הרב יצחק זילברשטיין
האם מותר לרב לחדד את התלמידים באופן שמציג בפניהם דין שאינו נכון?
'יפה אמרתם', השיב המורה, 'אכן, ברור שהדבר אסור, ואף אני לא התכוונתי אלא לחדד אתכם, לבחון האם תשימו לבכם לעורר על הטעות שאמרתי'...
- הרב ארז חזני / ופריו מתוק
- י"א אייר התשע"ה
מעשה במורה שלמד עם תלמידיו בכיתה הלכות שבת, ובמהלך השיעור, שאל אחד התלמידים שאלה הנוגעת לדיני בורר בשבת[1]: 'האם מותר להוציא בשבת את הסלט מהקערה, באמצעות כף מחוררת, על מנת שלא יתערב הרוטב יחד עם הירקות?'
השיב המורה: 'שאלה יפה שאלת. והתשובה היא - שהדבר מותר בהחלט, מפני שהוא בורר אוכל (את הסלט) מתוך פסולת (הרוטב), על מנת לאכול לאלתר...'. חלק מהילדים קפצו מיד והעירו: 'הלא לימדתנו מורינו, שקיים תנאי נוסף להיתר ברירה בשבת, והוא - שאין לברור את האוכל (על דעת לאוכלו לאלתר) באמצעות כלי המיוחד לברירה, והרי הכף המחוררת לנטילת סלט, היא כלי המשמש לברירה, שכן נועדה לסנן את הרוטב מתוך האוכל', (ויעויין ב'ארחות שבת' פ"ג סעיף ע"ד).
'יפה אמרתם', השיב המורה, 'אכן, ברור שהדבר אסור, ואף אני לא התכוונתי אלא לחדד אתכם, לבחון האם תשימו לבכם לעורר על הטעות שאמרתי'...
לאחר מכן הרהר המורה בדעתו, אמנם מצינו בחז"ל שימוש בהטעיית התלמידים כדי לחדדם, אך האם מותר גם לשנות לגמרי את הדין, ולומר הלכה הפוכה (רק לזמן-מה, עד שיבחינו בטעות, או עד שאתקן בעצמי את הטעות), כדי לחדד את התלמידים?
לחדד את התלמידים
נאמר בשו"ע (יו"ד סי' רמ"ו סי"ב): "ויש לרב להטעות את התלמידים בשאלותיו ובמעשים שעושה לפניהם, כדי לחדדם, וכדי שידע אם הם זוכרים מה שלומדים". ורבינו יוסף חיים זצ"ל כתב (בספרו 'בניהו' תענית ח'.): "אם רוצה הרב לחדד התלמיד, מטהו מדרך האמת בלימודו לדרך עקש ופתלתול, כדי לחדד שכלו, לראות אם ירגיש ויוציא עצמו מדרך זה ויבוא לדרך האמת, כי הטעות בדברי תורה נקראת הטיה מדרך הישר, וכן דרכן של חכמי התלמוד להתנהג עם התלמידים...".
חשש לתלמיד שאינו מרוכז או קשוב
אכן נראה, שאין לומר הלכה שאינה נכונה אפילו על מנת לחדד את התלמידים, משום שיש לחשוש שתלמיד אחד ישמע רק את חלקו הראשון של השיעור (דהיינו את ה'טעות' שאמר הרב, כדי לחדדם), ולאחר מכן לא יקשיב או לא יהיה מרוכז די הצורך, כך שתשאר בידו ההוראה הלא נכונה של הרב, ואת התיקון של הרב או של תלמידי הכיתה, הוא לא ישמע, ונמצא תקלה יוצאת מתחת ידי הרב[2].
להורות שקר לחדודי
והנה, מסופר במסכת נדה (מ"ה.) על רבי עקיבא, שהשיב לאשה מסויימת שבאה לפניו, שהיא 'פסולה לכהונה' (דהיינו שאינה יכולה להינשא לכהן). ראה רבי עקיבא את התלמידים מסתכלים זה בזה, ושאלם: 'למה הדבר קשה בעיניכם?', אמרו לו: 'הלא הלכה למשה מסיני בידינו, שאשה כגון זו כשרה לכהונה?!'. ומסיימת הגמרא: 'ואף רבי עקיבא לא אמרה אלא לחדד בה את התלמידים'.
ושואל בעל ה'ערוך לנר': איך משום לחדד התלמידים, הוציא רבי עקיבא הוראת שקר מפיו?
מיישב ה'ערוך לנר': ויש לבאר, שרבי עקיבא לא היתה כוונתו להחליט לה שפסולה לכהונה, אלא שאמר 'אם כן (כדברייך) הרי שאת פסולה', דהיינו כוונתו היתה שרק לפי טענותיה (יעו"ש בגמרא), נמצא שאכן היא פסולה לכהונה, אבל האמת אינה כדעתה, ורבי עקיבא אמר זאת בלשון המשתמעת בתרי אפי (לשתי פנים), כדי לחדד את התלמידים, לראות אם ירגישו בזה, אך למעשה לא היתה כוונת רבי עקיבא לפוסלה באמת.
נמצאנו למידים מדברי הערוך לנר, שאין להורות הלכה שקרית, אף כדי לחדד את התלמידים, אלא לכל היותר, על מורה ההוראה להציג את התשובה בלשון המשתמעת לשתי פנים, אך לא להחליט באופן ברור, שהדין הוא היפך ההלכה האמיתית.
ולכן, גם בשאלתנו נאמר כעין זאת, שיש למורה לומר את התשובה באופן שכביכול נוטה לדון להיתר, כגון שישיב: לכאורה, זוהי ברירת אוכל מתוך פסולת, וגם על מנת לאכול לאלתר, ויש מקום לדון להיתר... ואז יתעוררו התלמידים להעמיד את ההלכה על דיוקה, ויתחדד שכלם. אך אין לומר באופן החלטי דין שקרי, מחשש שתלמיד מסויים יקלוט אותו, ולאחר מכן לא יהיה ערני וקשוב, כך שלא ישמע את העמדת הדין על תיקונו.
(ויש מקום לדון שרב שמלמד תלמיד אחד, או אב שמלמד את בנו, יהיה מותר להם לחדד את התלמיד אף כאשר יציגו לפניו דין שאינו נכון, וידאגו לוודא שלא יקום התלמיד מהלימוד עד שההלכה תהיה ברורה לו, כגון שיתקנו לאלתר את ה'טעות', ויחזרו לשאול אותו, כעת תאמר אתה, מה הדין במקרה זה).
לסיכום: אמנם מצוה על המלמד 'להטעות' את התלמידים כדי לחדדם, אך אין לעשות זאת על ידי אמירה (אפילו לפי שעה) של הלכה לא נכונה!
[1] יש להקדים, שאיסור בורר בשבת קיים, רק כאשר בוררים באחד משלשה אופנים אלו: א) ברירת פסולת מתוך אוכל. ב) ברירה בעזרת כלי המיועד לכך. ג) ברירה לשם שימוש לאחר זמן. בכל אחד משלושה אופנים אלו, הרי זו 'דרך ברירה' וחייב. וב'דרך אכילה' מותר לברור בשבת. שלושה הם התנאים הקובעים דרך אכילה מהי, וכאשר תנאים אלו קיימים מותר לברור בשבת: א) ברירת אוכל מתוך פסולת. ב) ברירה ביד. ג) ברירה לשם שימוש מיידי.
[2] וכעין זה מצינו במסכת חגיגה (י"א:), שאין דורשים באיסורי עריות לפני שלושה תלמידים, משום שקיים חשש שכאשר יסביר החכם את ההלכה לאחד, בינתיים השניים האחרים ישאו ויתנו ביניהם, ולא יטו אוזן לדברי החכם, ויבואו חלילה להתיר איסורים חמורים, אך כאשר דורש לפני שניים בלבד, כאשר ישא ויתן הרב עם התלמיד האחד, השני יטה אוזנו וישמע את דבריהם.
לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.