האם ישיב בעל הרכב ללווה את דמי הקנס שבוטל?

מעשה בראובן שפנה אל חבירו שמעון בימי 'בין הזמנים', וביקש לקבל את רכבו המרווח והיוקרתי בהשאלה למשך יומיים, לשם עריכת טיול משפחתי והשתטחות על קברי צדיקים בגליל.

שמעון ניאות לבקשה ברצון, ומיד מסר את המפתחות לחבירו. 

ביום הראשון, במהלך הטיול באחת הערים, ראובן החנה את הרכב ברחוב הומה אדם, על גבי המדרכה, באופן שחסם לחלוטין את המעבר להולכי הרגל. 

בחלוף מספר רגעים, חלף במקום פקח עירייה, ורשם לו דו"ח על סך 500 שקלים.

בתום הטיול, בני המשפחה שבו בשלום לביתם, וראובן החזיר את הרכב לשמעון. כמובן שראובן הודיע לחבירו על הקנס שהושת עליו, ומסר לו 500 שקלים לתשלום הקנס.

למחרת, עוד בטרם הספיק שמעון לשלם את הקנס, הוא פגש במהלך עבודתו יהודי יקר. השניים התיידדו, וטרם פרידתם, סיפר האיש לשמעון כי הוא נחשב לאישיות בכירה בעירייה פלונית. 

שמעון שמע את שם העיר, ואורו עיניו... היתה זו העיר בה התקבל אתמול הקנס...

הוא סיפר לאיש שיחו אודות הקנס, והלה הגיב: "בתוך כמה שניות הקנס שלך יבוטל!". 

האיש התקשר בו במקום לממונה על הקנסות בעירייה, והורה לו לבטל לאלתר את הקנס הרשום על רכבו של שמעון...

כעת שמעון מסתפק: האם עלי להשיב את ה-500 ש"ח לראובן, כי למעשה הקנס בוטל, או שמא זכיתי בהם לעצמי?... 

תשובה:

במה זכה המשאיל בדמי הקנס?!

הקנס הוא למעשה חוב של השואל כלפי העירייה, בגין החנייה האסורה שביצע. ובמסירת הכסף לידי המשאיל, כביכול ביקש השואל שישלם בשליחותו את חוב הקנס. 

ולכן, אם למעשה החוב בוטל, המעות לכאורה נותרו ברשות השואל המשלח, כי במה זכה בהם בעל הרכב השליח. 

והרי זה דומה למה שמצינו בדברי הרמ"א (חו"מ סי' קפ"ג ס"ט): מי שנתן ביד חבירו 50 זהובים לפשר עם בעלי החובות שלו, ופישר ב-25 - המוֹתר למשלח (בעל המעות). וכן אם נתן לו 200 לשלם לנכרי, והשליח הטעה את הנכרי ונתן לו רק 100, והנכרי סבור שנתן לו 200 - הכל למשלח, והרי זה כאילו מחל הנכרי על חצי החוב, שהמותר הוא של המשלח. וביאר הסמ"ע, שהיינו משום שהמעות הן של המשלח, לכן מה שנשאר מהן, ברשותא דמריה קיימא (ברשות בעליהם עומדות).

לא השאלתי את רכבי לפרא-אדם!

אולם, כאשר הצענו את הדברים לפני הרב יצחק זילברשטיין, אמר רבינו כדלהלן:

נראה לטעון בזה סברא מחודשת: הנה מהרגע שהשואל השתמש ברכב בצורה בלתי אחראית, והשית על בעל הרכב קנס בגין חנייה באופן רשלני ומסוכן (שהיה עלול להסתיים באסון, כאשר אנשים ירדו לכביש, ובפרט ילדים, או אשה עם עגלת תינוק) - הרי הוא מזיק את בעל הרכב, ומסתבר שמאותה שעה, כבר אינו נחשב ל"שואל", שכן המשאיל אינו מוכן להשאיל את רכבו לאחד שמתנהג כפרא-אדם ואינו נזהר מהיזק הציבור ומשמירה על ממון הזולת. 

ואם כן, מכאן ואילך בעל הרכב אינו מוכן שחבירו יהא שואל וישתמש ברכבו בחינם, אלא רק תמורת שכר. ותשלום של 500 ש"ח עבור נסיעה כה ארוכה בצורה לא אחראית וסיכון בעל הרכב (ו'הכתמת' שמו הטוב בקרב הרשויות בכך שיספוג 'נקודות' בגין עבירות תנועה חמורות), הוא זול מאוד... 

ולכן - סיים הרב - רשאי בעל הרכב ליטול את הכסף לעצמו. 

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס.