"לפתע רציתי כל כך לחזור לשגרה העמוסה שלי, זו שהייתי ממורמרת ועצבנית בעטיה, רציתי שכל הבעיות שלי יסתכמו בבלגן של הילדים, בעייפות, בכביסה בלתי נגמרת. על מה קיטרתי? על מה התעצבנתי? כמה אושר היה שם בשגרה האפורה של עבודת השם הביתית. כמה טיפשה הייתי". סיפור אישי מיוחד במינו
"בפורים הזה ראיתי אותך שוב. חזרת אז מלילה ארוך בגיהינום, עם אדים בעיניים וקרחות חדשות שלא ראיתי קודם לכן בצידי הראש. רציתי לחבק אותך ולא לשאול כלום. להסתכל בעיניים הטהורות שלך, שכאב עצום צעק מהן עכשיו. שתקתי, ובמקום זה החמאתי לך על הקעקוע החדש ועל התספורת" – שירה במכתב מרגש לחברה שאיבדה את הדרך
באוטו מיררתי בבכי, כשבעלי המסכן מנסה לעודד אותי שישועת השם כהרף עין, ועדיין איננו יודעים מה יש שם בצוואר. בכיתי על ילדיי הקטנים, על העובר בבטני, על בעלי, על הכל. רציתי כל כך לחזור לשגרה העמוסה שלי. כמה אושר היה שם, בשגרה האפורה של עבודת השם הביתית. כמה טיפשה הייתי
