למה קשה לי במפגשים עם המשפחה החילונית שלי?

מיכל מספרת על עצמה שלאחרונה קשה לה מאד להיות בקשר עם בני משפחתה החילוניים. בכל ביקור אצל המשפחות המורחבות היא מרגישה שהיא נסחטת מכוחותיה מרוב המאמץ להסתיר את ההתנגדות והסלידה שיש לה מכל מפגש כזה. התכנים שעולים בשיחה, סגנון הדיבור ושאיפות החיים הפכו זרים לה כל כך, עד שהיא מאוימת לפני כל מפגש כזה, וחווה לחץ בגופה ובנפשה.

בפרשת תולדות אנו לומדים על לידת התאומים, יעקב ועשו.

בבראשית כ"ה, כ"ז מסופר: "ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה...".

חז"ל מלמדים אותנו כי התורה נלמדת בכמה רבדים, פרד"ס: פשט – תיאור האירועים שהתרחשו, רמז – רמזים כמו גימטריות שמגלים לנו הבנות נוספות, דרש – מדרשי חז"ל, וסוד – קבלה.

המדרש מספר על עשו, שהיה צד את אביו בדיבוריו. היה מגיע אל יצחק אבינו עם שאלות הלכתיות מפולפלות, כמו "כיצד מעשרים את המלח?". כשמישהו שואל על פרט שולי כל כך, הוא כביכול אומר "אני יודע הכל ועושה הכל" רק יש לי שאלה קטנה שלא ברורה לי...

עשיו מציג תדמית של צדיק אל מול אביו, אף שפנימיותו היא כולה רשע: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים!

כמה קל לשנוא ולתעב את דמותו של עשו. כמה צריך להיזהר ממנו. אנחנו נרתעים ממנו, וידוע ש"עשו שונא ליעקב".

באופן טבעי אנחנו שופטים אותו וסולדים ממנו, ומדירים את עצמנו מכל מה שמזכיר אותו. אנחנו שייכים ליעקב!

אולם על פי פנימיות התורה, כל דמות המופיעה בתורה - מטרתה ללמד אותנו כי בעצם מדובר במהות כלשהי הקיימת בנו. אם כך, הופעתו של עשו באה ללמד אותנו על משהו מעשיו שקיים בנו, בתוכנו, ומטרתנו לתקן אותו כדי להיות שלמים יותר.

מה עשיו מייצג?

עשיו הוא ההיפך מהאידיאל "תוכו –כברו".

חייבת להתקיים הלימה בין הפנימיות שלנו ובין ההתנהלות החיצונית שלנו

נשמע פשוט ומובן מאליו, נכון? אז זהו... שלא.

בכל אדם יש כמה רמות מודעות שמפעילות אותו: המודע, שהוא נתון לבחירתנו אך מהווה חלק זעיר מכוחות הנפש, ולעומתו תת-המודע, אותו חלק באישיותנו שאיננו מודעים לקיומו, אולם למעשה הוא זה שמנהל אותנו. הוא מורכב כולו מאמונות, תפיסות ודחפים שאספנו ושהוטמעו בנו ללא ידיעתנו מרגע הלידה, והוא מנהל אותנו ללא הפסק באופן בלתי מודע.

בתמימותנו, נראה לנו שאנו בוחרים כיצד לחיות ומה לרצות...

מיכל בטוחה שהסלידה והאיום שהיא חווה בכל מפגש עם נסיבות מה"צד השני" מעידים על כך שהיא מנהלת את חייה אך ורק על פי ערכים שהיא בחרה בהם באופן מודע, ולכן בטעות נדמה למיכל שככל שהיא סולדת יותר מהמפגשים – זה מעיד על רמתה הרוחנית הגבוהה.

אולם נהפוך הוא!

עוצמת הרגשות השליליים שהיא חווה בכל מפגש כזה היא עצמה ההוכחה לכך שעדיין יש חלקים רבים מתת-המודע שמנהלים אותה, והם משתקפים אליה באותו מפגש עם בני המשפחה החילוניים.

"כל הפוסל – במומו פוסל".

כלל זה עוזר לנו לדייק את עבודתנו הפנימית בתיקון המידות. ככל שמפריע לנו חיסרון של מישהו אחר - זו הוכחה לכך שמשהו מחיסרון זה נמצא בנו, ולכן מתעורר בנו האיום הנורא.

זו השתקפות הפנימיות שלנו, ובמקום להפנות את הסלידה אל החלק הלא מתוקן בעצמנו, אנחנו חווים זאת כלפי הזולת. זהו מנגנון הגנה שנקרא "השלכה".

למעשה, עבודת השם של כל יהודי היא להשתמש בכוחות המאירים, כפי שקורא להם רבי ישראל סלנטר, ולחשוף עוד ועוד חלקים מעשיו שבתוכנו.

עשו מייצג את הסתירות שיש בנו, את הפערים בין התדמית המסוימת שאנחנו מציגים כלפי זולתנו לבין הפנימיות שלנו, שבה רוחשים כוחות אחרים. על פי ציווי התורה, אנו מחויבים לגלות ולברר כל חיינו עוד ועוד רבדים בתוכנו, ולברר אותם, האם הם אמיתיים או מזויפים. אפשר להתייאש מהעובדה שזו עבודת חיים, ואפשר לשמוח על כך שבכל רגע בחיינו יש לנו היכולת להתחדש ולהתנקות, ולקיים הלכה למעשה את מה שפינו אומר בתפילה 3 פעמים ביום: שהלב ירגיש את מה שהשכל יודע!

"וידעת היום, והשיבות אל לבבך".

ליאת אלקוסר היא מאמנת זוגית ויועצת חינוכית במחלקת שלום בית של הידברות.