקין אותו בנר שנטמא בטמא מת, שהנר עצמו נעשה אב כמו שאמרנו, נמצא שחוזר השלישי להיות ראשון ואף על פי כן לא נמנעו, דהואיל ויש שם טומאה עליו לא חיישינן ליה ומותר להוסיף בידים:

ז. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מִדִּבְרֵיהֶם לָמַדְנוּ, שֶׁשּׂוֹרְפִין תְּרוּמָה טְהוֹרָה עִם הַטְּמֵאָה בַפֶּסַח. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, אֵינָה הִיא הַמִּידָה. וּמוֹדִים רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁשּׂוֹרְפִין זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ. עַל מַה נֶחֱלָקוּ, עַל הַתְּלוּיָה וְעַל הַטְּמֵאָה, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תִּשָּׂרֵף זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, שֶׁתֵּיהֶן כְּאֶחָת:

ברטנורה  (ז) מדבריהם למדנו. בין ר' מאיר בין ר' יוסי תרוווייהו סבירא להו דבשר שנטמא בולד הטומאה דאמר ר' חנינא, מיירי בבשר שנטמא במשקים שנטמאו בכלי שנטמא בשרץ ור' מאיר סבר טומאת משקים לטמא אחרים לאו דאורייתא שאין המשקין מטמאים אחרים ואפילו אוכלין אלא מדרבנן, ומשום הכי קאמר מדברי ר' חנינא דאמר ששורפין בשר שנטמא במשקים דהוי ליה טמא מדרבנן, דמדאורייתא טהור מעליא הוא, עם בשר שנטמא באב הטומאה שהוא טמא דאורייתא: למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה. משהגיעה שעה ששית שהיא אסורה מדרבנן כמו ששורפין בשר שנטמא במשקין שהוא טהור גמור מן התורה עם בשר שנטמא באב הטומאה שהוא טמא דאורייתא: אמר לו ר' יוסי אינה היא המדה. ר' יוסי לטעמיה דסבירא ליה טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא ובשר שנטמא במשקין טמא מדאורייתא, הילכך אמר ליה אינה היא המדה, כלומר אי אתה יכול ללמוד זאת מדבריהם, אם התרת לשרוף טמא טומאה קלה עם טמא טומאה חמורה, תתיר לשרוף טהורה עם טמאה. והלכה כר' יוסי שאין שורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח. וטומאת משקין לטמא אחרים אינה מדאורייתא אלא מדרבנן כר' מאיר: ומודים ר' אליעזר ור' יהושע. ר' יוסי קאמר לה דאע''ג דר' אליעזר ור' יהושע אפליגו בשריפת תרומה, בהא מודים ששורפים זו לעצמה וזו לעצמה: על התלויה ועל הטמאה. ר' אליעזר סבר דמוזהר על שמירתה של תלויה, דכתיב (במדבר יח) את משמרת תרומתי, בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה תלויה ואחת תרומה טהורה: ורבי יהושע אומר שתיהן כאחת. כיון דתלויה היא אי אתה מוזהר על שמירתה. ועל התלויה והטהורה לא נחלקו ששורפין, דהואיל ולא הוחזקה טומאה אין נראית כמטמא בידים:

