כל התכנים של הרב משה שיינפלד

יחסי גוף-נשמה נתונים הם לבחירתו החופשית של האדם, ולכן הם שונים מאדם לאדם. יש אדם שהפך את היוצרות ובמקום שגופו ישמש כמכונית עבור נשמת חייו, נשמתו הפכה להיות מכונית לטובת הגוף

את הכוח הזה הנחיל אברהם לבניו. גם בניו יתמסרו לבורא עולם בכל לבם, וכשהם ינהגו כך, יזכו אף הם להנהגה אלוקית מעל לכוחות הטבע

אדם עובד כדי להשיג תוצאה מושלמת. אולם הקב"ה – שלם בכל דרכיו. "הצור תמים פעלו"

אדם רוצה להשתנות ולהתקדם רוחנית, אך הוא אומר לעצמו – אחרי כל מה שעברתי, אחרי כל מה שחטאתי, האם עדיין יש לי סיכוי? האם אני עדיין רצוי בפני הבורא?

התורה בחרה שבעל השדה ישתמש דווקא במילה בעלת משמעות קשה, כדי ללמד אותנו, שכוחה של מתנות עניים ומצוות צדקה עצומה היא עד למאוד, ובכוחה להפוך את מידת הרוגז לרחמים

אדם מורכב מגוף ונשמה. כשאדם חוטא, מי חוטא? הגוף או הנשמה? וודאי שהגוף. החלק הגשמי שבאדם הוא זה שמתפתה לעצת היצר הרע

מדוע היצר הרע הוא האויב הגדול ביותר של האדם? משום שכל אויב, רוצה לאבד את האדם ולהרע לו רק בעולם הזה, ואילו היצר הרע, רוצה לאבד את האדם מעולם האמת

בני אדם "מחפים" על עצמם ואומרים, לא נורא אם אנו "מזניחים" כל מיני מצוות מסוימות, העיקר שאת עיקר המצוות אנו מקיימים. זו טעות איומה

גם מה שמגיע לצדיקים ונקבע עבורם עם לידתם, לא יגיע אליהם ללא תפילה. מדוע? "מפני שהקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתן של צדיקים"

משה מעודד את בני ישראל ואומר להם – חטאתם, אולם למרות זאת, בורא עולם הוא קל מלא רחמים והוא מחל לכם, וההוכחה לכך היא שהוא מכניס אתכם לארץ

מה גרם לו לזלזל בחיי חברו? מן הסתם בגלל שהוא היה טרוד יותר מידי בעסקי עצמו ובצרכיו הגשמיים. לכן מגלים אותו ממקומו ומנתקים אותו מעירו ומעסקיו

מדוע ביזו השבטים את מעשיו של פינחס? וכי "סתם" ביזו אותו בגלל שיתרו – אבי אמו, עבד עבודה זרה? מה הקשר בין העבודה הזרה של סביו למעשה הקנאות שלו מול זמרי?

בלק רואה שדרכו של עם ישראל אפופה באינספור ניסים, והוא מתחיל לחשוש שאולי הוא טעה בדרך. אולי באמת ישנה נקודת עומק מוסתרת בעולם

המושל בנפשו קורא לכל הצדדים שבתוכו – בואו ונשתתף יחד בעשיית החשבון, אתה – היצר הרע, תביא את סחורתך, ואני – האני האמתי, היצר הטוב שבי, אביא את סחורתי

המרגלים לא היו מוכנים אפילו לנסות - אלא להיפך, הם שכנעו את כולם לחזור למצרים, כאותו ילד שלא מוכן לטעם את התרופה על אף שהיא רק לטובתו

אלו ארבע הדרכים שדוד המלך ממליץ ללכת בהן, כדי להגיע אל מידת הענווה במינון הנכון, ולהיות מוגנים בפני פגיעה מאחרים

למלאכים אמנם אין אנוכיות ונגיעות, אולם כשהם ראו שבני אדם הנגועים באנוכיות, מסוגלים להתעלות מעליהם – הם הבינו ששם התורה צריכה להיות

יהיו זמנים ששמשם של ישראל תזרח, ויהיו זמנים ששמשם של ישראל תשקע. אולם בכל הזמנים, לפחות חלקים מעם ישראל ישמרו על ייחודיותו

עם ישראל לא נותן לרווחה החומרית לסנוור את עיניו. הוא סופר את הימים והשבועות עד ליום בו ניתנת להם תכלית ברורה ואוצר גדול, אשר רק הוא נותן טעם, חשיבות ומשמעות לכל הנכסים הגשמיים

התורה לא מצווה לא לשנוא באופן כללי, שהרי מ"טבע הדברים" יש הקפדה וכעס בין אדם לחברו, מה שכן התורה מצווה, שאם חלילה קרתה תקלה ויש איבה – אין לשמור את הטינה בלב