רוצים להגיע לכוונה בתפילה? שימו מוסיקה

חוש נוסף שיכול לסייע לנו להיכנס למצב של זרימה הוא חוש הנגינה - מוסיקה. בתנ"ך מסופר כי הנביאים היו מגיעים למצב חווייתי של נבואה דווקא מתוך נגינה: "וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע... וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן, וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'" (מל"ב ג', י"ד-ט"ו). הנגינה היא גם חלק מהותי בעבודת בית המקדש, והלוויים היו מלווים את עבודת הקורבנות בניגונים המעוררים את הלב. על דוד המלך מספרת הגמרא שהיה לו כינור תלוי מעל מיטתו, והרוח שנשבה בו לפנות בוקר הייתה מעירה אותו משנתו. באופן פשוט מדובר על שעת ההשכמה שלו, אבל בעומק העניין מדובר על התעוררות רוחנית, כך שהצלילים שבקעו מתוך הכינור העירו את נשמתו.

לנגינה (כלומר שירה בפה ללא מילים) יש כוח לעורר בנו רגשות חזקים. מוסיקה עצובה או שמחה, מקפיצה או מינורית, משפיעה עלינו. לכן כמעט כל אירוע חברתי מלווה במוסיקת רקע שנועדה ליצור אווירה מתאימה, ואפילו במאי קולנוע, שמתמקדים בעיקר בצד הוויזואלי של הסרט, מקדישים אנרגיה רבה למוסיקה שתלווה את סרטיהם, מתוך הבנה שהיא מרכיב חשוב ביצירת חוויה שלמה.

לכן המוסיקה היא מרכיב חשוב באותה "עבודה שבלב - זו תפילה". כך, למשל, נאמר בספר חסידים: "חקור לך אחר ניגונים, וכשתתפלל אמור אותן באותו ניגון שנעים ומתוק בעיניך. באותו ניגון אמור תפלתך ותתפלל תפלתך בכוונה וימשוך לבך אחר מוצא פיך...". אמנם היו מחכמי ישראל שהשתדלו להימנע ממנגינות שמקורן זר, אך לעומתם ישנם רבים שלוקחים ניגונים מקרב הגויים ומכניסים בהם ממד של קדושה, בבחינת "בירור הניצוצות".

כזה הוא למשל הניגון המיוחד של ר' יצחק אייזק מקאליב, ששמע פעם ניגון מרגש ששר רועה הונגרי ביער: "יער, יער, מה גדול אתה! שושנה, שושנה, מה רחוקה את! אילו היה היער קטן, הייתה שושנה קרובה אז. אילו מן היער הוציאוני, היינו שנינו יחדיו אז". הוא אימץ את הניגון והוסיף לו בית: "גלות, גלות, מה גדולה את! שכינה, שכינה, מה רחוקה את! אילו הייתה הגלות קטנה, הייתה השכינה קרובה אז. אילו מן הגלות הוציאוני, היינו שנינו יחד אז". הניגונים גם יוצרים אטמוספירה של חיבור בין אנשים. כששרים יחד, הלבבות מתאחדים. זמירת השבת בזמן הסעודה יוצרות אווירה מיוחדת שמוסיפה קדושה רבה ועליונה הפותחת את הלבבות.

איך משתמשים בניגונים בעבודת התפילה? דרך אחת היא לשמוע מוסיקה מתאימה שתכניס אותנו למצב תודעתי גבוה יותר לפני התפילה, או לשיר בעצמנו ניגון או שיר שמשפיע עלינו לטובה. ההתמקדות במוסיקה מאפשרת לנו להתרכז בדבר חיצוני, ומונעת הסחות דעת פנימיות. חשוב לציין שמדובר בנגינה שבה אנו מתרכזים לחלוטין בניגון, ולא עסוקים בדברים אחרים תוך כדי. הניגון יעזור לנו להיכנס למצב תודעתי גבוה יותר רק אם נתמסר אליו, ולכן כדאי מאוד לחזור עליו שוב ושוב. ידידיה מאיר סיפר פעם שביקר בחסידות קרלין בשמחת בית השואבה. השמחה הייתה רבה, אבל הלהקה ניגנה כל ניגון שוב ושוב ושוב, לפעמים חצי שעה ברצף. ידידיה שאל את אחד הרוקדים, למה לא משנים את הניגון? והחסיד ענה: אנחנו לא משנים את הניגון עד שהניגון משנה אותנו...

גם אם לפעמים המחשבה בורחת, אין בכך רע, שהרי אנו מנסים לכוון את הלב, ולעיתים לוקח זמן עד שהמיתר הנכון בא על דיוקו.