תשעה באב
הסיבה האמתית שמסתתרת מאחורי חורבן בית ראשון
מצד אחת נאמר שבית ראשון נחרב על ג' עבירות חמורות, ומצד שני נאמר שהסיבה לחורבן היא "על שלא ברכו בתורה תחילה". אז האם הסיבה השנייה היא תוספת לסיבה הראשון? לא בדיוק. הרב גלינסקי זצ"ל מסביר זאת במשל שיעשה לנו סדר בדברים
- שולי שמואלי
- ו' אב התשפ"א
(צילום: shutterstock)בית המקדש הראשון נחרב על שלושה עבירות חמורות של גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. עם זאת, מובא בגמרא (מסכת נדרים, דף פא) שחכמים לא ידעו על מה נחרב הבית עד שהקב"ה בעצמו השיב "על עזבם את תורתי" (ירמיהו ט', י"ב), וחז"ל מבארים "שלא ברכו בתורה תחילה". אז רגע, הבית נחרב בגלל שלושת העברות החמורות או בגלל שהם זלזלו בהערכתם כלפי לימוד התורה?
הרב יוסף ברמן מסביר את התשובה לשאלה זו דרך משל בשם סבו, הרב יעקב גלינסקי זצ"ל: "מעשה במלך גדול וגיבור, שהיתה לו ממלכה גדולה וכולם רעדו וחרדו מפניו, אבל המלך היה טוב לב ותמיד השתדל להיטיב עם הנתינים, והשקיע את מחשבתו בעשיית צדק וחקיקת חוקים שייטיבו עם כולם. הלחץ שהיה מוטל עליו כל הזמן שהכל יתנהל כשורה היה גדול מאוד, ולפעמים זה השפיע מאוד על מצבו הנפשי. ייעצו לו הרופאים שייקח מישהו שינגן לפניו, ויפיג את הלחץ בכל פעם שהוא ירגיש צורך בכך. חיפשו ומצאו את הכנר הטוב ביותר בכל הממלכה, ואכן הגיע הכנר לבית המלך עם הכינור בידו, וכשהחל לנגן אורו פניו של המלך ומצב רוחו השתפר פלאים.
"מאז היה הכנר בן בית קבוע בארמון, ובכל יום ויום היה עומד דרוך, כדי לבוא ולנגן לפני המלך בכל עת שיחפוץ בכך. כמובן ששכרו שולם לו בהרחבה וביד נדיבה.
"ויהי היום, והכנר חטא ועבר על חוקי הממלכה. היו צריכים להעניש אותו אבל המלך חשש שהוא לא יוכל לנגן לפניו כראוי, ולכן הודיע שהוא נותן לכנר חנינה. הרגיש הכנר שהמלך זקוק לו מאוד, ואט אט החל לנצל את המצב. הוא היה קצת גונב מאחרים, קצת מזיק לאחרים, ובכל פעם היו באים לפני המלך, אבל המלך ויתר לו שוב ושוב, כי הוא היה תלוי מאוד בניגונים הערבים שהפיק הכינור, בעת שאותו כנר פרט על מיתריו ברוב רגש.
"פעם אחת חטא הכנר חטא גדול מאוד שעונשו מוות. הפעם באו בכירי הממלכה אל המלך ואמרו לו שאי אפשר עוד להאריך אף לכנר שמרשה לעצמו יותר מדי. צריך לדון אותו למוות ולבצע את העונש. אין ברירה אחרת, ולמלך ימצאו כנר אחר. המלך שמע את הדברים, חכך בדעתו והחליט שאכן הצדק עמם. הוא היה מלך שכל משפטיו אמת וצדק, הוא לא יכול כך להעניק חסינות לאדם מפני עונש רק בגלל שהוא מנעים נעימות לאוזני המלך. עליו למות ויהי מה. "השאירו אצלי את פסק הדין ואני אחתום עליו בהקדם", הודיע המלך ליועציו וסימן להם שהדיון הסתיים. היועצים יצאו והמלך לקח בידו את העט, בא לחתום על גזר הדין ולא הצליח. ידיו רעדו. הוא הניח את פסק הדין בצד וחשב לחתום למחרת, אבל גם אחרי שעברו כמה ימים רעדה ידו בכל פעם שהגיעה העת לחתום על גזר הדין, ובסופו של דבר, ברגע של חולשה לקח המלך את גזר הדין ו... קרע אותו לגזרים ."
