הטעם במזוזה

שלום,

בעל ספר החינוך כתב בביאורו למצוות המזוזה כך: "משרשי המצוה להיות זכרון לאדם באמונת השם בכל עת בואו לביתו וצאתו, וכענין שאמרו זכרונם לברכה במצוה זו (מנחות, לג, א): אמר רבי זירא, אמר רב מתנה, אמר שמואל: מצוה להניחה בתחילת שליש העליון, אמר רבה: מצוה להניחה בטפח הסמוך לרשות הרבים, מאי טעמא? רבנן אמרי כי היכי דתפגע ביה מצוה מיד (שם ב)".

וכך כתב הרמב"ם (הלכות מזוזה פרק ו): "חייב אדם להיזהר במזוזה, מפני שהיא חובת הכול תמיד. וכל עת שייכנס וייצא, יפגע בייחוד שמו של הקדוש ברוך הוא ויזכור אהבתו, וייעור משנתו ושגייתו בהבלי הזמן, ויידע שאין שם דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים, אלא ידיעת צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים. אמרו חכמים: כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו מוחזק לו שלא יחטא, שהרי יש לו מזכירים רבים, והן הן המלאכים שמצילים אותו מלחטוא, שנאמר (תהילים לד, ח): "חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם".

בברכה,
ערן בן ישי