גמרא פסחים דף ז' ע''ב

לְאוֹר הַנֵּר וְכוּ' מְנָא הָנֵי מִילֵי אָמַר רַב חַסְדָּא לָמַדְנוּ מְצִיאָה מִמְּצִיאָה וּמְצִיאָה מֵחִפּוּשׂ וְחִפּוּשׂ מֵחִפּוּשׂ וְחִפּוּשׂ מִנֵּרוֹת וְנֵרוֹת מִנֵּר. מְצִיאָה מִמְּצִיאָה כְּתִיב הָכָא (שמות י''ב) שִׁבְעַת יָמִים שְׂאוֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם וּכְתִיב הָתָם (בראשית מ''ד) וַיְחַפֵּשׂ בַּגָדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטוֹן כִּלָּה וַיִּמָּצֵא. וּמְצִיאָה מֵחִפּוּשׂ דִּידֵיהּ וְחִפּוּשׂ מִנֵּרוֹת דִּכְתִיב (צפניה א') בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלַיִם בְּנֵרוֹת וְנֵרוֹת מִנֵּר דִּכְתִיב (משלי כ) נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם חוֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן. תָּנוּ רַבָּנָן אֵין בּוֹדְקִין לֹא לְאוֹר הַחַמָּה וְלֹא לְאוֹר הַלְּבָנָה וְלֹא לְאוֹר הָאֲבוּקָה אֶלָּא לְאוֹר הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁאוֹר הַנֵּר יָפֶה לִבְדִיקָה וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר (שמות י''ב) שִׁבְעַת יָמִים שְׂאוֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם וְאוֹמֵר (בראשית מ''ד) וַיְחַפֵּשׂ בַּגָּדוֹל הֵחֵל וְאוֹמֵר (צפניה א') בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלַיִם בְּנֵרוֹת וְאוֹמֵר (משלי כ') נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם חוֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן. וַאֲבוּקָה לֹא וְהָאָמַר רָבָא מָאי דִּכְתִיב (חבקוק ג') וְנוֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ וְשָׁם חֶבְיוֹן עוּזוֹ לְמָה צַדִּיקִים דּוֹמִים בִּפְנֵי שְׁכִינָה כְּנֵר בִּפְנֵי הָאֲבוּקָה. וְאָמַר רָבָא אֲבוּקָה לְהַבְדָּלָה מִצְוָה מִן הַמּוּבְחָר. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק זֶה יָכוֹל לְהַכְנִיסוֹ לְחוֹרִין וְלִסְדָקִין וְזֶה אֵינוֹ יָכוֹל לְהַכְנִיסוֹ לְחוֹרִין וְלִסְדָקִין. רַב זְבִיד אָמַר זֶה אוֹרוֹ לְפָנָיו וְזֶה אוֹרוֹ לַאֲחוֹרָיו. רַב פַּפָּא אָמַר הָאי בָּעִית וְהָאי לֹא בָּעִית. רְבִינָא אָמַר הָאי מְשִׁיךְ נְהוֹרָא וְהָאי מִיקְטַף אִיקְטוּפֵי:

רש''י  למדנו מציאה. האמורה בחמץ ממציאה האמורה בגביע בנימין: ומציאה מחיפוש. כלו' ואותה מציאה של בנימין מחיפוש האמור אצלה דמה מציאה של גביע ע''י חיפוש אף מציאת חמץ ע''י חיפוש: וחיפוש מחיפוש וחיפוש מנרות. לאחר שלמדת שהוא ע''י חיפוש חזור ולמד זה החיפוש מחיפוש שכתוב בירושלים שהוא בנרות כדכתיב בעת ההוא אחפש את ירושלים בנרות: ונרות מנר. דכתיב בנר יחידי נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן ולקמיה מפרש הא למה לי: זכר לדבר. כדפרשינן והשתא מפרש קראי היכי וראיה ממש ליתא אלא אסמכתא בעלמא דד''ת מדברי קבלה נינהו: מפני שאור הנר יפה לבדיקה. ולקמיה מפרש מאי מעליותא מאבוקה: ונוגה. שלעתיד לצדיקים כאור של שבעת ימי בראשית יהיה: וקרנים. מלשון קרן עור פניו וזהרורין מיד הקב''ה: לו. לצדיק מזיו של הקב''ה יצאו זהרורין להקרין פני הצדיקים ולא יהיה אורם שוה לאורו אלא כנר בפני האבוקה: אורו לאחוריו. ואדם האוחזו לפניו הוא בודק הלכך אין יפה לבדיקה: בעית. מתיירא שלא יבעיר את הבית ואין לבו על הבדיקה יפה: האי משיך נהוריה. אור הנר נמשך ומאריך במקומו ואינו דולג בקפיצות אלא נח במקום אחד: מיקטף איקטופי. נפסק וקופץ תמיד ל' הקוטפין מלוח:

