ממתינים לשידוך - וקשה לנו להאמין באמת שזה יגיע
קשה לנו להאמין, כי אנו אומרים לעצמנו שאם זה לא הגיע עד עכשיו, יש סיכוי שזה כבר אף פעם לא יגיע
קשה לנו להאמין, כי אנו אומרים לעצמנו שאם זה לא הגיע עד עכשיו, יש סיכוי שזה כבר אף פעם לא יגיע
איך יכול אדם שהורגל לפתיחות ולמתירנות של העולם החילוני, להתחיל לשמור נגיעה? מתברר שהחיים במרחק נגיעה יכולים להיות טובים ומספקים לא פחות, ואפילו יותר. שלטון הנפש על הגוף
העולם הזה גורם לנו לחשוב שכחילוניים אנחנו הולכים בשביל המואר והיפה, והתשובה היא השביל המקביל, החשוך והמפחיד שמוביל אל עבר הלא נודע... בתור מי שהייתה בשני העולמות, אני יכולה לומר לכם, בלב שלם, שההיפך הוא הנכון
האשמתי את כל העולם, תליתי את האשמה על כל בשר ודם שלקח איזשהו חלק בגירושין האלה.. עדיין לא השכלתי להבין שהשם הוא זה שמניע את הכל. חשבתי שהבנתי את המשפט הזה, שמהדהד בראשי, אך לא, עדיין לא
חשבתי שחזרה בתשובה זה קיצוני. זה להכניס את עצמך לכלא, לוותר על החיים הטובים. היום אני מבינה כמה שהשקר הזה עצום, מבינה שבמשך שנים חייתי מאחורי מסכות. דווקא עכשיו, כשאני יותר לבושה, צנועה ומכוסה מאי פעם - דווקא עכשיו נחשפת מיטל האמיתית
כשחזרתי בתשובה לא יכולתי לתאר את התחושה טוב יותר מאשר לומר: "חזרתי הביתה". אבא הטוב שלנו מחכה ומצפה לנו: שנחזור אליו, כי אנו ילדיו האהובים
היום, כשאנחנו אגואיסטים גמורים, עצם המחשבה על שידוך מעוררת בנו סלידה... "למה שמישהו יחליט בשבילי?" אנחנו שואלים את עצמנו בגאווה. "אני יודע מה הכי טוב לי"
חייתי שם שנים, בבית החשוך ההוא. עד שבאה האמונה, והדליקה את האור. "לאחר שהתחלתי לחזור בתשובה", סיפרתי לחברתי, "הבנתי עד כמה הפחד הוא שקר אחד גדול, לעומת הידיעה הברורה מהי האמת"
"אנחנו מסתכלים על הילדים שלנו, שלמענם אנחנו מוותרים על כל כך הרבה. מוותרים על שעות שינה, על מרבית חיי החברה שלנו, על הוצאות עבור עצמנו, ובקיצור – מקדישים את כל כולנו למענם, ומקווים שבבוא היום הם יידעו להעריך ולומר תודה. אך האם אנחנו באמת עושים את כל אלה לגבי ההורים שלנו?" – מיטל בוארון בטור חותך על כיבוד הורים
תחושת החסר שלנו נובעת מתוך דפוס הקיים כמעט בכל אדם – הוא בטוח שמגיע לו. אנחנו בטוחים שמגיע לנו הכל - בריאות, כסף, אוכל, ילדים, זיווג, בית וכו'. אבל האמת היא, שלא מגיע לנו כלום
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה