כל התכנים של דודו כהן

טבעי שאמן שאך אתמול היה חילוני, ועכשיו נמצא בתהליך תשובה, מתקשה להביע את הרוחניות שלו מול המצלמות נטולות הרוחניות של ערוץ 2. אבל עדן הראל עשתה את זה בהצלחה, ובלי נימה מתנצלת. וזה בהחלט חידוש

אפשר לנפוש, אפשר ליהנות, אבל נראה שבתקופה הזו המינונים וההתלהבות המוגזמת הלכו ויצאו מפרופורציות. יש אנשים שלא מפסיקים לדבר על זה, לתכנן את זה, להתמוגג מזה, ולטעון שטיסה פעם בשנה היא לא פחות מאשר צורך נפשי-קיומי. דודו כהן בטור אישי מקורקע למציאות

אחרי תקופת הכנה ממושכת ומורכבת, אתר הידברות החדש עולה לאוויר, ביחד עם מקבילו באנגלית. גם אתם מתרגשים...?

התחושות אחרי יום העצמאות הן הכל, מלבד שחור ולבן. העמידה בצפירה, התודה לקב"ה, חגיגות העצמאות, דברי מרן, האופוריה המוגזמת, הדרך לגאולה ובן ה-17 שמשתכר כדי "לחגוג" - שום דבר לא פשוט כמו שהוא נראה

כשמוזיקאי לומד תורה במשך 12 שנים עם רבנים אמיתיים, היצירה שלו משתנה ללא ספק. אבל כשמוזיקאי תמים וטוב-לב לומד קבלה שמנותקת מהיהדות ומההלכה, עלול לצאת לו שיר כפירה עצוב ומבולבל. תשאלו את ארקדי דוכין

מהי השאלה המרכזית שמופנית אלינו בימים אלה, האם עדיין ניתן לתמוך במהפכה, ומה יהיה הפרויקט הבא? מסכמים - ויוצאים לדרך

דודו כהן עבר לטלפון מוגן, ללא אינטרנט פרוץ. איך אפשר לחיות ככה? תתפלאו. אבל אחרי שתקראו את הטור שלו, כנראה שתתפלאו פחות

אין ספק שסדרת הקומיקס "זבנג" אינה חינוכית ורחוקה מצניעות. אז למה האם שהתלוננה על התכנים הירודים פספסה נקודה חשובה?

לפני 20 שנה, אף כלי תקשורת שמכבד את עצמו לא היה משתכשך בסיפור משפחתי קשה כמו זה של דודו אהרון ואמו. אבל היום כולנו טובלים במדמנה. גם העכבות האחרונים שנותרו לחברה הכללית – נפרצו ונדרסו תחת מכבש ה"הכל מותר"

רן ובר, מחבר "התגלות" ו"סוד הנקודה הטובה", מספר איך ויתר על עולם ההיי-טק, מה למד מבריונים בבית הספר, למה שווה ללמוד להיות חלש, ועל הספר החדש שבדרך. השאלון המאתגר

עד לפני שנתיים הוא היה מאבטח במלון באילת, והיום הוא "מסיר כישופים" ו"מעלה רוחות של מתים" - לטענתו. מתי נפסיק להאמין לקיצורי דרך למיניהם?

אחרי 5 שנות פיתוח ואפיון, יוצא לדרך הממיר הכשר של הידברות. בראיון מיוחד מספר הרב זמיר כהן על אישורם של גדולי הדור למהלך, על המניעות שליוו את המיזם, על קהל היעד - וגם חושף את התכנית לייצר מהדורת חדשות כשרה

לפני שלוש שנים, בדיוק בחנוכה, החלטנו להעביר את הילד שלנו מבית ספר ממ"ד לתלמוד תורה. למה עשינו את זה – ולמה מעולם לא התחרטנו ולו לרגע

אין ספק שמעשיו של ינון מגל ראויים לכל גינוי ותיעוב. אבל עם יד על הלב, בכמה מקומות עבודה לא-דתיים שבהם עבדתם, לא נתקלתם בהפקרות דומה? ככה זה: כשלא מקפידים על שמירת נגיעה או על דיבור נקי ומכבד - מה הפלא שכמעט בכל מקום עבודה ישנן הטרדות?

הכשלתי מרואיינים בלשונם, ביקרתי בשעה וחצי דיסקים שאנשים עבדו עליהם שלוש שנים, ובעיקר האמנתי שבחוסר המוסר של העיתונות הכללית יש אמת שעליי ללכת לאורה. דודו כהן בחשבון נפש עיתונאי לקראת יום כיפור

לאחרונה גילינו את יוסי נטיב, אמן מדהים ומוכשר, ועכשיו אנחנו רוצים שגם אתם תגלו אותו. האזינו לשירו המדהים "אף אחד לא נשאר"

אני לא איש של פיוטים, אבל "עת שערי רצון" מזכיר לי את סבא שלי, שלמה שמואל ז"ל, שאליו אני מתגעגע במיוחד. טורו של דודו כהן, במסגרת פרויקט "פיוטים שאהבנו" לראש השנה

זוגות שמתקשים להיכנס להריון מעדיפים לטייל בשוק של איראן עם שרשרת של מגן דוד על המצח מאשר ללכת לבריתות בתקופה הזאת של חייהם, ולשמוע את כל ה"בקרוב אצלכם" שרק מזכיר להם כמה הם אומללים ולא שייכים. אנא - תחסכו להם את זה

השאלה המדויקת יותר: מתי נבין שתעשיית הבידור היא אחד המקומות הרקובים, שאין להעריץ בשום אופן?

אורית וירון, זוג מסורתי, נתקלו בבעיות להיכנס להריון. הם החליטו לדבוק בבאבות ומקובלים, שהמליצו להם לעשות הכל חוץ מלהיבדק אצל רופא או לעשות תשובה אמיתית. אחד הציע קמע עם נקודה, אחר לתקן את הכתובה ושלישי להדליק שני נרות - אחד לאליהו, אחד לאלישע. והתוצאות? בעוד חודש תחל אורית בטיפולי ההפריה