זוהר נשא דף קכ''א ע''ב

אִישׁ אוֹ אִשָׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם וְגוֹמֵר תַּא חֲזֵי כְתִיב (שופטי' ד') וְחֶבֶר הַקֵנִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חוֹבָב חוֹתֵן מֹשֶׁה וְגוֹמֵר. וְחֶבֶר הַקֵּנִי. מִבְּנֵי בְנוֹי דְיִתְרוֹ הָוָה כְמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמואל א' ט''ו) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּנִי וְגוֹמֵר. אֲמָאי אִקְרֵי קֵנִי וְהָא אוּקְמוּהָ וּכְתִיב (בראית ט''ו) אֶת הַקֵּנִי וְאֶת הַקְּנִיזִי. וְאִתְמַר דְּעָבַד קִנָא בְמַדְבְּרָא כְּעוֹפָא דָא בְּגִין לְמִלְעֵי בְאוֹרַיְיתָא וְאִתְפְּרַשׁ מִן מָתָא. נִפְרָד מִקַּיִן אִתְפְּרַשׁ מֵהַהוּא עַמָּא דְהָוָה בְּקַדְמִיתָא וְאִתְדְּבַק בֵּיהּ בְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא. נִפְרָד מִקַּיִן זַכָּאָה בַּר נָשׁ דְּזָכֵי בְּאוֹרַיְיתָא לְמֵיזַל וּלְאִתְדַבְּקָא בְּאוֹרְחוֹי דְכַד בַּר נָשׁ אָזִיל בְּאוֹרְחוֹי דְאוֹרַיְתָא מָשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא קַדִישָׁא עִלָּאָה כְמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיה לב) עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם וְכַד בַּר נָשׁ סָטֵי אוֹרְחוֹי מָשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא אַחֲרָא מִסִטְרָא אַחֲרָא דְהִיא סִטְרָא דִמְסָאֲבָא וְסִטְרָא דִמְסָאֲבָא אַתְעַר מִסִטְרָא דְנוּקְבָא דִתְהוֹמָא רַבָּא דְתָמָן מָדוֹרִין דְּרוּחִין בִּישִׁין דְנַזְקֵי לִבְנֵי נָשָׁא דְאִקְרוּן נַזְקֵי עַלְמָא דְהָא מִסִטְרָא דְקַיִן קַדְמָאָה אִשְׁתְּכָחוּ וְיִתְרוֹ בְקַדְמִיתָא כוּמְרָא לַעֲבוֹדָה זָרָה הֲוָה וּלְהַהוּא סְטַר הָוָה פְלַח וּמָשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחָא מֵהַהוּא אָתָר וְאַף עַל גַּב דְאִקְרֵי קֵנִי לְבָתָר נִפְרָד מִקַּיִן (וַדָּאי) וְאִתְדְּבַק (נ''א וְאִתְחֲבָר) בֵּיהּ בְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא (מָאי מַשְׁמָע) דְכָל מָאן דְּאִתְדְּבַק בֵּיהּ בְּקֻדשָׁא בְרִיךְ הוּא וְעָבִיד פִּקּוּדֵי אוֹרַיְתָא כַּבְיָכוֹל הוּא קִיֵּים עַלְמִין עַלְמָא דִלְעֵילָא וְעַלְמָא דִלְתַתָּא וְהָא אוּקְמוּהָ וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם כְּתִיב. וְכָל מָאן דְעָבַר עַל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְתָא כַּבְיָכוֹל פָּגִים לְעֵילָא פָּגִים לְתַתָּא פָּגִים לְגַרְמֵיה פָּגִים לְכָל עַלְמִין. מְתַל לְאִינוּן מַפְרִישֵׁי יָמִין דְּשָׁאֲטִין (ספ''א דְטַסְרִין) בְאַרְבָּא קָם חָד שַׁטְיָיא בֵינַיְיהוּ בָעָא לְנַקְבָא וְכוּלֵי וְעַל דָא אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹמֵר הָאָדָם וְגוֹמֵר. (הושע ז') וְהֵמָּה כְאָדָם עָבְרוּ בְרִית. אָדָם עָבַר עַל פִּקּוּדָא חָד דְּאוֹרַיְתָא גָרִים לֵיהּ לְגַרְמֵיהּ מִיתָה וְגָרַם לְכָל עַלְמָא פָּגִים לְעֵילָא פָּגִים לְתַתָּא וְהַהוּא חוֹבָא תַלְיָיא עַד דִיקַיֵּים קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַלְמָא כְמִלְּקַדְמִין וְיִתְעֲבֵר הַהוּא פְגִימוּ מֵעַלְמָא הָדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה כ''ד) בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה יְיָ אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְגוֹמֵר וּבְגִין כַּךְ כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם (כְּתִיב). הָאָדָם אָדָם קַדְמָאָה. לִמְעֹל מַעַל בַּיְיָ דְמָאן דְיִפּוּק מְרַחֲמֵי וְיַנְקָא מִן דִּינָא הוּא גָרִים פְּגִימוּ וְכוּלֵי וְעַל דָא רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבָן מֵחַיָּיבֵי דְהָאי עַלְמָא וּמִן פְּגִימוּ דִילְהוֹן כַּמָּה זַכָּאִין מִסְתַּלְּקֵי בְגִנַּיְיהוּ בַר כָּל מַה דְגַרְמֵי לְעֵילָא וְתַתָּא:

