סיפור לשבת: מהיכן זכו הלומדים לכוון לפירוש?

המתפללים בבית הכנסת הקטן בצפת נמלאו פליאה. בדרך כלל היה זה רבי יצחק לוריא – האר"י הקדוש, שמאריך בכוונות עמוקות וברזין עילאיים בתפילתו ומסיימה מאוחר. ואילו הפעם, היה זה דווקא רבי יוסף קארו ה"בית יוסף", מחבר ה"שולחן ערוך" שלאורו צועדים כל בית ישראל (יום פטירתו יג ניסן), שהאריך בתפילתו רבות.

לאחר שפסע האר"י שלוש פסיעות לאחוריו, שלח את משמשו ללחוש באוזנו של ה"בית יוסף": "במשנה במסכת כלאים נאמר במפורש שהמרדעת של חמור אין בה משום כלאים". המשמש תמה ולא הבין, אך משראה שרבו הקדוש מצווה עליו ללחוש זאת באזני מרן ה"בית יוסף" עשה כאשר נצטווה.

וראו זה פלא, אך נלחשו המילים באוזנו, נהרו פניו של רבי יוסף קארו, ותוך מספר דקות נסתיימה תפילתו. למתפללים המשתוממים על שחזו עיניהם, שח ה"בית יוסף" בהתרגשות: רוח אלוקים מפעמת ברבי יצחק לוריא, תפילתי התארכה יען כי באמצעה טרוד הייתי מאוד בסוגיה זו של מרדעת החמור ונשכחו ממני דברי המשנה. עד ששלח האר"י הקדוש את משמשו לסייע לי...

דמותו האדירה של רבי יוסף קארו, הכילה שילוב נדיר ומרתק של אחד מגדולי הדורות שהכיל בקרבו עמקות ופלפול בתורה, כפי שמתגלה בספרו העמוק "בית יוסף" על "ארבעה טורים". כח הפסיקה וההכרעה כפי שמתגלה בחיבורו הגדול שבלעדיו אף יהודי שומר תורה ומצוות אינו זז בחייו – "שולחן ערוך", וספרים כמו "כסף משנה על הרמב"ם, שו"ת "אבקת רוכל" ועוד ועוד.

רבי יוסף קארו

סיפורנו מתמקד בתקופה של עשרים השנים(!) בהן כתב מרן רבי יוסף קארו את ספרו ה"בית יוסף". באחד הלילות נכנס לבית המדרש והאזין לקולות הלומדים שם. באחת החבורות עסקו בלימוד סוער מספר תלמידי חכמים בדיוק באותו נושא שעמל ויגע בו רבי יוסף משך מספר חודשים.

הוא היה סקרן לדעת לאיזו מסקנה יגיעו הלומדים. הם התקדמו שלב ועוד שלב, ולאחר מספר רגעים הגיעו בדיוק לאותה מסקנה שאליה הגיע היום רבי יוסף בסיכומו בכתב לאחר חודשי לימוד מרובים, בעמל ויגיעה שקשה לתארם.

רוחו נפלה בקרבו. הוא החליט שהוא מפסיק ברגע זה את כתיבת הספר, שאותה הגדיר כעת כ"ביטול תורה". 'אם הלומדים בבית המדרש מגיעים בלימודם בדיוק לאותן מסקנות שאני מתייגע עליהן רבות' – הרהר רבי יוסף בדעתו – 'הרי שאין זה אלא ביטול תורה להשקיע זמן בכתיבת הספר'.

אך יצא רבי יוסף קארו מבית המדרש, ולקראתו מופיע רבי יצחק לוריא, האר"י הקדוש. ושוב פעם פונה אליו האר"י הקדוש ברוח הקודש שלו ושואל: "רבי יוסף, מפני מה החליט מר להפסיק את כתיבת ספרו הגדול שרבים ילכו לאורו בדורות הבאים? עם ישראל זקוק לספר זה!"...

רבי יוסף קארו שח לו את אשר ראה ושמע כעת בבית המדרש.

האר"י הקדוש חייך והסביר לו את פשר הדברים: בעולמות העליונים מוכן שפע של תורה לעם ישראל. אבל כמו כל דבר בעולם הזה: אם לא עמלים – לא מקבלים!

הקב"ה וכל הפמליא של מעלה מחכים לתורה שאתה לומד בעמל ויגיעה, מברר את שיטות הפוסקים, מדייק בדבריהם, מגיע למסקנה בדברי כל אחד ולבסוף מכריע את ההלכה כפי שאתה רואה לנכון. השפע הזה שאתה עמל עליו רבות, יורד לעולם הזה, ולכן מצליחים הלומדים בביהמ"ד לכוון לדבריך בקלות שכזו...