המדריך המלא לחינוך ילדים

הרב זמיר כהן - כך נאזן בין סגירות לפתיחות בחינוך הילדים

הבעת כאב במקום התרסה, שימוש בגורם שלישי מחזק והאיזון של סגירות מול פתיחות

| ו' אדר ב' התשע"ט |
(צילום: shutterstock)
אא

הכאב הנורא והצורב מכל שחש הורה, הוא כאשר מתברר לו כי תחושתו הבטוחה שהבן מוגן מחברים שליליים ומתעלה בתורה ויראת שמים, איננה נכונה ואפילו רחוקה מאוד מהאמת.

לצערו הוא מגלה כי בנו כבר אינו רואה חשיבות בתפילה, אינו מוצא טעם בלימוד, בגדיו ותספורתו מתחילים להשתנות, ואינו מתבייש להסתיר טלפון שאינו כשר. וההורה הנסער בלבו עומד נדהם ונבוך בשאלה: מהי הדרך הנכונה להתמודדות מועילה בעת גילוי סימני ירידה רוחנית?

ברגעים אלה נבחנת גדולת ההורים.

הדחף הטבעי הוא לפרוק את התסכול הגובר, באמצעות הטחת מילים בוטות שיביעו את הכאב ואת האכזבה ואת הכעס בצורתם האמיתית והמדויקת ביותר. אך יש לזכור, כי התנהלות כזו רק תסייע בעוצמה ליצר-הרע לחזק בלב הנער את התחושה שההורים אינם מבינים ללבו, ואולי בעצם הם אפילו סתם סוג של "אויב" שאינו רוצה בטובתי, ואם כן מה לי ולהם.

או אז מרשה הוא לעצמו לפרוץ גבולות ששמר עליהם עד כה, ולבצע גם את מה שחשש עד היום לעשות.

לכן, עם גילוי סימני התרופפות ראשוניים, הדרך הנכונה היא לפנות לנער/ה במבט אוהב, ולהתעניין באווירה מכבדת במה שמטריד אותו או עובר עליו. וכשמביע את תסכולו או את רצונותיו החדשים, יש לגלות הבנה לתחושותיו ולרצונותיו בהתאם לנסיבות - גם אם דבריו נראים תמוהים ומוזרים או מקוממים. ורק אחר כך ניתן לפרוס בפניו את עצתנו הטובה, או להציע לו ייעוץ מקצועי במידת הצורך.

לעיתים טוב לומר באותה שעה: "אני שמח/ה ששיתפת אותי במה שעובר עליך. אחשוב על הדברים ונשוחח שוב". ולאחר מחשבה מעמיקה או ייעוץ עם מביני דבר, לשוב אליו ולשוחח עמו מתוך מכובדות כבוגר אל בוגר.

ובעת התנהגות גרועה, במקום להתריס ולנזוף באופן בוטה, ובכך לתת לילד אישור והצדקה להתרחק עוד יותר, יש להביע בצער ובכאב את ההפסד שבדרך הזו, ולהציג דרך חלופית מאוזנת, שגם אם אינה תואמת לחלוטין את רצון הנער/ה, אין בה את הסיכון הקיים בדרך הנוכחית.

התנהלות בלתי זהירה מצד ההורים בתקופת משבר זו, עלולה להפיל את הגשר שבינו לבינם, ולנעול בפניו (ובפניהם) את הדרך חזרה. אולם התנהלות נבונה, הכוללת הבלגה והבלעת הכאב בעת שכך נכון לעשות, משאירה גשר יציב ודלת פתוחה המאפשרים לילד חזרה לדרך הטובה.

בתקופה קשה זו יש לזכור היטב: אם נצליח לעבור עם הילד את גיל ההתבגרות והבחרות בשלום, כלומר ללא משקעים הנובעים מהבעת זעם ותסכול בלתי מבוקרים, סיכוי גדול מאוד שהבן/הבת יישארו בעולמה של תורה - גם אם יוותרו בלבם אי אלו צלקות מהתקופה הקשה שעברו.

* * *

הג"ר ישראל אהרן קופשיץ שליט"א סיפר על מקרה שקרה בבית הוריו.

כאשר באחד הימים דיווח ראש הישיבה של אחד הבנים כי הוא מתרשל בלימודיו, מיד השתררה אווירת אבל בבית. האמא הורידה את תכשיטיה מעליה, ולא ענדה אותם עוד. האב לא אכל באותו יום, ושפך ליבו בתפילה ובתחנונים מתוך תענית שהבחור יחזור ללימודו. לא היה יתכן בבית לשמוע בשורה כזאת ולהמשיך את החיים כרגיל. גלגל החיים נעצר, וכולם נתעטפו בצער, מבלי להטיח דברי זעם ועלבון בבן. והבחור עצמו, בראותו את צערם הגדול של הוריו, חזר לתלמודו ולא התרשל עוד.