תרגום הזוהר
אִישׁ אוֹ אִשָּׁה וְגוֹ': בֹּא וּרְאֵה, כָּתוּב (שופטים ד') וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חוֹבָב חוֹתֵן מֹשֶה. וְחֶבֶר הַקֵּינִי הָיָה מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל יִתְרוֹ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א' ט''ו) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי וְגוֹ'. לָמָּה נִקְרָא קֵינִי. וּכְבָר הֶעֱמַדְנוּ. וְכָתוּב (בראשית ט''ו) וְאֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִיזִי. וְלָמַדְנוּ, שֶׁעָשָׂה קֵן בַּמִּדְבָּר לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה כְּמוֹ הָעוֹף הַזֶּה, וְנִפְרָשׂ מִן הָעִיר, וְנִפְרָד מִקַּיִן, וְנִפְרָד מֵהָעָם הַהוּא, דְּהַיְנוּ מֵהַדִּינִים, שֶׁהָיָה בָּהֶם תְּחִלָּה, וְנִתְדַבֵּק בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְעַל כֵּן נִפְרָד מִקַּיִן. אַשְׁרֵי הָאָדָם שֶׁזָּכָה בַּתּוֹרָה, לָלֶכֶת וּלְהִתְדַבֵּק בִּדְרָכָיו. כִּי כְּשֶׁהָאָדָם הוֹלֵךְ בְּדַרְכֵּי הַתּוֹרָה, מוֹשֵׁךְ עָלָיו רוּחַ קָדוֹשׁ עֶלְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל''ב) עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם. וּכְשֶׁהָאָדָם מַטֶּה דְּרָכָיו מִן הַתּוֹרָה, מוֹשֵׁךְ עָלָיו רוּחַ אַחֵר מִצַד הָאַחֵר, שֶׁהוּא צַד הַטּוּמְאָה, וְצַד הַטּוּמְאָה מִתְעוֹרֵר מִצַד הַנֶּקֶב שֶׁל הַתְּהוֹם הַגָּדוֹל שֶׁשָּׁם מִשְׁכְּנוֹת הָרוּחוֹת הָרָעִים הַמַּזִּיקִים לִבְנֵי הָאָדָם וְהַנִּקְרָאִים מַזִּיקֵי הָעוֹלָם, שֶׁהֵם נִמְצָאִים מִצַד קַיִן הָרִאשׁוֹן. וְיִתְרוֹ הָיָה מִתְּחִלָּה כּוֹמֶר לַעֲבוֹדָה זָרָה, וּלְצַד הַהוּא הָיָה עוֹבֵד, וּמָשַׁךְ עָלָיו רוּחַ מֵאוֹתוֹ הַצָד. וְעַל כֵּן נִקְרָא אַחַר כָּךְ קַיִן, כִּי נִפְרָד מִקַּיִן וְנִתְדַבֵּק בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּתְדַבֵּק בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעוֹשֶׂה מִצְווֹת הַתּוֹרָה, כִּבְיָכוֹל הוּא מְקַיֵּם הָעוֹלָמוֹת, עוֹלָם שֶׁלְּמַעְלָה