מגזין

בני ברק מהזווית שלא הכרתם: כתב הידברות פגש בבני ברק באדם הכי לא צפוי

הוא לא חרדי וגם לא מסורתי, "אני חילוני גמור" מצהיר בפני אסף סלנט מדריך סיורים ותיק, "קשה לי להסביר לך את זה, אבל אנשים שאינם שומרי מצוות פשוט נשאבים לכאן, זה מרתק אותם". מסע מיוחד

| כ"ט תמוז התשע"ט |
(צילומים: אסף סלנט)
אא

בלכתי ברחוב המרכזי, הסואן והססגוני בבני ברק, בו נצפים בדרך כלל ילדי חמד חוזרים מה'מתמידים', ילדות סוחבות עגלות עמוסות מאחת המכירות השכונתיות, אברכים בדרך ריצתם לבית המדרש, יהודים יקרים העמלים לפרנסתם וממהרים 'לחטוף' את שיעור הדף היומי, ואימהות האוחזות את ידי הדרדקים לבל יקפצו לכביש הסואן באוטובוסים ולפעמים גם במכוניות, כשהכל ברקע כל כך יפה ויהודי, אני מבחין לפתע בקבוצת חילונים וחילוניות מהלכת בשלווה, כשבראשה המדריך החילוני המנסה להסביר את רזי המגזר.

בשבריר של רגע החלטתי שאני ניגש אליו. הרי כולנו יהודים, לא?

שלום מדריך נחמד, לי קוראים אריק, אני תושב מקומי. משום מה אתה לא נראה לי מקומי, אולי אתה מסכים לספר לי מי אתה ומה מעשיך בעירנו? אולי אתה רוצה לחזור בתשובה?

המדריך מאט קמעה את הקבוצה המודרכת ועונה לי: "שלום רב אריק, אני אסף סלנט (33) תל אביבי ממוצע, חילוני מוצהר, ובכל זאת אני כאן בבני ברק, כרגע אני מדריך את הסיור שאתה רואה כאן לפניך, חילונים וחילוניות שמסתקרנים לראות מקרוב את בני ברק".

 

השכפ"צים והקסדות

אם זאת הסיבה שהגעתם, אני מבין שהבאתם אתכם שכפ"צים וקסדות

"לא שכפ"צים ולא קסדות, גם לא מלווה נשק, אנחנו הגענו עם גישה אחרת, גישה שמכילה את הדעות של מי שנראה שונה מאתנו, אבל בשורה התחתונה הוא אח שלנו". המדריך הנחמד מיהר ולכן נפרדנו דרכנו וסיכמנו לשוחח לאחר תום הסיור.

סיכום הוא סיכום, ואני אכן מתייצב בשעה היעודה.

היי אסף, אמרת ששם המשפחה שלך הוא סלנט ואמרת גם שאתה חילוני גמור. בתור חרדי זה לא כל כך מסתדר לי, כי השם סלנט אוטומטית לוקח אותי לרבי ישראל מסלנט, מייסד תנועת המוסר, יש לכם קשר משפחתי?

"לא טעית", עונה לי אסף, "נכון שאני חילוני, אבל אני גאה בשם המשפחה שלי, כי באמת אני צאצא לרבי ישראל מסלנט. אני לא יודע אם הוא מתגאה בי, אתה בטח חושב שלא, אבל לאחר כל השיחה שלנו תחליט אתה האם סב סבי גאה במעשיי או לא".

אסף סלנט, בן 33, שותפו של מוני כחלון, אף הוא בן 33. ברקע מוני למד תואר שני בפסיכולוגיה קלינית ואסף עבד בחברת ייעוץ. אבל בוקר אחד הם הגיעו למסקנה שנמאס להם, והחליטו שהם רוצים להתעסק עם אנשים, עם בני אדם וגם עם אוכל. ביחד הם הקימו עסק הנקרא 'בוקא' המתעסק בהדרכת סיורי אוכל ברחבי הארץ.

אחד הסיורים הראשונים שלהם, באופן שאולי יהיה מפתיע, הוא הסיור בבני ברק.

