אנחנו זוג דתי, אבל לא ממהרים לחתונה. מה הבעיה?

אצל חרדים, אין מציאות של "בני זוג" לפני החתונה. לגמרי אין. אז מה יש? יש "שידוך".
בשידוך הבחור והבחורה יוצאים למספר לא גדול לפגישות (בהערכה גסה עד סביבות ה- 10 פגישות), והם מחליטים אם זה-זה או זה-לא-זה.
לפני הפגישות ההורים עושים תחקיר על הצד השני - רקע כללי, אופי ומידות, יראת שמים, מצב בריאותי, מידע על המשפחה וכל נושא אחר שיכול להיות חשוב ומשמעותי עבור הקמת בית.

ומה קורה בפגישות עצמן? טוב, אז לא מדברים כ"כ על פרשיית השוחד החדשה של החבר כנסת ההוא או על רכילות של ידוענים. על מה כן מדברים? על עצמנו. על להכיר אותי ולהכיר אותך.
מדברים על השאיפות שלנו, על הדרך בה נרצה לחיות את חיינו, איך נרצה לגדל את ילדינו, איזו אווירה נרצה שתהיה בבית, מה מעניין אותנו, מה חשוב לנו, עם מה קשה לנו להתמודד ומה עושה לנו טוב.
נספר גם על המשפחה, על הסיפור המצחיק ההוא מבית הספר היסודי ועל הזיכרון המרגש שיש לי מאירוע מסוים בתקופת הילדות.

בפגישות אנחנו נקשיב, נאזין ונשמע ב-7 אוזניים. נחדד חושים וננסה לשמוע מבין השורות.
"האם בסיפור ההוא שהוא סיפר לי על החבר שלו הוא היה נשמע קצת אנוכי? קצת חסר סבלנות? זה פתאום מתחבר לי עם המשפט ההוא שהוא זרק לי בפגישה השנייה".
"כשדיברתי איתו על הצורך הנפשי ההוא שהזכרתי, הוא גלגל קצת עיניים ולא היה נראה כ"כ מכיל. אולי בפגישה הבאה אדבר איתו מכיוון אחר ואבחן את הנושא".
"כשאמרתי לה שחשוב לי שיהיה בית מסודר, היא ענתה לי בנחרצות שניאלץ לקחת עוזרת. אני חושש שהיא טיפוס עקשן. אזכיר בפגישה הבאה נושא חשוב אחר עבורי ואבחן את תגובתה".

כשהפגישות מתנהלות באופן כזה, אפשר לקבל רקע בסיסי טוב על האדם, ואין צורך בהיכרות ארוכה מדי.
אם אתם טוענים שהיכרות ממושכת תעזור לכם להכיר טוב יותר את הצד השני, אז דעו כי לעולם לא ניתן להכיר את הבן אדם באמת עד שמתחתנים איתו, גם במידה ותצאו יחד במשך שנים.
לצאת לטיול נחמד פעם בשבוע במשך שנתיים שלמות לעולם לא ייתן לכם תמונת מצב של חיים משותפים עם חשבון מים וחשמל, כלים שצריך לשטוף, אוכל שצריך לבשל, כביסות, ילדים ומשכנתא.
אפילו חיים משותפים, חלילה, שלא ע"פ תורת ישראל, לא משקפים תמונת נישואים, כי תמיד "לפני החתונה" יראה שונה מאשר "אחרי החתונה", עם טבעת מחייבת על האצבע, כשהבעל/האישה כבר "שלי" רשמית.

אחרי שהסברנו בקצרה למה היכרות ממושכת לא תועיל לכם במיוחד להיכרות אמיתית יותר, נדבר על נקודה אחרת חשובה מאוד עבורכם כזוג דתי.
זוג דתי אמור לשמור נגיעה. היכרות ארוכה פשוט שמה אתכם במקום של ניסיון לא פשוט בכלל, ומי ערב לכם שתעמדו בו? כדאי לרענן את זיכרוננו בכך שגם "רק" להחזיק יד הוא איסור גמור ע"פ התורה.

איסור הנגיעה בנידה לשם חיבה כחיבוק ונישוק וכו' הוא איסור תורה, ככתוב בתורה: "וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ" (ויקרא, י"ח, י"ט).
כל קירבה של חיבה אסורה.

שמירת נגיעה אינה המלצה, אלא חיוב גמור, והיכרות ארוכה עלולה לגרור אתכם למקומות של איסורי תורה.
רב חשוב מסר בשיעור העוסק בשידוכים כי ככל שהזוג ישמור יותר על קדושה בנושא הצניעות לפני החתונה, כך תהיה יותר ברכה והשראת שכינה ביניהם לאורך ימי נישואיהם.