וְעוֹלָם שֶׁלְּמַטָּה. וּכְבָר הֶעֱמִידוּהוּ, וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם כָּתוּב. וְכָל מִי שֶׁעוֹבֵר עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה, כִּבְיָכוֹל פּוֹגֵם לְמַעְלָה, פּוֹגֵם לְמַטָּה, פּוֹגֵם אֶת עַצְמוֹ, פּוֹגֵם בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. מָשָׁל לְאֵלּוּ יוֹרְדֵי הַיָּם הַשָּׁטִים בָּאֳנִיָּה, קָם שׁוֹטֶה אֶחָד בֵּינֵיהֶם וְרָצָה לְנַקֵּב אֶת הַסְּפִינָה, אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ לָמָּה אַתָּה קוֹדֵחַ. אָמַר לוֹ מַה אִיכְפָּת לְךְ, הֲלֹא תַּחְתָּי אֲנִי קוֹדֵחַ. אָמַר לוֹ, הֲרֵי שְׁנֵינוּ נִטְבָּעִים בַּסְּפִינָה בְּיַחַד (ויקרא רבא פ''ד ו'). וְעַל כֵּן אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ' הָאָדָם וְגוֹ', שֶׁרוֹמֵז עַל אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁכָּתוּב (הושע ו') וְהֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְּרִית. אָדָם עָבַר עַל מִצְוָה אַחַת שֶׁבַּתּוֹרָה, גָּרַם לְעַצְמוֹ מִיתָה וְגָרַם לְכָל הָעוֹלָם פְּגָם לְמַעְלָה וּפְגָם לְמַטָּה, וְאוֹתוֹ הֶעָוֹן תָּלוּי, עַד שֶׁיְּקַיֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָעוֹלָם כְּבַתְּחִלָּה, וְיִהְיֶה נֶעֱבָר הַפְּגָם הַהוּא מִן הָעוֹלָם. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כ''ה) בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' אֱלֹקִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְגוֹ'. וּמִשּׁוּם זֶה כָּתוּב כָּאן כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם. הָאָדָם, שֶׁרוֹמֵז עַל אָדָם הָרִאשׁוֹן. לִמְעוֹל מַעַל בַּה'. כִּי מִי שֶׁיּוֹצֵא מֵרַחֲמִים וְיוֹנֵק מִן הַדִּין הוּא גּוֹרֵם פְּגָם וְכוּ'. וְעַל כֵּן הָרַחֲמָן הוּא יַצִילֵנוּ מֵרִשְׁעֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הַפְּגָם שֶׁלָּהֶם, כִּי כַּמָּה צַדִּיקִים מִסְתַּלְּקִים בִּגְלָלָם, חוּץ מִכָּל מַה שֶּׁגּוֹרְמִים לְמַעְלָה וּלְמַטָּה.

