אמונה בתחיית המתים: עיקר אמונה בסיסי ביהדות

המשנה במסכת סנהדרין (פרק י', משנה א') קובעת, כי "אלו שאין להם חלק לעולם הבא - האומר אין תחיית המתים", והרמב"ם בפירוש המשניות שלו על אתר כתב כי "תחיית המתים היא יסוד מיסודות תורת משה רבנו, אין דת ואין קשר עם האומה היהודית למי שאינו מאמין בכך, אלא שהיא לצדיקים". וכך פסק הרמב"ם להלכה ב'משנה תורה' וכתב: "ואלו שאין להן חלק לעולם הבא, אלא נכרתים ואובדים ונידונים על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים - המינים, והאפיקורסים, והכופרים בתורה, והכופרים בתחיית המתים", (הלכות תשובה, פרק ג, הלכה ו).

פסוקים המעידים על תחיית המתים

במקרא ישנם מספר פסוקים המעידים על תחיית המתים:

· בספר דברים (לב, לט) נאמר: "ראו עתה כי אני אני הוא, ואין אלוהים עימדי. אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא, ואין מידי מציל".

· בספר ישעיהו (כו, יט) נאמר: "יחיו מתיך נבילתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך".

· בספר דניאל (יב, ב) נאמר: "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו: אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם".

· בספר דניאל (יב, יג) עוד נאמר: "ואתה לך לקץ ותנוח, ותעמד לגורלך לקץ הימין.

מקור נוסף לתחיית המתים מהתורה, נלמד מ'חזון העצמות היבשות' של יחזקאל, והנה הפסוקים (יחזקאל לז, א-יד):

"היתה עלי יד ה' ויוציאני ברוח ה' ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות. והעבירני עליהם סביב סביב והנה רבות מאוד על פני הבקעה והנה יבשות מאד... ואמרת אליהם: העצמות היבשות שמעו דבר ה', כה אמר ה' לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם. ונתתי בכם גידים והעליתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם וידעתם כי אני ה'... והנה רעש ותקרבו עצמות עצם אל עצמו, וראיתי והנה עליהם גדים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם... ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאוד מאד... העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקוותנו נגזרנו לנו. לכן הינבא ואמרת אליהם כה אמר אדני ה' הנה אני פתח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל. וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי, ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם וידעתם כי אני ה', דברתי ועשיתי נאום ה'".

על פסוקים אלו בספר יחזקאל, כתב המלבי"ם כי "יש בזה דברים כפשטן, אם על התחייה הגמורה שתהיה באחרית הימים, ובזה אמר שיפתח הקברים של כל המתים שכולם יעמדו בתחייה כמו שכתוב 'ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדיראון עולם' - לכן אמר שיפתח קברות כולם... וידעתם כי אני ה' דברתי ועשיתי, שכבר דברתי לעשות כן בעתיד, וכבר עשיתי בימי יחזקאל שקמו המתים ויחיו שזה סימן על התחייה העתידה ועל הגאולה ותחיית הגווייה הכללית שדומה כעצמות היבשות המפוזרות".

תחיית המתים - נס וטבע

הרב אליהו דסלר (מחכמי המוסר, נפטר ב-1953), בספרו 'מכתב מאליהו' (חלק א, עמ' 177), הסביר כיצד בהתבוננות נכונה במציאות הנצפית, אפשר להבין את עניין תחיית המתים, וכך כתב:

"[אם נשאל]: מה יסובב את צמיחת והתהוות התבואה? יענו לנו: הלא פשוט הוא, מכיוון שהכינו את האדמה בחרישה ואחר כך זרעו וגם השקו את האדמה מים, הרי לפנינו כל הסיבות הטבעיות הגורמות לגידול התבואה. ואם נשאל עוד: ומה גורמים המעשים האלה את גידול התבואה? - ילעגו לנו ויענו: הלא תראו בעיניכם שכך הוא תמיד! הרי בהכרח כל המעשים הללו הם הסיבות אשר חקק ה' יתברך חוק קבוע בעולם, אשר הסיבות יגרמו את גידול התבואה, והיינו דרך הטבע.