עכשיו, בואו נדבר על מה שקורה תמיד דרך הטבע, ועל הטעות שאתם לא תרצו לעשות - איבוד ההתלהבות בעיתוי הלא נכון.
התלהבות היא הנגיסה הראשונה בשוקולד. התלהבות היא אותה שיחת טלפון שחיכינו לה עם התשובה החיובית. התלהבות היא הנהיגה הראשונה ברכב החדש. התלהבות היא זריקת האדרנלין שלנו.
ומה קורה אח"כ? את התשובה לזה כולנו יודעים. ירידה.
זה בדיוק מה שקורה בקשר זוגי - יש בהתחלה התלהבות. ומה קורה איתה? כמו בעקומת פעמון - בהתחלה עולה ואז יורדת, כמו כל דבר טוב. 
 

את החתונה שלכם אתם תרצו למקם בחצי הראשון של הגרף, ולא בחצי השני. זו המטרה.
היכרות ממושכת דוחפת אתכם בעל כורחכם לקיים חתונה כשאין התלהבות, ואולי אפילו כאשר רגשות קצת פחות חיוביים מתחילים להופיע. הרי אתם זוג דתי, וקשר אמיתי ועמוק אינכם יכולים לפתח, אלא אם כן אתם פורצים מגבלות צניעות (הקיימות לא רק בשמירת נגיעה אלא גם בתוכן השיחות, צורת וסגנון הדיבור, תדירות המפגשים והגבלות לשעות הראויות לפגישות).
מבינים את המצב?
או שאתם יוצרים קשר עמוק על חשבון מגבלות הצניעות שה' הציב לכם, ופוגעים ביראת השמים שלכם, או שאתם שומרים על מגבלות צניעות (שנראה שקשה מאוד לקיים בצורה ממושכת) - ואז רגשות של שעמום או ריחוק מתחילים להופיע.
כדי לא לפגוע ביראת השמים שלכם, וגם לא להגיע למצב של נסיגה כלפי הצד השני, כדאי לא להאריך יתר על המידה את שלב ההיכרות.

ומה עם בשלות, אתם שואלים?
יש כאלה שמרגישים שהם לא רוצים לאבד את הצד השני, אבל הם עדיין לא מרגישים בשלים לחתונה.
אז אומר לכם משהו שאולי יפתיע אתכם, אבל הוא אמיתי לחלוטין - בין אם מדובר על חתונה, בין אם מדובר על להביא ילדים לעולם או כל צעד ענקי אחר בחיים - חלקנו לעולם לא נהיה מוכנים.
מה עושים? פשוט קופצים למים.
ישנן גם נשים נשואות בנות 30+ שמרגישות לא מוכנות לאימהות וכשזה קורה, הן פשוט נכנסות לזה בצורה הכי טבעית, ומגלות שתחושת חוסר הבשלות לא העידה על חוסר מוכנות אמיתית, אלא על חוסר ביטחון וחששות פנימיים לא מבוססים.
אנחנו מסוגלים ליותר ממה שאנחנו חושבים, והרבה פעמים ממעיטים ביכולות שלנו ובכוחות שלנו.

נקודה אחרונה וחביבה שאולי הכי תיגע בליבכם.
לפספס אותו. לפספס אותה.
החיים מלאים בהפתעות, ואי אפשר לדעת מה ילד היום. הקשר שלכם אומנם נראה יציב ומבטיח אבל המציאות מוכיחה לנו כל פעם מחדש שיש דברים בלתי-צפויים בחיים.
כל עוד אין בינכם ברית נישואים, הוא/היא יכולים לקום יום אחד ולעזוב.
מצאת בחור טוב? מצאת בחורה טובה? תתפסו אותם!
כולנו מכירים כ"כ הרבה סיפורים על מערכות יחסים ארוכות שנים, שנראו כמובילות הישר אל מתחת לחופה ולבסוף כל אחד הלך לדרכו. לא חבל לקחת את הסיכון לאבד אותו/אותה?

אז בואו נסכם את הנקודות שדיברנו עליהן:
א. היכרות הכוללת פגישות ענייניות יתנו לכם תמונת בסיס טובה ומספקת.
היכרות ממושכת לא תועיל לכם בהיכרות אמיתית יותר. את הבן אדם ניתן להכיר באמת רק לאחר שמתחתנים איתו.
ב. היכרות ממושכת שמה אתכם בניסיון של איסור נגיעה החמור.
ג. היכרות ממושכת הכוללת שמירה על כל מגבלות הצניעות גוררת אתכם לחתונה בה ההתלהבות בדעיכה, ורגשות של שעמום או ריחוק מופיעים.
ד. תחושת חוסר בשלות? אין זה מעיד על חוסר מוכנות אמיתית, ולרוב התחושה נובעת מאמונות מגבילות של חוסר מסוגלות, כשהאמת היא שטמונים בנו הכוחות והיכולות לכך. לפעמים פשוט צריך לקפוץ למים.
ה. מצאת בחור טוב? מצאת בחורה טובה? תתפסו אותם! אל תיקחו את הסיכון לפספס את הצד השני בהמתנה ארוכה ומיותרת.

אז קדימה, לחתונה! ואל תשכחו לשלוח לנו הזמנה.