הלכה פסוקה
הרמב''ם הלכות תפלה פרק ז'

א. כְּשֶׁחוֹגֵר חֲגוֹרוֹ מְבָרֵךְ אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה כְּשֶׁנּוֹעֵל מַנְעָלָיו מְבָרֵךְ שֶׁעָשִׂיתָ לִי כָּל צָרְכִּי. כְּשֶׁמְּהַלֵּךְ לָצֵאת לַדֶרֶךְ מְבָרֵךְ הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר. וּמְבָרֵךְ אָדָם בְּכָל יוֹם בְאַ''יְ אֱמָ''הָ שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גוֹי. בָאַ''יְ אֱמֶ''הָ שֶׁלֹּא עֲשַׂנִי אִשָּׁה. בְּאַ''יְ אֱמֶ''הָ שֶׁלֹּא עֲשַׂנִי עָבֶד: ב. שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת אֵלּוּ אֵין לָהֶם סֵדֶר אֶלָּא מְבָרֵךְ כָּל אַחַת מֵהֶם עַל דָּבָר שֶׁהַבְּרָכָה בִּשְׁבִילוֹ בְשַׁעְתּוֹ. כֵּיצַד הֲרֵי שֶׁחָגַר חֲגוֹרוֹ וְהוּא עַל מִטָּתוֹ מְבָרֵךְ אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה. שָׁמַע הַתַּרְנְגוֹל מְבָרֵךְ הַנּוֹתֵן לַשֶׂכְוִי בִינָה. וְכָל בְּרָכָה מֵהֶן שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּיב בָּהּ אֵינוֹ מְבָרֵךְ אוֹתָהּ: ג. כֵּיצַד לָן בִּכְסוּתוֹ אֵינוֹ מְבָרֵךְ כְּשֶׁעוֹמֵד מַלְבִּישׁ עֲרוּמִים. הָלַךְ יָחֵף אֵינוֹ מְבָרֵךְ שֶׁעָשִׂיתָ לִי כָּל צָרְכִּי. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וּבְתִשְׁעָה בְּאָב שֶׁאֵין שָׁם רְחִיצָה אֵינוֹ מְבָרֵךְ נְטִילַת יָדַיִם וְלֹא הַמַּעֲבִיר חֶבְלֵי שֵׁינָה. אִם לֹא נִכְנַס לְבֵית הַכִּסֵּא אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֲשֶׁר יָצָר אֶת הָאָדָם וְכֵן שְׁאַר בְּרָכוֹת אֵלּוּ:

מוסר
מס' חסידים סימן נ''ט

אֵין לָנוּ נִיחוּשׁ לְסִימָן אֶלָּא בַּמֶּה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים כְּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יֹאכְלוּ רֹאשׁ שֶׁל אַיִל עַל שֵׁם נִהְיֶה לְרֹאשׁ וְכוּ' וּמִינֵי מְתִיקָה עַל שֵׁם שָׁנָה מְתוּקָה וְכוּ' וְכֵן יַרְבֵּי תַרְנְגוֹלָא וְכוּ' וְכֵן יַדְלִיק נֵר בַּבַּיִת דְּלָא נָשִׁיב זִיקָא וְכוּ' וְאוֹתָן בְנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לַעֲשׂוֹת מִצְוָה כְּגוֹן לְהַתְחִיל לְלַמֵּד לְתִינוֹקוֹת אוֹ לְהַתְחִיל בְּמִצְוָה אַחַת וְאוֹמְרִים נַמְתִּין עַד ר''ח אַף עַל פִּי שֶׁאֵין זֶה נַחַשׁ אֵין זֶה דֶּרֶךְ הַטּוֹבָה כִּי מִי יוֹדֵעַ אִם יִחְיֶה אִם יָמוּת בְּתוֹךְ הַחוֹדֶשׁ נִמְצָא מֵת וְלֹא קִיֵּים הַמִּצְוָה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר מִיָּד כְּשֶׁתָּבֹא הַמִּצְוָה לְיָדְךָ עֲשֵׂה אוֹתָהּ וְאַל תַּדְחֶה אוֹתָהּ וְכֵן דָּרְשׁוּ חֲכָמִים (שמות יב) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצוֹת אַל תִּקְרֵי הַמַּצוֹת אֶלָּא הַמִּצְוֹת אִם בָּאת מִצְוָה לְיָדְךָ אַל תַּנִיחֶנָּה לְהַחְמִיץ אֶלָּא עֲשֵׂה אוֹתָה מִיָּד. וְאִם חָשַׁב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנֶאֱנָס וְלֹא עֲשָׂאָה מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָה שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג') וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ מַחֲשָׁבָה טוֹבָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה: