והערב נא

טען שהמחלה אינה מסוכנת ולבסוף חלה בה - האם יאכל ביום הכיפורים?

רופאים רבים נחלקו עליו, וטענו כנגדו שזו בודאי מחלה מסוכנת ועל החולה בה לאכול ביום הכיפורים

| י"א ניסן התשע"ה |
אא

מעשה שהיה ברופא הנודע לשם טוב ולתהילה, שבמשך שנים פרסם אודות מחלה מסויימת כי אינה מסוכנת, וממילא הסובל ממנה אינו רשאי לאכול ביום הכיפורים, אלא עליו לצום. רופאים רבים נחלקו עליו, וטענו כנגדו שזו בודאי מחלה מסוכנת ועל החולה בה לאכול ביום הכיפורים.

והנה, אירע שאותו רופא שמאז ומעולם סבור היה כי אין המחלה מסוכנת - הוא עצמו חלה במחלה זו. ניגש הרופא אל רבו, ואמר לו כי מאחר וחושש הוא מדברי עמיתיו הרופאים[1], רצונו לאכול ביום הכיפורים, אלא שמסופק אם רשאי שלא לצום מחמת מחלה זו.

האם אכן מותר לו לאכול ביום הקדוש?

תשובה

נאמר במסכת עבודה זרה (דף כ"ח עמוד ב')[2]: רב יהודה שרא למיכחל עינא - התיר לתת כחול בעין שמרדה בשבת. אמר להו רב שמואל בר יהודה לחכמים: מאן ציית ליהודה מחיל שבי! - מי ששומע ומציית לדברי רב יהודה - הרי הוא מחלל שבת! לסוף חש בעיניה - דהיינו, לבסוף רב שמואל עצמו חלה בעיניו. שלח ליה רב שמואל לשאול לרב יהודה: שרי או אסיר? - האם מותר לי לכחול את העין בשבת או שמא אסור? שלח ליה רב יהודה: לכולי עלמא שרי, לדידך אסיר - לכל העולם מותר, אך לך אסור! שהרי אתה אסרת את הדבר וערערת על דבריי. וכי מדידי הוא - וכי מעצמי התרתי זאת? הרי זו שיטתו דמר שמואל היא, דההיא אמתא - מעשה באותה אמה, דהואי בי מר שמואל - שהיתה בביתו של מר שמואל, דקדחא לה עינא בשבתא - לקתה בחום בעין (דלקת) בשבת, צווחא אותה שפחה וליכא דאשגח בה - לא שמו לב לצעקותיה, עד שמחמת חוליה פקעא עינא - 'יצאה' עינה! למחר נפק (יצא) מר שמואל ודרש: עין שמרדה - מותר לכוחלה בשבת. מאי טעמא? דשורייני דעינא באובנתא דליבא תלו - מאור העין מעורין ואחוזין בעורקי ובטרפשי הלב, ומשום כך יש לחשוש שמא חולי העין ישפיע על הלב, ויגיע לכלל סכנה.

לאור דברי הגמרא, לכאורה נוכל להסיק, כי כשם שהשיב רב יהודה לרב שמואל "לדידך אסור", הוא הדין בשאלתנו, שהרופא אינו רשאי לאכול.

אולם הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל כתב בספרו 'עבודת עבודה' (שם): קשה לי, דאיך שלח לו 'לדידך אסור', בשלמא בשאר מיני איסורין שייך לומר שאף אם מותרין מן הדין, והאוסר רצה לחזור בו גם כן, מכל מקום כיון שאסרוֹ - 'שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא'[3], אבל בזה כיון שעיקר טעם האוסר הוא מחמת שסובר כי אין זה סכנת נפשות, ורב יהודה שמתיר סבר כי יש בו סכנת נפשות, ואם כן כיון שלפי האמת יודע רב יהודה שיש בזה סכנת נפשות, מה בכך דשויה חתיכה דאיסורא, סוף סוף אין לך איסור שעומד בפני פיקוח נפש, רק שלשה ולא יותר, ולוּ יהא דשויה על נפשיה אלף איסורין, מכל מקום כיון שלפי האמת פיקוח נפש הוא - יש להתירו, והיאך איפוא אמר לכולי עלמא שרי ולדידך אסור?!

ותירץ ה'עבודת עבודה': בעל כורחך מוכח שלא אמרו כן לאמת, אלא רק בדרך קנטור בעלמא[4].

מכלל הדברים נמצינו למדים, כי יש להתיר לרופא לאכול ביום הכיפורים, שאין לך איסור שעומד בפני פיקוח נפש. וכל שכן אם חוזר בו מסברתו בעבר, וכיום דן זאת כמחלה מסוכנת[5].

ברם, בהמשך דבריו כותב ר' שלמה קלוגר ביאור נוסף בסוגייתנו: ואפשר לומר עוד, שהרי ידע רב שמואל כי רב יהודה מתיר לכחול את העין שמרדה, ומדוע בכל זאת שלח לשאול את פיו על כך? אלא ששאלתו היתה, האם דין זה הוא סברת רב יהודה לבדו, ואם כן יהיה אסור לו להתרפאות בשבת, שכן שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא, או שמא דין זה נאמר על ידי שמואל (שהיה מומחה גדול ברפואה), ואם כן הרי הוא כטועה בדבר משנה, שבודאי דבריו בטלים בפני דברי שמואל, וממילא מותר ברפואה זו. השיב על כך רב יהודה: אסור אתה ברפואה זו - דשוית אנפשך חתיכה דאיסורא, במה דברים אמורים? שמדידי הוא, דהיינו על הצד שזו היתה סברתי, אולם לפי האמת מקור הדין הוא בדברי שמואל, לפיכך טועה אתה בדבר משנה ואף לדידך מותר.

אמור מעתה, שלפי דרך זו לכאורה אסור לרופא לאכול, (שהרי לפי שיטתו אין המחלה מסוכנת). ועל כל פנים, אף אם נאמר שאסור הרופא לאכול, כתב מו"ר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א (שבת שבתון סעיף כ"ט), כי אנשים אחרים חייבים לפתוח את פיו ולהאכילו, משום שלשיטתם הרי זו סכנה, אשר דוחה את כל האיסורים, (ומה שלא עשה כן רב יהודה, הוא משום שרב שמואל לא היה לפניו אלא שלח לשאלו כיצד לנהוג).


[1] שהרי אין דבריו של אחד במקום שנים, וכל שכן לפי המבואר בשולחן ערוך (סי' תרי"ח ס"ד) שאם שנים אומרים כי צריך החולה לאכול, אפילו מאה אומרים אינו צריך - מאכילים אותו, ואף אם היה חולק עליו רק רופא אחד, הדין הוא שמותר לאכול (כמבואר שם בס"ב).

[2] המילים המודגשות הן לשון הגמרא.

[3] כלל הוא, שאדם האומר כי אסור הוא בדבר מסויים, יש תוקף לדבריו כלפי עצמו, והוא נאסר בו. מקור הדין במשנה בקידושין (דף ס"ה עמוד א'): "האומר לאשה קדשתיך, והיא אומרת לא קדשתני - הוא אסור בקרובותיה (כגון באמה ובבתה, כאילו היא אשתו. הטעם הוא - 'דשוינהו עליה חתיכה דאיסורא בהודאתו', רש"י), והיא מותרת בקרוביו. היא אומרת קדשתני, והוא אומר לא קדשתיך - הוא מותר בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו".

[4] והיעב"ץ (בהגהותיו שם) פירש, כי ודאי תשובת רב יהודה אינה מן הדין, שהרי אין לומר שחל כאן דין 'שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא', משום שהיה טועה רב שמואל בדין, ולכן צריך לומר שכל כוונת רב יהודה לא היתה אלא 'לקנטרו על שהתריס כנגדו מתחילה'. ומה ששאל רב שמואל את רב יהודה אם הדבר מותר לו, זה מחמת שרצה לוודא אם עדיין עומד בדברי הוראתו, ולא חזר בו אחר כך.

והנה, דרך הבנה נוספת במעשה זה, הביא מו"ר הגר"י זילברשטיין שליט"א בספרו 'שבת שבתון' (סעיף כ"ט) בשם הגר"ח קניבסקי שליט"א, שביאר כי מאחר ורב שמואל פסק שאין סכנה בעין שמרדה, ממילא הדבר לא יזיק לו, כי בנוגע אליו יפסקו בשמים שעין שמרדה אינה מסוכנת, (וע"ש שהביא סימוכין לדברים). ולפי הסבר זה אין מסוגייתנו ראיה בנוגע לנידון דנן, ויתכן שרופא הסבור שאין מחלתו מסוכנת ואחר חולק עליו, ואחר זמן נחלה הוא בעצמו - מותר לו לאכול ביום הכיפורים.

[5] וע"ע במשנה למלך בהלכות אישות (פרק ט' הלכה ט"ו).

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.5 (83 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

חומש אור החיים עם ביאור אור לעיניים

320לרכישה

מוצרים נוספים

כמים ליבך - הרבנית ימימה מזרחי

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

ילדים מספרים על עצמם 11 - חיים ולדר

חבורת תריג 4 - בתעלומת בבל - חיים ולדר

חבורת תריג - עונה 7

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים