הרב יצחק זילברשטיין
המרק הוא ה’שיעור כללי’ שלה...
עד שהאורח מסתדר עם המנה הראשונה, ר' חיים גומר כבר את המנה השנייה, ומבקש עוד אחת... ואחר כך אומר לה שוב 'זה מאוד טעים, אפשר אולי לקבל עוד מנה'...
- הרב ארז חזני / ופריו מתוק
- ל' ניסן התשע"ה
יום אחד מסר מרן הגאון רבי חיים שמואלביץ זצוק"ל שיעור כללי בישיבת מיר, והיה נוכח בהיכל הישיבה אורח מאמריקה, מאלו שלמדו אצל הגר"ח בעיירת מיר שבאירופה, ובא לירושלים לביקור בישיבה. אחרי תפילת מנחה, לקח אותו ר' חיים לביתו. מיד בבואם לבית, בישר ר' חיים לרבנית ואמר 'חנה מרים, ב"ה יש לנו היום אורח לארוחת צהריים'.
הם התיישבו לאכול, והרבנית הגישה מנות מרק, לר' חיים ולאורח. ר' חיים מתחיל לאכול בזריזות, וכשסיים ביקש מהרבנית מנה נוספת. עד שהאורח מסתדר עם המנה הראשונה, ר' חיים גומר כבר את המנה השנייה, ומבקש עוד אחת... ואחר כך אומר לה שוב 'זה מאוד טעים, אפשר אולי לקבל עוד מנה'...
ויהי המראה לפלא בעיני האורח, עד שלא עצר ברוחו ושאל את ר' חיים: הרי אנו מכירים עוד מצעירותינו, בימים שכמעט ולא היה הדרת גאונו טועם מאומה, ולא ייחס שום חשיבות לאוכל; ברצוני לשאול, האם כך ראוי לאדם רם המעלה, מרביץ תורה מפורסם, לנהוג - עוד מנה ועוד מנה?!...
אמר לו ר' חיים: בוא ואסביר לך; אתה צריך להבין, שהמרק שהיא עושה, הוא ה'שיעור כללי' שלה! כשאני מכין שיעור, ואני אומר את השיעור, ובא אחר כך מישהו ואומר 'השיעור היה כל כך טוב, אולי הראש ישיבה יכול לחזור על השיעור עוד פעם...' - באיזו שמחה אני מתמלא בליבי. ואם עוד אחד בא ואומר לי כך, ודאי שזה מוסיף לי עוד שמחה, אפילו כשמדובר בבחור צעיר בן 16.
והיא, הבה ונתבונן, מה השיעור שהיא מכינה, ואיך היא מכינה. את מנת המרק הזו היא הכינה בקלות?! מהבוקר היא טורחת להכין. תחילה הלכה לקנות את הירקות, להביאם ולקלפם. אחר כך, הרי לפעמים קורה שאין גז, וקשה להשיג בכל השכונה וצריך לטלפן להזמין דחוף, ועוד כמה וכמה טרחות היא טרחה עד שזכתה לראות את המרק מוכן... וזה השיעור שלה, עם כל הטרחה שמסביב... כאשר אני אומר לה 'עוד פעם לחזור על השיעור' ו'עוד פעם לחזור על השיעור' - המלכתי אותה ב'נחת רוח' עצומה! ('משמר הלוי' עה"ת).
נתכוון לעשות קורת רוח לבעלת הבית
והנה, מסופר במסכת עירובין (נ"ג:): אמר רבי יהושע בן חנניה, פעם אחת נתארחתי אצל אכסניא אחת, ועשתה לי פולין (מין קטניות). ביום ראשון אכלתים ולא שיירתי מהן כלום. שנייה (גם ביום השני אכלתים), ולא שיירתי מהן כלום. ביום שלישי הקדיחתן במלח (נתנה בהן מלח יותר מדי). כיון שטעמתי, משכתי ידי מהן. אמרה לי 'רבי מפני מה אינך סועד?', אמרתי לה 'כבר סעדתי מבעוד יום'. אמרה לי 'אם כן היה לך למשוך ידיך מן הפת'... אמרה לי 'רבי, שמא לא הנחת פאה בראשונים (לא השארת קצת מן הסעודות הראשונות[1]), ולא כך אמרו חכמים 'משיירין פאה בקערה', (ויעו"ש בתוס' שאם אינו משייר נראה כרעבתן).
ושאל רבינו הבן איש חי (בספרו 'בניהו'): קשה, היתכן שנעלם מרבי יהושע דבר זה שאמרו חכמים שיש לשייר פאה בקערה?!
ויישב הבן איש חי: נראה לי בס"ד, שנתכוון רבי יהושע לעשות קורת-רוח לבעלת הבית, שתדע שהתבשיל ערב לו, ולכן אכלו כולו ולא שייר כנהוג, וראה טוב לצורך השעה שיהיה לה קורת-רוח!
ונלמד מכאן שכל שכן שיש להראות לאשתו שהמאכל ערב לו, להודות לה ולשבחה, כדי לגרום לה לנחת-רוח[2].
* * *
'סגולה' לשלום בית
סיפר הגאון רבי יעקב גלינסקי שליט"א ('והגדת'): הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל ראה פעם יהודי הממהר במוצאי שבת קודש לקפל את טליתו, והסביר שנוהג כך כ'סגולה' לשלום בית.
נענה רבי חיים ואמר לו באירוניה: 'יש לי סגולה טובה יותר לשלום בית, ובדוקה בהרבה: את השרוולים תקפל, ותתחיל להדיח את כלי השבת שבכיור'...
[1] מהלכות דרך ארץ אמרו שהאוכל לא יגמור את כל המנה המונחת לפניו, אלא ישאיר ממנה קצת עבור השמש לאכול. ובעלת האכסניא העירה לרבי יהושע ברמז ובחכמה על שלא נהג כן.
[2] ויש לציין לדברי רבינו הבן איש חי (פר' בהר אות ט'): "לא ימהר בלעיסתו ואכילתו, אלא יתנהג לאט לאט. ולא ימצוץ אצבעותיו בפיו בין אכילה לאכילה, ולא יראה חיבה וחשק על האכילה, ולא ימלא פיו אלא בכדי שיוכל לדבר בשפה ברורה, ולא יושיט ידו לקערה עד שיגמור לבלוע מה שבפיו... וכל העובר על הלכות דרך ארץ הנזכרות לעיל וכיוצא בהם, הרי זה רעבתן, גרגרן, מסטרא דההוא דאתמר 'הלעיטני נא', והנה הוא נאחז בסבך הסט"א. ואם הוא בעל תורה ועושה כן - הרי זה מחלל שם שמים".
וכמובן שאין הדברים שייכים למסופר לעיל, כי הגדולים שהראו שהמאכל ערב עליהם, בודאי שלא אכלו מתוך תאווה ורעבתנות, אלא רק הראו עצמם כמתענגים מהמאכלים שבעלת הבית טרחה בהם כדי להחמיא לה.
לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.