זה נשמע לי מאוד מסקרן, אני אומר לאסף, מה בכל אופן מה מביא אותך, חילוני מולד ומוצהר שיש לפניו את כל העולם - תל אביב הגדולה על שלל אתריה, יפו, רמת גן, גבעתיים, פתח תקוה, ומה לא, ומתוך כל אלו אתה בוחר להגיע לבני ברק? הרי בעיניו של החילוני הממוצע בני ברק לא נחשבת כאתר תיירות מועדף, בלשון המעטה.

"אני הולך להפתיע אותך", אומר לי אסף. "תתפלא לשמוע, העיר בני ברק נחשבת כאחד האתרים המובילים מתוך שלל הסיורים שאנו מציעים לתייר הישראלי. יש כאן משהו באווירה שמחשמל את האנשים, הם לא מאמינים שכל מה שסיפרו להם במשך עשרות שנים, נמצא כאן מולם ונראה אחרת. אנשים מתחילים את הסיור עם דעה אחת, ותוך כדי הליכה ברחובות הצרים של בני ברק, אנו מדברים על הכול - פוליטיקה, היסטוריה, תכנון אדריכלי, תרבות, תהליכים חברתיים, מוזיקה, וכל מה שהופך את האחר לשונה. אנו נוגעים במגוון רחב של נושאים, וראה זה פלא לאחר שלוש שעות, אתה שומע חילונים אמתיים, מדברים אחרת על החרדים בכלל, ועל הבני ברקים בפרט. זה פשוט משנה אותם. עכשיו תגיד לי אתה אריק, האם סב סבי, רבי ישראל מסלנט, גאה בי או לא?"

בוודאי שהוא גאה בך, כל מעשה הגורם לקירוב לבבות הוא מעשה שהקדוש ברוך הוא גאה בו. צריך יכולות מיוחדת לגישה הזו, אולי תסכים לגלות לי את הסוד?

"ראשית, בדיוק בגלל התדמית שיש לרבים בציבור החילוני על המגזר החרדי, בפתיחת הסיור אנחנו מציעים למשתתפים להניח את הדעות הקדומות שלהם בצד, כדי לנסות להגיע פתוחים לחוויה שהם הולכים לעבור בשעות הקרובות. לאחר מכן, כשהמדף עמוס, הרבה יותר קל לדבר אל ליבותיהם ולהראות את היופי האמתי של התושבים המתגוררים כאן, את הצניעות, את הפשטות, את מגוון הדעות, הרבנים, החצרות ואפילו את המחלוקות.

"אנחנו מוכיחים לאנשים שכל מה שהם שמעו או ראו בטלוויזיה, לא תמיד משקף את המציאות, אם איזה פרחח זרק בקבוק פלסטיק במאה שערים, זה לא אומר שבבני ברק נקבל ביצים על הראש. זאת לא חטיבה אחת, או יחידה אחת, חיים כאן בני אדם שאוהבים את הזולת, וגם יודעים לקבל יפה את האחר, אותנו בעצם".

אבל אסף ידידי, גם אתה בן אדם, וגם אתה מושפע מכל הסביבה. עם יד על הלב, תספר לי על חששותיך מהסיור הראשון שלך בבני ברק

"אתה צודק אריק, אתה קולט מהר את העניין. בתחילה די חששתי, אבל המפגש עם בעלי בתי האוכל המקסימים, ועם הרחוב הבני ברקי שמקבל אותנו בסובלנות, די מהר הרגיע אותי וגרם לי להרגיש מאוד בנוח להסתובב ברחובות העיר עם הקבוצות שלנו. חלק גדול מהעניין, הוא התחושה הפנימית שלנו, ולא תמיד מה שקורה בפועל מסביב. קורה אמנם לפעמים שאחד המשתתפים אומר לי בתחילת הסיור: 'הסתובבתי בעבר בבני ברק בעבר והרגשתי עוינות', ואני מנסה להציע לו כיוון אחר- 'האם התחושה הזו היא באמת תולדה של חוויה אובייקטיבית שחווית כאן, או שזו עוינות שאתה מביא איתך מהבית? תחושה פנימית שאתה מחפש לה אישורים?'

"אנשים נוטים לצבוע את העולם בשחור לבן, ואנחנו מציעים להם את הצבעים שבאמצע. אנחנו אומרים להם: 'תנו הזדמנות', ואם הם נותנים את ההזדמנות, התוצאות מדהימות".

אני מאוד מתפלא מהדברים שלך, כי בכל אופן בעידן של היום, לא בדיוק מעניין את האנשים להתחיל להבין כל מיני מגזרים ודעות. למה נראה לך שזה חסר להם באמצע החיים?

"אתה צודק במאת האחוזים, לכן, הכלי שלנו ב'בוקא' לקירוב לבבות ולהסרת מחסומים הוא אוכל, אנשים אוהבים אוכל ומסתקרנים ממנו, ואנחנו מוצאים שהוא כלי יעיל וטעים להכרה והבנה של אוכלוסיות אחרות".

 

הדובדבן של בני ברק

כשאני מביט על הקבוצה שאסף מוביל, אני מגלה שזה כנראה נכון. אחרי שהם פתחו את הלב עם מגוון סלטי דגים אצל מוישי פרידמן ואריה מ'מעושן' שמפנקים אותם כיד המלך, מסתבר שעם השמן של ההרינג וקצת שומשום של הקרקרים, הדברים יותר מחליקים לתוך ליבותיהם של האנשים.

אומר לך את האמת, אוכל זה הרבה, אבל זה בטוח לא הכל. אני משער שחוץ מאוכל יש עוד דברים בבני ברק. אולי תגלה לי איזה תגלית נסתרת?

"קשה לי להסביר לך את זה, אבל כל המהות כאן היא תגלית. החמימות, הגמחי"ם, העזרה ההדדית, הענווה והפשטות, אבל אם אתה מתעקש על משהו צבעוני, נראה לי שזה עצם התמונה של קבוצת חילונים היושבים על המדרגות של ישיבת פונוביז', משוחחים על הא ועל דא, כשמסביב עוברים בחורי חמד, ואין פוצה פה ומצפצף. כי כן, למרות הסטיגמות הקדומות, אנחנו רואים בשטח שפשוט מכבדים אותנו איך שאנחנו. אתה היית קורא לזה 'קידוש השם', אני קורא לזה 'בני אדם', וזה לא סותר".

טוב אסף, הדברים שלך באמת מעניינים ומרגשים, תודה רבה לך שהסכמת לדבר איתי ולשתף את הקוראים שלנו בחוויות ובמעשים הטובים שלך.

אבל אסף עוצר אותי, ולא נותן לי לסיים ככה את הריאיון.

"על הדובדבן לא סיפרתי לך", הוא כמעט צועק.

דובדבן? דובדבן יש בכל הארץ מה מיוחד בדובדבנים של בני ברק?

ניכר על אסף שהוא מתרגש כשהוא רוצה לספר לי על הדובדבן. "כזה דובדבן אין בכל העולם", הוא אומר לי. "זה היה הדובדבן של הסיורים שלנו בכל הזמנים. באחד מהסיורים שלנו, בימי חול המועד סוכות האחרון, רציתי לקחת את התיירים שלי לתוך סוכה חרדית אותנטית, ללא רעש וצלצולים. התחלתי לחפש, מכיוון שאנחנו קבוצה גדולה אני צריך גם סוכה גדולה. פתאום ראיתי סוכה גדולה, הלכתי לכיוונה בעדינות, דפקתי על הדלת, לאחר שניות הדלת נפתחה וקבוצת ילדים מכל שכבות הגילים מציצים ממנה, הם היו קצת בהלם מהמחזה שנחת עליהם באחת, אבל לא התבלבלתי, ביקשתי לדבר עם אבא, ותוך שניות האבא הופיע. סיפרתי לו שאנו קבוצת חילונים שרוצים להתארח בסוכה משפחתית אמתית, לא סוכה מהציורים, ולא סוכה מטעם איזה ארגון או איזה מועצה, אלא משהו רגיל, סוכה שלא התכוננה לבואנו. אבי המשפחה ביקש לשאול את אשתו על האירוח שנחת עליהם, וחזר אליי עם תשובה חיובית.