לעומת זאת, בכל עת שהגיע אחד הילדים לבית ובידו פתק מהמלמד המבשר על התקדמותו בלימודים, או על קושיה הגונה שהקשה בשיעור או תירוץ טוב שאמר, היתה פורצת שמחה בבית כולו. כולם, האב והאם, ובעקבותיהם גם האחים והאחיות, היו שרויים בחדווה ובשמחה על הבשורה הטובה.

לא פלא שזכתה משפחה זו שכל בניה מכהנים פאר בתפקידם בכירים בממלכת עולם התורה.

 

שימוש בגורם שלישי מחזק

הורים שלא השכילו או לא הצליחו לבנות קשר חם וידידותי עם ילדם מהגיל הצעיר, עלולים לגלות אצלו בגיל ההתבגרות סוג של ריחוק רגשי מהם. ריחוק זה עלול להתבטא החל מהתנגדות עזה לשתפם בעובר עליו, בקשייו ובהתלבטויותיו, ועד דחיית כל הדרכה ועצה שינסו להעניק לו, ויהיו אלו ההדרכה והעצה הטובות ביותר.

תחושת הריחוק מחמירה שבעתיים אם הבן או הבת נמצאים בירידה רוחנית. הם מודעים היטב לעובדה שההורים אינם מרוצים מהשינוי שחל בהם, ולכן ננעלים עוד יותר בפני הוריהם, ונפתחים בפני חברים.

וההורים האוהבים והמודאגים חשים נעלבים ונפגעים: "האמנם הילד סבור שהחבר חסר הדעת הזה יוכל לייעץ לו ולעזור לו יותר מאתנו, מההורים שהילד הזה הוא העיקר בחיינו??"

אולם ביד ההורים להשתמש בנכונות זו של הילד להיפתח בפני חברים, וליזום ללא ידיעת הילד חיבור לחבר חדש, שאינו אלא אברך נמרץ ומלא שמחת חיים, שיתחבר לנער או לבחור כאילו במקרה, בעת מפגש עראי ברחוב או בחנות, ויכנס עמו לשיחה סתמית הכוללת כמה דברי שבח. וכשמדובר בבת, אז אשה צעירה נמרצת ומלאת שמחת חיים.

המפגש הראשוני צריך להיות מתוכנן היטב באמצעות קבלת מידע מההורים היכן הוא נמצא ומהו העיתוי הטוב ביותר לפוגשו. ומכאן קצרה הדרך להחלפת מספרי טלפון, קביעת מפגשים לשיחות נפש וללימוד משותף שיכלול הכוונה כבדרך אגב. ובמילים אחרות: הצמדת חונך מטעם ההורים, בעוד הבן בטוח שמדובר בחבר שהוא עצמו בחר.

חשוב לציין שיש לעשות זאת בתשלום בלבד. חונך שאינו מקבל תשלום על השעות והעמל שמקדיש, גם אם הוא נרתם באהבה וברצון לפרוייקט ההצלה, עלול למצוא את עצמו טרוד בענייניו, ומה שהיה נראה בתחילה כמוצלח ומבטיח, מתברר כחלום שהולך ומתפוגג עד שנגנז.

חונכות נכונה בזמן הנכון, לתקופה מסויימת עד היציאה מהמשבר, מסוגלת להציל מאבדון. 

 

סגירות מול פתיחות

אחת ההתלבטויות הגדולות בבית תורני מובהק, בעת שמזהים סימני ירידה רוחנית אצל אחד הילדים ח"ו, נסובה סביב שאלת הסגירות מול הפתיחות בהנהגת הבית. הילד/ה הלומד בתלמוד תורה מגיע ודורש שוב ושוב מה שעד היום היה מחוץ לתחום, כגון סגנון לבוש שונה מהמקובל במשפחה או תספורת שונה. וההורים עומדים נבוכים: האם לאשר לילד את בקשתו ובכך לגרום לו להיות מאושר ולהתקרב, או לשמור בכל מחיר על חוקי הבית, אך הילד נעשה מריר ומתוסכל ועלול להתרחק.

בשאלה גדולה זו יש להפעיל שיקול דעת זהיר ונבון ביותר. לעיתים שווה להקריב מעט במה שאין לו השלכות לעתיד, ולהרוויח רגיעה נפשית אצל הילד, בעוד התעקשות על דבר שאין הכרח להתעקש עליו תגרום לו להתפתחות ניצני מרידה בכל, מעין מה שאמרו חכמים (גיטין נו ע"א): "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו". אך לעיתים, פריצת גדר בדבר אחד, עלולה מאד לגרור סחף של התפרקות מהכל.

הדבר תלוי בגיל הילד, באופיו, בסוג בקשתו, בהשפעה החברתית באותו ענין, במעקב אחר דרישתו אם היא חד פעמית או שחוזר עליה בלי הרף, וגם- במידת הסיכון הכרוכה בהיתר מהיבט השפעתה על אחיו ואחיותיו הקטנים.

