האם באמת "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"? שוברים מיתוס

בקבלת שבת אומרים בני עדות המזרח את המשנה "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר (ישעיה ס, כא) 'ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ (= ארץ החיים, שהיא העולם הבא), נצר מטעי מעשה ידי להתפאר (= הענף אשר נטעתי מעשה ידי ובו אתפאר, כשהכוונה היא לעם אשר בחרתי – אתפאר בו כי צדיקים הם)'" (משנה מסכת סנהדרין, פרק י, משנה א).

מכאן לא מעטים הם אלה המאמינים כי כל יהודי באשר הוא זוכה להגיע בערוב ימיו לגן עדן, עולם רוחני שכולו טוב במחיצתם של צדיקים ואנשים שומרי תורה ומצוות יראי שמים, וכן שתהיה לו שייכות בעולם הנצחי שלאחר עת הגאולה ותחיית המתים.

הסיבה שמביאה לתפיסה המעוותת הזו היא אי הכרתם בהמשכה של אותה משנה, האומרת "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא", ומונה רשימה של עבירות בגינם מאבד היהודי את חלקו לעולם הבא.

רבי ישראל ליפשיץ זצ"ל, מחבר פירוש 'תפארת ישראל' על המשנה, מבאר על המשך המשנה "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא" - "שאין להן חלק בשכר הרוחני הנצחי, שהן יורדין ונדונין לדורי דורות", ומביא את דברי הנביא דניאל שאמר על ימות הגאולה ועת תחיית המתים - "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו" (דניאל יב, ב), ומכאן לומדים שלא כולם יזכו לחיי נצח, שכן אמר הנביא 'רבים' ולא 'כולם'.

הבנתם של אותו הציבור את משנה זו בצורה חצויה ושגויה מרגיעה עבורם את צו המצפון, ומאפשרת להם לחיות את חייהם על פי הנוחות אליה התרגלו, עם כיפופים מעוותים לשמירת תורה ומצוות, וללא תחושת מחויבות לכל הנאמר בתורה, אלא על פי שמתאים ונוח להם בלבד.

בתורתנו מובא מאורע עם מסר לדורות בעניין זה. קורח קינא במינויו של אהרן לכהן הגדול. הוא קיווה שהוא יזכה למשרה מכובדת, וכשזה לא קרה הוא החליט למרוד בהנהגתו של משה רבנו. הוא ניסה להמריד את העם כנגדו בטיעונים שבני העם יאהבו לשמוע וירצו לקבל – "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'". הוא טען לשוויון חברתי, ללא צורך במנהיגותם של משה רבנו ואהרן הכהן, שהרי כולם היו במעמד הר סיני. הוא ניסה למשוך אחריו את העם על ידי המוטו "כולם קדושים". לעומתו, משה רבנו מוסר התורה בא עם מסר הפוך אל העם בשם ה' – "דבר על כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם: קדושים תהיו".

יהודי לא זוכה בצורה אוטומטית להיות לקדוש הזוכה לגן עדן וחיי נצח, אלא אנו נדרשים להפוך את עצמנו לקדושים. וזה נעשה רק על ידי עמל, על ידי יציאה מאזור הנוחות ועבודה רוחנית של התקדמות והתקרבות אל הקב"ה באמצעות התורה והמצוות, כפי שנאמר בתורה "למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדשים לאלקיכם". כלומר רק על ידי קיומם של כל המצוות הופכים להיות לקדושים.

הרש"ר הירש זצ"ל, מנהיגה הרוחני של יהדות גרמניה שנאבק בתנועה הרפורמית, כתב "כל העדה כולם אינם קדושים כבר עתה. הם 'אנשי קדש' - אנשים בעלי תפקיד קדוש... אך עדיין אינם 'קדושים'. אלא, עליהם לעלות ולהתעלות בלא הרף לקראת ייעודם הקדוש. אל להם להחליף את המציאות בייעוד; אל יראו את עצמם קדושים משום שהוקדשו לייעוד קדוש; אלא ייעודם הקדוש יהיה לנגד עיניהם כמטרה רחוקה של שאיפתם".