תוך כשעה הופענו קבוצה של כ-35 גברים ונשים שזו הפעם הראשונה שלנו במעמד כזה, ניצבים בטבורה של הסוכה, בעל הבית קיבל אותנו בסבר פנים מאוד יפות וחביבות, זה התחיל טוב.

שאלתי את בעל הבית, האם יש לו הסבר קצר על מהות הסוכה, על הרעיון של המצווה, ובעל הבית אמר לי שיש לו הסבר, אבל לא קצר, אתם מוכנים? אמרנו לו שכן, וכך הוא הסביר לנו".

רק רגע אסף, אתה מתכוון לומר לי עכשיו דברי תורה על מצות סוכה? את זה יש לנו באתר הידברות בשפע

"חכה, תקשיב עד הסוף, הבטחתי לך דובדבן, נכון? אתה תקבל דובדבן, רק תיקח אוויר".

ישבתי בשקט ובמתח, לקחתי אויר, בליבי הרהרתי 'אולי חילוני כמוהו, התבלבל בין הדובדבן לאתרוג', אבל כמו שהבטחתי לאסף, לשתוק עד הסוף, אז שתקתי.

"המארח שלנו בסוכה התחיל לדבר על הרעיון שיוצאים מדירת הקבע לדירת עראי, ולכן כל אחד מאתנו, כל אדם באשר הוא אדם, צריך פעם בשנה לצאת מהקבוע שלו, לצאת מהקופסא, לחשוב מחוץ לקופסא, לראות את העולם מזווית אחרת, בעל הבית ממשיך וממלמל כל מיני מילים, כשמסבבו ילדיו הדרדקים מושכים לו בציציות, מפילים לו דפים מהכיס, או כל מיני, והוא מלטף אותם בכזאת חביבות ונעם.

ואז הוא פנה אלינו ואמר: 'אתן לכם דוגמא מה זה נקרה לחשוב מחוץ לקופסא? אתם רואים את הקישוט שנמצא מאחור?'

הסתובבנו כולנו אחורה וראינו תמונה של ילד קטן וחמוד, תלויה בין שלל קישוטי הסוכה. 'זאת התמונה של הילד שלי ז"ל' אמר האבא בקול רועד ועוצמתי. 'כשהוא נפטר, ניצבו בפני שתי אפשרויות, אחת להישבר, והשנייה להביט סביבי ולא להישבר. ומה אתם רואים מסביבי? מסביבי אתם רואים ילדים קטנים וחמודים, שצוחקים ונהנים מכל רגע. לכן, אני יוצא מהקופסא שלי ומסתכל מחוץ לקופסא, מחוץ לכללים, מסתכל רק על הטוב שיש לי, ולא תקוע באבל שלי, ועל זה אני מודה כל יום לריבונו של עולם'.

כולנו דמענו באותו מעמד, מתעצומות הנפש, מהיכולת לקבל את הדברים, ומההבנה מה זה נקרא באמת לחשוב מחוץ לקופסא, מה זה סוכה.

קמנו בשקט דממה אף אחד לא דיבר, ובמשך שלוש שעות לא היה צריך להסביר לאף אחד כלום, לא על בני ברק ולא על החרדים.

עכשיו הבנת מה זה הדובדבן שלי?

כן, הבנתי מה זה הדובדבן שלך, אבל אגלה לך שבנוסף הבנתי גם מה זה בני ברק.


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.7 (293 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

יומן "שנה וברכותיה" לשנת תש"פ - הרבנית ימימה מזרחי

65לרכישה

מוצרים נוספים

ערכת חזרה ללימודים לבנות - חיים ולדר וילדות מספרות על עצמן

ערכת חזרה ללימודים לבנים - חיים ולדר וילדים מספרים על עצמם

ערכת חזרה ללימודים - מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

ילדים מספרים על עצמם בקומיקס 3 - חיים ולדר

60 גיבורים - הרב יוסף ברוק

סדר הדורות הקצר - הרב שלמה בניזרי

לכל המוצרים