בדרך כלל, סגירות מול פתיחות חינוכית אצל הילדים, נמדדת על פי קו מוסדות החינוך התורניים שבהם הם לומדים. לכן, פרטי לבוש ותספורת שתלמוד התורה שבו מתחנך הבן, ובית הספר שבו מתחנכת הבת, מרשה ומאפשר, אין לאסור גם אם לדעת ההורים מדובר בפתיחות יתירה.

יש לדעת כי הלחץ החברתי במה שמקובל בסביבה החברתית - תורנית של הילד כדבר מותר, ונאסר על ידי ההורים, יכול להזיק מאד לעתידו הרוחני החינוכי של הילד. משום כך, במקרים בהם ההורים אינם מרוצים מהקו החינוכי ומהאיכות החברתית של בית הספר, יעבירוהו לבית ספר אחר. אולם לאסור על הילד מה שבית הספר התורני שבו הוא מתחנך מאפשר ומרשה, מעמיס מאוד על הילד.

ובכל מקרה, גם כאשר יש לסרב לבקשת הילד, יש לעשות זאת באופן שלא יגרום לו להתמרד. לפיכך, ילד המבקש באופן מחשיד שינוי כל שהוא בלבוש המקובל, אמנם הדבר צריך להדליק נורה אדומה, אבל על הסירוב להיאמר בחכמה. כגון: "אין בעיה. נשאל את המנהל או את המחנך, ואם הוא מסכים גם אנו מסכימים". כשילד מבקש חריגה מהכללים, הוא מנסה תחילה לבחון את תגובת הוריו, וכשהתשובה של הסירוב נאמרת מבלי ליצור התנגשות, יש סיכוי גדול שהילד יעבור לסדר היום, והוא יסיח דעתו מבקשתו המוזרה.

כמו כן, ילד הנמצא עם אחד מהוריו בחנות ומבקש לקנות בגד שאינו הולם, במקום גערות ועלבונות, עדיף שישמע: "הבגד הזה אינו מכובד", "אינו יפה עליך", "אינו הולם אותך". וכל כיוצא בזה. כך ניתן להוביל את הילד לתוצאה הרצויה, מבלי לבוא אליו בדרישה דווקא מצד ההגבלה התורנית. שהרי עלינו לעשות כל שבידינו לעשות כדי למנוע התפתחות פנימית של נוגדנים כנגד הגבלות התורה.

הכלל הגדול הוא, ילד צריך להתנהל על פי כללי התורה, אבל אסור שילד יחיה בהרגשת מצוקה, כאילו שהתורה חונקת אותו. לפיכך לעיתים עדיף להתיר מעט את הרצועה, לאחר שיקול דעת עמוק, שלא להפסיד את הכל.

* * *

אולם לפני פתיחת היתר חדש, יש לתת את הדעת על שני היבטים:

א. האם הדבר מעיד על פזילת הילד לרחוב?

ב. האם היענות לבקשתו תגרום לירידה אצל אחיו?

אם הדבר מעיד על פזילה לרחוב יש לרומם את מעלת הילד בעיני עצמו, להעניק לו שפע כבוד וחום ואהבה, ולספק לו שפע גדול מהמותר, לבל יצטרך לחפש חום ואהבה וסיפוק במה שאסור. ובדרך כלל טוב להצמיד לו חונך כאמור לעיל, מבלי שיידע שהוריו עומדים מאחורי היוזמה.

ואם ההיענות לבקשתו עלולה לגרום לירידה ערכית אצל אחיו, יש להיוועץ בתלמיד חכם הבקי בחינוך מה נכון לעשות. משום שבמצב כזה אין מקרה דומה לחברו ויש לשקול כל מקרה לגופו.

אולם נקודת המוצא בחינוך ילד שנראים בו ניצני ירידה רוחנית, צריכה להיות שיקול דעת מעמיק בו יובא בחשבון רווח מול הפסד, ויכולת תמרון בשנים הקשות עד אשר יעבור אותן בשלום. ולא עמידה על עקרונות מתוך שיקולי כבוד אישי שנפגע.

הדברים נכונים כלפי כל ילד, ועל אחת כמה וכמה כלפי ילד פיקח ומרדן מטבעו. ללא גישה סבלנית ונכונה כלפי ילד זה, עלול הוא להפוך בגדלותו ל'בן הרשע' חלילה, עליו דיברה התורה כאשר פירטה את ארבעת הטיפוסים שהקב"ה ברא במין האנושי.

לפיכך, גם סירוב ברור או תגובה תקיפה והכרחית, צריכה להיות במידה נכונה ובזמן הנכון.

המאמר מתוך ספרו של הרב זמיר כהן, "המדריך המלא לחינוך ילדים". להזמנה לחצו כאן.

דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.2 (6 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

48 ש"חלרכישה

מוצרים נוספים

זוגיות עם רגש - הרב מיכאל לסרי

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

מעבר לסגולה - הרב אליהו עמר

בית אמי - הרבנית בת שבע קניבסקי

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

שבויות

לכל המוצרים