פרשת משפטים

לרופא יש תפקיד חשוב: להחזיר את האדם לשגרת חייו. אך ללא מודעות למשקל דיבורו עלול הוא להרוס את חיי המטופל במשפט אחד. מה ניתן לעשות?

הֶעָשִׁיר הָיָה יְהוּדִי רַחֲמָן וְגוֹמֵל חֲסָדִים. הוּא רִחֵם מְאֹד עַל הֶעָנִי, וּבְקוֹל נִרְגָּשׁ אָמַר לוֹ: "בְּסֵדֶר, אַתָּה מֻזְמָן לָבוֹא הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׂרָד שֶׁלִּי, בְּאַחַת בַּצָּהֳרַיִם, וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ צֵ'ק בִּסְכוּם גָּדוֹל מְאֹד". עֵינָיו שֶׁל הֶעָנִי זָהֲרוּ בְּשִׂמְחָה. "הוֹ, תּוֹדָה, תּוֹדָה רַבָּה! אֵין לִי מִלִּים!" אָמַר בְּהִתְרַגְּשׁוּת וְהָלַךְ לוֹ לְדַרְכּו

כבר כשדיברה התורה על יהודי שקונה לעצמו עבד מבני ישראל, מזהירה התורה שנשמור על כבודו של העבד. אין לאדון רשות להתעמר בעבד כראות עיניו, ותנאיו הסוציאליים של העבד מעולים הרבה מעבר למה שניתן לתאר

"אתם יודעים", פנה הגנב לשופטים, "כמה עבדתי קשה כדי להצליח לגנוב? אתם יודעים איזה מביש זה לטפס על מרזבים ומעקים, ובכלל, יש לכם מושג איזו בושה הייתה לי כשנתפסתי? כבוד השופטים, מגיע לי הקלה בעונש...". תובנות מפרשת משפטים