אור החיים הקדוש: דבר תורה קצר ומתוק על פרשת קדושים

"אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא י"ט, ג').

מדוע נאמר בתחילה בלשון יחיד (איש) ובהמשך בלשון רבים (תיראו)?

"עוד נראה לומר טעם שאמר לשון יחיד וגמר אומר לשון רבים, נתכוון לומר כי כשהבן יהיה ירא מאביו גורם גם כן שבנו יהיה ירא ממנו".

כאשר האדם ירא מהוריו ומכבדם, יזכה שגם אצל ילדיו תהיה חקוקה מצוה זו בנפשם, ואף הם ינהגו כך כלפיו, ויכבדו אותו.

"איבעית אימא למה שקדם בדברינו במקומות אחרים (ויחי מט ג) כי שורשי הקדושה ונגדיהם הנמצאים במוליד יעשו כיוצא בהם בנולדים".

מכאן נובעות שתי נקודות חשובות:

1.דוגמה אישית - הבן לוקח מוסר מאביו, וכשרואה שאביו אינו מכבד את הוריו, יחקה אותו באותה הדרך.

"ואיבעית אימא מדרך המוסר כי כשיראה הבן שאביו מזלזל בכבוד אביו יפקע כלילת מוראו גם כן ממנו, וכשאדם ירא מאביו וכו' הבן לוקח מוסר".

2. כל המעשים הטובים שעושה האדם משפיעים ישירות על צאצאיו, ונטמעים בנפשם ללכת בדרכי אביהם.

"גם ישרישו בנפש הבן בחינת מפעל הטוב".

מורא הורים ומורא שמים

בחזרה לשאלה – מדוע הפסוק פותח בלשון יחיד וממשיך בלשון רבים?

על פי ההסבר של אור החיים הקדוש, נמצא כי כשאדם ירא מהוריו, הוא מקיים כאן פעמיים את מצוות היראה – מורא מאביו ואמו ומורא שמים, ומכאן שמצוה גוררת מצוה משום שעל ידי קיום מצות מורא אב, זוכה גם לירא את השם.

"ונמצא מקיים ב' מוראים, והוא אומרו איש לשון יחיד תיראו לשון רבים, כי במורא א' יראים ב', וזה אומרם (אבות פ"ד) מצוה גוררת מצוה"

הרב זמיר כהן - מסרים לחיים מפרקי אבות: יראת שמיים