ממשיך הרב ברמן במשלו של סבו, הרב גלינסקי, ומסביר כי כאשר שמע הכנר את החלטתו של המלך לקרוע את גזר הדין, הוא הרגיש זחיחות והמשיך לחטוא בשאט נפש כגגד המלך. יועצי המלך הבינו שלמרות שדינו של הכנר הוא מוות, נפשו של המלך קשורה בניגונים הערבים שמשמיע הכנר ולכן לעולם לא יחתום המלך על גזר דינו, ולא משנה במה יחטא.
מדוע מתאבלים בתשעה באב? הרב זמיר כהן בשיעור מרתק על המשמעות של חורבן בית המקדש בימינו:
ממשיך הרב ברמן ומגיע לרגע התפנית במשל: "אחרי תקופה כשבא החורף, צעד הכנר על גבי השלג הקפוא, וברגע של חוסר שימת לב החליק ונפל על השלג נפילה קשה וכואבת מאוד, שגרמה לשתי אצבעותיו שתישברנה... הוא פונה לקבלת טיפול רפואי והרופאים הודיעו לו שהוא כבר לא יוכל לחזור לנגן כפי שניגן בעבר, שכן הפגיעה באצבעות קשה במיוחד.
"הכנר הפסיק לנגן מאז אותו יום למלך, וביום מן הימים חטא שוב לפני המלך חטא חמור מאוד. כשבאו היועצים אל המלך ביקש המלך את פסק הדין, ובפנים חתומות הטביע עליו את חותמו וגזר את גורלו של הכנר למוות.
"לפני הוצאתו להורג של הכנר הוא בא בטרוניה מול המלך, שאם היה מנגן יכול היה להמשיך לחטוא מבלי שיקרה לו דבר, ואין זה הוגן שרק בגלל שכעת הוא לא מנגן זה יהיה עונשו. השיב לו המלך: "הרי כבר מזמן היו צריכים להוציא אותך להורג. המעשים שלך מצדיקים עונשים רבים שהיו צריכים להעניש אותך. אבל אני לא הייתי מסוגל לעשות זאת, כי היטבת לנגן לפני, ומאוד אהבתי לשמוע את נגינתך. עכשיו שאין לך יכולת לנגן, אני כבר לא מושפע מהשיקולים הללו. עכשיו אני חופשי לעשות איתך משפט צדק, ואכן, לפי החוק אתה ראוי לעונש מוות, וזה יהיה עונשך הפעם". מסיים הרב ברמן את המשל ומסביר את הנמשל כי שלוש העברות שחטאו בני ישראל באותם ימים (גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה) הן חטאים חמורים ביותר שמצד הדין העונש עליהם הוא אכן חורבן הבית וגלות בין אומות העולם, אבל ה' לא היה מסוגל לגזור את גזר הדין, ולמה? בגלל שהם עסקו בתורה במתיקות ומתוך שמחה.
לימוד התורה של עם ישראל כשהוא נעשה מתוך הערכה ואהבה לתורה הריהו כניגונו של הכנר לפני המלך שהסב לו נחת עצומה. בני ישראל אומנם חטאו בחטאים חמורים אבל הם ידעו כמה חשוב ויקר ערך לימוד התורה, ומשום זאת העניק הקב"ה להם חנינה שוב ושוב על מעשיהם משום הנחת שגרמו לו.
ממשיך הרב בהסברו "לכן כשחרב בית המקדש לא הבינו החכמים כיצד אירע הדבר. הרי כל אותן עבירות חמורות נעשו כבר שנים רבות קודם לכן, ובכל זאת לא חרב בית המקדש. מה השתנה עכשיו? מה קרה הפעם שהובא עליהם כזה חורבן נורא? על זה ענה הקב"ה את התשובה: 'רבותי, זה בגלל שאתם כבר לא מנגנים לפני בכינור! כן, אתם לומדים, אבל אתם לא מברכים תחילה, אתם לא מבינים את המשמעות של הלימוד, אתם לא מעריכים את התורה. זה כבר לא כל כך משמח אותי כמו בעבר, ולכן, כשאתם ויתרתם על ההגנה שאפפה אתכם, הגיע הזמן לבצע בכם את העונש על שלוש העבירות החמורות שחטאתם בהן".
לימוד התורה מתוך הערכה ושמחה הוא למעשה ההגנה של עם ישראל גם אם הם עושים עבירות חמורות, וברגע שההגנה הזו לא קיימת, אז גזר הדין על החטאים יוצא לפועל.
חלפו כמעט 2,000 שנה מחורבן בית המקדש - מדוע יש צורך במנהגי האבילות עד היום? הרב זמיר כהן בסרטון קצר ומחכים על הימים המיוחדים, מי"ז בתמוז ועד תשעה באב: