סיון רהב מאיר: מה עושים כשיש מריבות פוליטיות בתוך המשפחה?

חברה שלחה לי צילום מסך השבוע, מתוך קבוצת הווטסאפ המשפחתית. היו שם בעיקר סימני קריאה, וביניהם מילים חריפות. אמא ואבא חילונים, שמאלנים, מצביעי מפלגת העבודה. הבת חרדית שחזרה בתשובה, ושני האחים – ביביסטים. הם קמים בבוקר והולכים לישון בערב עם הוויכוחים הפוליטיים ביניהם. האמא גם מתדלקת את הוויכוח וכל כמה שעות שמה לינק לידיעה מהחדשות, שנראית לה כמו "קץ המדינה!!!" או "סוף לדמוקרטיה!!!". הילדים מנסים להגיב בתמונות חמודות של הנכדים ולהעביר נושא, אבל זה לא מצליח.

מבירור זריז התברר שהמצוקה הזו משותפת להרבה משפחות ישראליות בשנים האחרונות. מלחמת אחים, שהם אחים ביולוגיים. פניתי לשני מטפלים, פסיכיאטר דתי ופסיכולוגית חילונית, כדי לשאול איך לא לגרום ליאיר גולן וליאיר נתניהו להרוס את היחסים במשפחה הקרובה.

המטפל ד"ר מיכאל אבולעפיה מתחיל במילה כבוד. "כל ויכוח פוליטי יושב על משהו נפשי, על עמדה, על מהות. האם אני מכבד את העובדה שיש לבן המשפחה שלי מחשבות משלו, עמדות משלו? הנושא הוא לא המפלגה ולא הפוליטיקאי, אלא מה שמסתתר שם מתחת. הדיון הפוליטי לוקח אותנו לכיוון השטחי, הקיצוני, חבל שקשרים בין הורים לילדים יהיו רק סביב זה. אבל יש לנו הזדמנות לראות מה מסתתר מתחת לפתק בקלפי: רצונות, שאיפות, אמירות פנימיות. אל תמחק את הזולת, זה נכון תמיד אבל בטח כשהוא אחיך הקטן או אבא שלך".

הפסיכולוגית שרון צונץ אומרת שצריך להתחיל בפורמט עצמו. דיון בווטסאפ הוא מתכון כמעט בטוח לפיצוץ. "כשיש דיון בקבוצה, כדאי לעבור להודעה פרטית, ברוגע, ולשחרר את כל הנוכחים מהסיפור. וכמובן שהכי טוב לדבר בחיים, לא בווטסאפ.

"יש הבדל בתוך הקבוצה, מי עונה למי", היא מוסיפה. "נער בן 18 לא יענה לדוד בן 50 כמו שהוא עונה לאחותו. אבל העיקרון לדעתי הוא: אנחנו לא רוצים להשתיק את הדיון. אם הילד שלי, בן 21, צועק 'בן גביר' ואני חושבת אחרת – אני רוצה לשמוע את דעתו. הוא הבן שלי. אני רוצה שהוא ילמד לגבש עמדה, לנסח טיעון, זו הזדמנות לשיח.

"אני לא מפחדת ממחלוקות פוליטיות, שקיימות כמעט בכל משפחה. מעבר למסר הפוליטי (כן ביבי, לא ביבי) יש פה הזדמנות להעביר עוד מסר: איך אנחנו מנהלים ויכוח? אם אני מתלהם בווטסאפ – המסר הראשון שעובר למשפחה הוא שבחיים צריך להתלהם. אם אתה מדבר מהבטן, משתלח, ואומר לשני שבעצם הוא לא שווה, מה זה משנה איזה טיעון פוליטי אמרת? אנחנו נבחנים בחיים במקומות שלא פשוט לנו בהם. אלה המקומות שבהם מתפתחים. 'מותר האדם מן הבהמה' – ביכולת הדיבור. חיות לא יודעות לעצר ולחשוב אבל אנחנו כן. לא כל מה שעובר לנו בראש צריך להיכתב ולהישלח. תחשבו רגע מה ירגיש מי שקורה את זה".

או בקיצור, לפחות בווטסאפ המשפחתי, אפשר לנסות ממשלת אחדות.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".