אחריות

אחריות לגורל בני המשפחה או פרדיגמה ילדותית המונעת מפחד? אולי הגיע הזמן לפרוש כנפיים

המפגש עם ההומלס גרם לי להרהורים רבים. בתחילה כעסתי עליו וחשתי שהוא לא לוקח אחריות על חייו, ולא עושה מספיק מאמצים לצאת מהמצב. אך במחשבה שניה תהיתי - האם ההומלסים באמת כל כך רחוקים מאיתנו?

אישה מרגישה אחריות לבית ומובן מאליו שעליה לדאוג לבית. הבעל מרגיש שהוא מתנדב, כל מה שהוא עושה, זה מעבר למה שהוא צריך לעשות כי הוא מביא את הפרנסה, ובזה מרגיש שמילא את תפקידו בבית. ומה עם לפרגן?

נדהמנו לראות את שיתוף הפעולה של הילדים בתענית הדיבור המשפחתית שיזמנו: הם לא רבו אפילו פעם אחת, הגדולים עזרו לקטנים בלבישת הבגדים, הזכירו להם לברך ברכת המזון, וגילו אחריות בכל נושא אפשרי

בערבות מואב על שפת ירדן יריחו מספר פסיעות טרם כניסתם של בני ישראל אל הארץ המובטחת, מקבלים בני ישראל הוראות אחרונות על ידי משה רבינו אדון הנביאים ביניהם גם ציווי על בניית ערי מקלט והשהות שם

בהיות הבעל הנושא העיקרי בעול פרנסת הבית, הוא חש אחריות גדולה לוודא שהוצאות המשפחה אינן חורגות מהמצוי בכיסו. דבר זה עשוי לגרום לרעיה מרמור מסוים, באשר היא חשה שאין הוא די מבין את צרכיה, ומונע ממנה דברים היכולים להקל עליה את עבודתה, ולגרום לה שמחה. כיצד ניתן לגשר בין הצדדים? הרב שמחה כהן, במאמר שני בסדרה, על שותפות כספית נבונה בין בני הזוג