רגע לפני ההצלחה – הכל קורס: למה אנחנו פוגעים בעצמנו?

לא פעם, אנו נתקלים במציאות שעל-פניה נראית בלתי נתפסת: אדם מצליח, מתקדם, שואף ומגשים את עצמו, אולם לפתע פתאום, בלי כל הסבר הגיוני, לפעמים אפילו ברגע האחרון – הוא עושה שורה של טעויות בלתי הגיוניות ובלתי אופייניות, שמורידות לטמיון תקופה ארוכה של השקעה.

לדוגמה: אדם משקיע במשך תקופה ארוכה בכדי להתקדם במקום עבודתו, ואכן, הוא רוכש אט-אט מעמד, זוכה להכרה ולהערכה, אבל אז - - -

פתאום, הוא מתחיל לעשות טעויות שלא מתאימות אפילו לעובד מתחיל... הוא מאחר, הוא שוגה, הוא נוהג בחוסר אחריות, וכך, רגע לפני הקידום המיוחל – הוא מוצא את עצמו מדשדש בנקודת ההתחלה, כאשר מכל ההערכה והתדמית שהוא בנה וקנה במשך תקופה ארוכה לא נותר מאומה. היא התמסמסה והתפוגגה לחלוטין באבחת כמה שגיאות בלתי הגיוניות.

כשאותו אדם מביט לאחור, ובוחן את התקופה האחרונה – הוא בעצמו לא מצליח להבין: איך זה קרה? זה הרי כל כך לא מתאים לו! איך הוא הגיע למקום הזה? איך הוא לא עצר את עצמו? כיצד פעל בחוסר אחריות שכזה?

ואף אנו נצטרף אליו ונשאל: מדוע באמת זה קרה? האם מדובר ב"ביש מזל"? ואולי יש לתופעה הזו הסבר רגשי?

כמובן, לשאלה זו ישנה חשיבות מכרעת... משום שאם מדובר בגזירת גורל – הרי שאין לנו כיצד להתגונן מפניה, ואין לנו כיצד לשנות אותה. אולם אם מדובר בתופעה בעלת רציונל הגיוני – אנו יכולים לזהות אותה, ולנטרל אותה בטרם תגרום לנזקים ותוריד לטמיון עמל של חודשים ושנים.

איזון רגשי

ובכן, התשובה היא, שבמרבית המקרים, אכן, ישנו רציונל הגורם לכך שאנו פועלים בניגוד לכל הגיון ובניגוד לשאיפות ולמטרות שלנו, באופן שאינו משרת אותנו כלל ועיקר. את ההסבר לכך, ננסה להציג להלן:

בכל אחד מאתנו ישנם שני רצונות במקביל: מחד – יש בנו רצון להתפתח ולשגשג, לחלום ולהשיג, לשאוף ולכבוש. הרצון הזה, הוא המניע אותנו להתקדם ולהצליח, והוא מהוה את הדחף החיובי שלנו. אולם מאידך – יש בכל אחד מאתנו שאיפה לאיזון, הגורמת לנו לנסות ולהימנע מחוסר יציבות וממתחים.

כאשר ישנו פער בין ה"רצוי" ובין ה"מצוי" – השאיפה לאיזון גורמת לנו לחוש מתח ואי נעימות, ובאופן טבעי, אנו מנסים לנטרל את התחושה הזו. את המטרה הזו – ניתן להשיג בשני אופנים: או על ידי השגת ה"רצוי" – או על ידי ויתור מוחלט על ה"רצוי", והסתפקות ב"מצוי".

אם נחזור אל האדם אשר חותר לקידום במקום העבודה שלו, נוכל להיווכח כי ה"מצוי" מבחינתו – הוא המעמד הנוכחי שלו, בעוד ה"רצוי" - הינו התפקיד אליו הוא שואף. כאשר אותו אדם מרגיש כי הקידום נמצא בהישג יד, הוא מרגיש מצד אחד סיפוק רב ושביעות רצון, אולם מאידך – מתעורר בתוכו מתח: מה יהיה אם הוא לא יצליח לשמור על ההישג הזה? מה יקרה אם הוא לא יישאר בפסגה?

החשש מפני הבלתי ידוע, יוצר אצל אותו אדם מתח. הוא חושש מפני הנפילה, שעלולה לכאוב יותר ויותר ככל שנקודת המוצא תהיה גבוהה יותר. משום כך, השאיפה הטבעית ל"איזון" וליציבות – גורמת לו לרצות לשמור על המצב הנוכחי, ולא להתקדם. משום כך, בתת מודע, הוא מתחיל לפעול בכדי לסכל את ההתקדמות ולשמר את היציבות: הוא מאחר, הוא נוהג בחוסר אחריות, הכל – בכדי למנוע את הקידום ולשמר את היציבות.

כמובן, אדם זה – לעולם לא יודה בכך שהוא מפחד להצליח. אפילו בינו ובין עצמו הוא לא יכיר בכך. אילו הוא היה מכיר בעובדה הזו, הוא היה יכול להתמודד עם הפחד הזה ולהתגבר עליו. אבל מאחר והוא אינו מכיר בתחושות הללו ואינו נותן להן מקום – הוא ממשיך לסכל את ההתקדמות שלו בחיים ולהרוס לעצמו כל חלקה טובה.

כך, אותו אדם שואף להתקדם, פועל בהתאם ומצליח, אבל לפתע פתאום, ברגע אחד – הוא הורס את הכל. בשלב זה הוא מתחרט, הוא אינו מבין מדוע פעל כך, אולם הוא ימשיך ויפעל באותו האופן גם בפעם הבאה בה יעמוד על סף הצלחה משמעותית בחייו. הוא ימשיך לשמר את היציבות ואת האיזון באופן מלאכותי, וימנע מלקחת על עצמו כל סיכון – אשר יש בו כדי ליצור מתחים.