למה דווקא דרך סבל

בס"ד

לכבוד השואל,

טוב שאתה שואל שאלה כזו שהיא כל כך חשובה בחיינו.

נכונים דבריך, שטעם הקושיים בעולם הזה הוא משום שלא יהיה "לחם בושה" כאשר האדם יזכה לטוב בחסד ולא בזכות. [וכמבואר טעם זה בספר "דעת תבונות" לרבי משה חיים לוצאטו ז"ל בתחילת הספר (סעיפים א-כח).]

שאלתך, "אבל עדיין קשה לי שהרי ה' יכל לבנות את ה"פסיכולוגיה" שלנו אחרת כך שלא נרגיש בושה כשאנו מקבלים בחסד ולא בזכות ?", היא שאלה עמוקה; ומשום כך התשובה לה היא ג"כ עמוקה. אבל הואיל ושאלת שאלה כזו, אנו מתארים לעצמינו שאתה יהודי שחושב עמוק, ומשום כך לא נמנה מלכתוב לך תשובה עמוקה בעזרת השם.

~~~

כפי מה שזכיתי להבין, התשובה לשאלה זו היא כך:

הקב"ה רוצה לתת לנו את ההנאה הכי גדולה שיש.

הקב"ה בעצמו הוא "אין-סוף" ברוך הוא - כלומר, שהוא יתברך הוא המקור והוא כולל בתוכו את כל ההנאות שיכולות להיות בעולם.

אם כן, כשהקב"ה רוצה שאנו נהנה בהנאה הכי גדולה שיש, בעצם זהו שאנו נהנה ממנו יתברך , כלומר, שנחוה כביכול את עצמותו יתברך - וביחד עם זה את כל הנאות העולם האין-סופיות הכלולות בו.

~~~

אבל זה עדיין "אינו מספיק" - כי רצה הקב"ה עוד יותר בשבילנו; רצה הקב"ה כביכול שנחוה את ההנאות האין סופיות שבו באופן שאנו בעצם נהיה כמותו כביכול ולא רק כבריאה נפרדת הנהנית ממנו יתברך. 

 לכן ברא אותנו יתברך עם היכולת להרגיש כביכול כמותו יתברך, כדי שנוכל לחוות את ההנאות האין-סופיות כביכול כמו שהוא יתברך מחוה אותם  .

~~~

ולכן אי אפשר שהוא יתברך רק יתן לנו ההנאות, כי אז היינו מחווים אותם בצורה של מקבלים, היפך מן הדרך שהוא יתברך מחוה אותם, דהיינו כמשפיע.

ולכן הקב"ה ברא לנו את העולם הזה, בכדי שאנו נוכל ג"כ להיות כביכול  "משפיעים" אליו יתברך. שעל ידי זה שאנו מגלים את מציאותו יתברך בעולם הזה על ידי קיומם של התורה והמצוות, על ידי זה אנו "עושים משהו בשבילו " יתברך כביכול [וכמו שכתוב בפסוק "תנו עז לאלוקים" ], ואז כשאנו זוכים אח"כ לקבל את השכר של ההנאות האין סופיות אנו נוכל לזכות ליהנות מהם מבחינת "משפיע" כביכול - וכמו שהקב"ה כביכול מחוה אותם.

~~~

ממילא כבר לא שייך לשאול "למה הקב"ה לא ברא אותנו באופן שלא נרגיש בושה כשאנו מקבלים בחסד?", כי יש בזה רק שתי אפשרויות:

או שהקב"ה יברא אותנו עם האפשרות להרגיש "עצמאי" כמוהו כביכול, ואז בהכרח הנשמה תרגיש בושה, מכיוון שהיא מכירה כשהיא רק מקבלת ואינה מביעה את כח העצמאית שבה ובהכרח מרגישה בושה ;

או שהקב"ה יברא אותנו בלי האפשרות להרגיש "עצמאי", ואז נוכל לקבל את הטובות והחסד ולא נרגיש בושה, אבל באופן כזה כבר נהיה בדרגא שאנו נהנים מן ההנאות האין סופיות הכלולות בו יתברך רק כמו נברא נפרד, ולא כמו שהוא יתברך מחוה אותם .

ורצה הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו עלינו, שאנו נהנה מאלו ההנאות באותו אופן שהוא יתברך מחוה אותם, כמשפיע "עצמאי" והוא ברא את נשמותינו בכח ובאפשרות הזאת; ולכן בהכרח, אילו היינו רק מקבלים את הטובות והחסד ממנו יתברך, ולא היתה בריאה כמו העולם הזה שעל ידי זה נוכל לעמוד בקושיים ועל ידי זה נוכל  לתת וכביכול להשפיע לו יתברך ולקבל  את כל ההנאות  אח"כ בתורת שכר על עבודתינו, אז על כרחך היינו מקבלים את כל הטובות רק מצד החסד ובהכרח היינו מתביישים.

יעזרנו השם יתברך שבאמת נזכה לשמור את מצוותיו בעולם הזה באופן שנזכה "להשפיע" לו כביכול נחת רוח, ושנזכה ליהנות מן אותם הנאות האין-סופיות אשר כבר הכין לנו בוראיונו יתברך שמו ליהנות מהם, ברצונו הטוב להטיב לנו בטובה הכי גדולה שאפשר להיות - שזהו דוקא כאשר יגיעו הטובות אלינו כשכר על עבודתינו ועל עמידתינו לכבודו יתברך בנסיונות וקושיים שבעולם הזה .

בברכה,

רב נחום