אך כשנדייק יותר ונתעמק, תעמוד השאלה לפנינו: הן אף על פי שלא נדע המהלך, למה הסיבה מסובבת המסובב ורק נדע שכך הוא תדיר. האם אין זה באמת נס תדירי, שהרי הורגלנו בו? ונצייר נא לנו: אילו ראינו קבר אשר המת שנקבר בו כבר נאכל כל בשרו ויהי לעפר, והנה לאט לאט מעומק הקבר מתחיל לצמוח גוף אדם ועולה דרך הקרקע, והקבר נפתח ויוצא ועלה אדם חי ככל החיים, מה היינו אומרים לזה? האם אין זה נס גדול של תחיית המתים? ואם כן למה לא נבחין נס זה בתבואה הנזרעת בארץ, והזרע נרקב לגמרי, ואחר כך מתחיל לצמוח מתוך הירקבו, האם אין זה תחיית המתים ממש, בלי הפרש? בוודאי כן הוא, אבל ההפרש שלתחיית המתים של אנשים לא הורגלנו, ולתחיית המתים של התבואה הורגלנו. אילו היינו רגילים להיפך, היינו קוראים לתחיית המתים שבבית הקברות - טבע. ולתחיית המתים שבזרעים היינו קוראים - נס.

אבל האמת היא, כי אין בין נס והטבע כלום, הכל נס הוא, כל העולם כולו אין לו שום סיבה זולת רצון ה' יתברך ורצונו היינו מעשיו והנהגתו. וזה שאנו קוראים טבע, הוא אשר רצונו יתברך שיתמיד אופן אשר נהיה מורגלים בו, ויהיה מקום לנסות את האדם אם גם בזה יראה, אך את רצון ה' בלבד... והיינו דאמר רבי חנינא בן דוסא (תענית כ"ה): 'מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק', יש מי שאינו רואה שום הפרש עוד בליבו בין נס והטבע, וממילא שווים הם להדלקה השמן והחומץ".

סיפור אמיתי על האמונה בתחיית המתים בתקופת השואה - נקודה למחשבה!

הרב עזריאל טאובר מרצה וסופר מוכר, הגיע ממשפחה שעברה את השואה, וסיפר על אמונתה החזקה של אמו בתחיית המתים:

"ארבעת אחי ואחיותיי נולדו בגיהינום של השואה הנאצית, בשנות המלחמה שבין 1940 עד 1944 (אני נולדתי לפני כן). שלושת הילדים הראשונים שנולדו באותה תקופה, ניצלו מציפורני הנאצים בחסדי שמים. אך כאשר אימי הרתה ועמדה ללדת את ילדה הרביעי, היא נלקחה למחנה המוות אושוויץ. הנאצים האכזריים, נתנו את עינם באמא, והוציאו אותה מהמחנה כדי לערוך ניסיונות תוך כדי התרחשות הלידה הקרובה. ואמנם אחרי שהרוו את צימאונם בניסיונות תוך כדי הלידה, הם רצחו את הפעוטה בדם קר, הי"ד. הילדה הלכה לעולמה אך אימי נצלה בזכותה, ממוות בטוח... באותן שנים קשות של השואה, שאלו החברות את אמא: 'כיצד את מסוגלת ללדת עכשיו ילדים, האינך יודעת שבכך את מסכנת את חייך ואת חיי הילד?' ענתה אימי ואמרה: 'אני בוודאי מודעת לסכנה הכרוכה בלידת ילד, אבל אני חייבת לעשות את המוטל עלי, וה' יעשה את שלו'. לאחר שנים רבות פניתי אל אמא ושאלתיה: 'אמא, תגידי לי את האמת, באותו זמן שהרית וילדת ילדים, האם חשבת שאת והילדים תזכו להינצל?' ענתה אמא: 'ידעתי בני, ידעתי שאני לא יותר טובה וחסינה מיתר האנשים, ואמנם חששתי לחיי ולחיי ילדי, ובכל אופן לא הצטערתי ממה שאני יולדת ילדים, שהרי אני יהודיה, ואני מאמינה בתחיית המתים - יודעת אני כי על פי היהדות אין מציאות של איבוד ילדים לנצח, אני יודעת שכל ילד שאני יולדת, הוא יצור נצחי, והוא יחיה לנצח, על אפם ועל חמתם של הנאצים ימח שמם לדיראון עולם'", (פרקי מחשבה - יג עיקרים להרמב"ם, עמ' רפא-רפב).

כולי אמונה ותקווה שיקוימו בנו במהרה דברי הנביא ישעיהו (כה, ח): "בילע המוות לנצח ומחה ה' אלוהים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ה' דיבר". אמן.