תגובה לסרטון - תפילת שחרית ברובד הפנימי

לכבוד כב´ הרב כהן זמיר שליט"א. ראשית ברצוני להביע את התפעלותי מהרצאותיו של כב´ הרב אליהם נחשפתי לפני זמן קצר בלבד. אני מתפעלת מרוחב היריעה ומאופן הרצאת הדברים באופן בהיר ומרתק לכל אחד ואחד מהרבדים המרכיבים את ציבור השומעים. אין זה ממנהגי לפנות ולהגיב להרצאות ו/או להביע דעות באופן פומבי. הפעם החלטתי לאחר היסוס רב, להגיב על דברי כב´ הרב זמיר כהן לעניין "הכוונה" בתפילה, באמירת התהילים כפי שנאמרו על ידו בהרצאותיו בנושה זה על פיהן "תפילה ללא כוונה הינה כגוף ללא נשמה" מושג מאוד שכיח בציבור לומדי התורה. בטרם אתיחס לנושא עצמו ברצוני להציג את עצמי. אני בעלת תשובה מזה כשלושים ואחת שנה. עו"ד במקצועי . התגוררתי באזור חילוני מובהק בחיפה לפני חזרתי בתשובה. חזרתי בתשובה בעקבות שאלותיו העמוקות של בני בן השלוש, עליהן לא היה לי מענה אף שסברתי שאני כאם בעלת תואר אקדמאי לא תתכן אפשרות כזו שלא יהא לי מענה לתשובות ילדי. בעקבות שאלותיו, התחלתי לעיין באנציקלופדיות בנושא החי והצומח וככל שהעמקתי בלימוד נתקעתי בסופו של דבר בסיבה הראשונית למציאותו של הנושא אותו למדתי. חרדתי לרגע שבי ישאל אותי שאלות בנושאי חגי ישראל, שבת, יהודי- מה זה יהודי. זכורני שבאחד המפגשים החברתיים התרעמתי על כך שאני יודעת יותר על המהפכה הצרפתית, על מלחמת הצפון והדרום בארה"ב ,על סטלין והיטלר ימ"ש מאשר על המוצא האישי שלי. אני יהודיה, במה זה בא לידי ביטוי- מה זה להיות יהודי. באתי מבית נטול כל סממן של מסורת מלבד צום ביום כיפור ואכילת מצה בפסח. החלטתי לחפש חוד ללימוד יהדות. לא התכוונתי כלל ל"דת". בהיותי עו"ד במקצועי הפעתי הרבה בביה"ד הרבני והתופעות אלין נחשפתי במסגרת מפגשי עם הממסד הדתי -לא עורררו בו כל רצון להשתייך לציבור זה. רצוני היה לדעת מהו עמוד השדרה שלי, למי אני שייכת, מהי מהותו של העם הזה אליו אני שייכת. פניתי אפוא לגופים שונים על מנת לברר היכן ניתן לשמוע שיעורים בנושא יהדות. כאמור המדובר בתקופה של לפני כ-36 שנה .התגוררתי באחוזה ונהגתי לרכוש מדי שבת כל עיתוני הקריאה וספרים חדשים שיצאו לאור וזה היה אופן הבילוי הקבוע שלי בשבת והנה לאחר שכל חיפושי אחר מקום בו ניתן לשמוע שיעורי יהדות עלו בתוהו,מצאתי בין דפי אחד העתונים, מקומון חיפה ובו התפרסמה מודעה באותיות קידוש לבנה "אתה יהודי-למה אתה יהודי- במודעה הופיעו מספרי טלפון. ביום ראשון החל משעות הבוקר התקשתי למקום אך לא היה מענה. בשעות הערב, נעניתי והובא לידיעתי כי אפשר לשמוע במקום הרצאות ןעוד כהנה וכהנה. מיד יצאתי לדרכי, ללא שיהוי - למדרשה שהיתה די סמוכה לאחוזה - בנווה שאנן רח´ הגלבוע. היה זה בחודש חשוון.בחודש כסלו, התקיים סמינר ברכסים למשך כל ימי החנוכה אליו הצטרפתי עם בני האב סירב וכיבדתי את רצונו. הגעתי למקום הסמינר באור חדש ברכסים וכמעט שחזרתי כלעומת שבאתי.לא ביליתי מעולם באכסניית נוער ומאוד חששתי מה יהא עם בני כאשר אצא להרצאות ולמען האמת, הדמות שניבטה אלי מאחד מחלונות הענק של מקום האכסניה - דמות של אברך משי,עם פיאות ארוכות, עומד ומתפלל בתנועת גוף מתנדנדת, די הבהילה אותי -האם כך ייראה בני. אבי בני עמד לצידי ושאל אם להחזיר המזוודות למכונית. בעודי מתלבטת, הופיע הרב בקר אברהם כמדומני ולאחר שיחה קצרה, הסיר את כל הספקות באשר לדאגה לבני ומיד הצמיד לבני חונכת שתהא צמודה אליו ותשגיח עליו בהעדרי. (כמובן שלא שיתפתי את הרב בקר בחרדות האחרות אותן ציינתי לעיל). יצאתי אפוא ליום ההרצאות הראשון והייתי מרותקת. לא ניתן היה להתווכח עם האמיתות שנחשפו.בשעת חצות, חזרתי לחדר ומצאתי את בני ער , ללא מטפלת -ילד בן 4-. שאלתי עותו היכן המטפלת והוא השיב שהלכה מזמן ליבי צנח..שאלתיו הם לא פחד ןלהפתעתי הילד בן הארבע הצביע על המזוזה בפתח הדלת ואמר ש"השם שמר עליו" . לשאלתי מי אמר לו זאת, השיב בפשטות0 המטפלת. הילד היה רגוש ונינוח ולא ניכר היה כי חשש או פחד.בליבי הבנתי כי נשמה טהורה שעדיין קרובה אל בוראה מסוגלת לקבל בפשטות אמירה כגון "השם שומר". הסמינר היה חוויה רוחנית שלא מהעולם הזה. חזרתי מהסמינר הביתה יום לפני שלב ההוכחות בשל מחלה, אך עמוסה בספרי לימוד והשקפה כפי שניתן היה לרכוש במקום . בשלב זה ש חשתי שחל מפנה בחיי. שקעתי בלימוד במסגרת עצמית והחילותי לקיים את אותן מצוות מועטות שלמדתי.הרגשתי את מציאות בור העולם בליבי והבנתי אותו בשכלי. אך נושא התפילה והברכות היה קשה לי.ברכתי ברכת המזון והתפללתי כמצוות אנשים מלומדה, כאשר איני מבינה את משמעות התפילה והברכה אבל בהחלט מתכוונת לשיח עם בוראי מבלי להבין. זמן קצר לאחר חזרתי בתשובה,הרגשתי שאני חייבת להתנקות-לספר לרב את כל שפגמתיבעברי עד כה. נקבעה לי פגישה עם כב´ הרב ר´ דב יפה, המשגיח בישיבת כפר חסידים. זכורני שמבלי לחוש בדבר ישבתי בחדרו כשלוש שעות דיברתי ובכיתי - דיברתי ובכיתי וכב´ הרב לא הראה שום סימן של קוצר רוח. אני לא הרגשתי שהזמן חולף לולא הרבנית שרה ענבל היתה מגיעה לבדוק מה קורה עימי הייתי ודאי ממשיכה לשבת. החל מאותה השתפכות רגשית בפנינכב´ הרב, שהיתה לי תחושה של היוולדות מחדש. הפכתי להיות בת בית בבית המשגיח שליט"א אשר ליווה אותי במהלך כל שלבי החזרה בתשובה ולאחר שנפרדתי מאבי בני ועברתי להתגורר ברכסים- הפך בית המשגיח להיות בית הורים בעבורי ודמות רוחנית ,מדריכה, מכוונת ומעודדת לי ולבני. המשגיח נהג להמליץ בפני על ספרים שונים שכדאי לעיין וללמוד בהם .לא תמיד הייתי בשלה להבין ולהכיל את תוכן הספרים אליהם הופניתי בשלב בו הופניתי אליהם. ולעיתים חלף זמן רב עד ששבתי לאותו ספר ואז מצאתי עצמי מרותקת לאמור בו כעאשר כל מילה ומילה בספר מדברת אלי ופותחת את ליבי בעומק רב יותר כלפי בוראי. עד כאן היו הדברים רק סיפור רקע לנושא בגינו אני פונה אל כב´ הרב. לפני מספר שנים קיבלתי מהמשגיח שליט"א את הספר "מנוחה וקדושה" מאת הגאון הקדוש ר´ ישראל איסר מתלמידיו של ר´ חיים מוולוזין שיצא בהוצאה חדשה מהודרת ומנחוקדת. לדברי המוציאים לאור, הספר הוצא לאור בעצתו ולבקשתו של המשגיח ר´ דב שליט"א שהרבה בשבח ספר זה לתועלתם של אברים ובחורים הצמאים לדבר השם אשר יש בספר זה להועיל לעלייתם. בעמ´ קלא´ סימן יח´ בספר זה, המדבר בעניין תפילות שבת מביא כדלקמן על הפסוק "ובמקהלות רבבות " משמיענו הכתוב עניין אחר מחסדי ה´ והוא שהמתפלל או מדבר דברי שבח בלא כוונה, מן הדין היה לטורפו בפניו כי אינו אלא כמתלוצץ. וראוי עלזה עונש גדול מאוד. ואומר המשורר, לא כן הוא, וזהו שאומר ובמקהלות רבבות -כמעט כל ישראל, ברינה -פירוש- בלא כוונה משבחים ומתפללים, אף על פי כן מחסדי השם - יתפאר שמך- שגם הוצא מפיהם מקובל ברצון. וכן המדה בכל דור ודור- אדרבא-כן חובת כל היצורם- חובה ומצווה הוטל עליהם להודות ולהרבות בשירים כאלו- על כל דברי וכו´ דוד- יותר בכמות משירי דוד המלך עליו השלום, אףשהוא בלא כוונה. ומסיים -ברוך הבוחר בשירי זמרה- פירוש- שיר השווה לקול היוצא מכלי זמר, שהוא בודאי בלא כוונה. ואומר הטעם : כי הוא חי העולמים_ שני עולמות, עולם המעשה ועולם המחשבה. עולם המעשה מתוקן ע"י הדיבור לבד אפילו בלא כוונה וזהו שאמרו- צלותא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא, רצה לומר שנשארת למטה בגן עדן התחתון ונעשה ממנה שם לבוש לנפשו שגם מקומה שם... וכן מסיימים ברכת ההלל מתחילה מזכיר חסידים, צדיקים ואחר כל וכל עמך ישראל ברינה יודו וברכו. ועוד מפורש שם -לך0- בעולם המחשבה- טוב להודות דווקא- בכוונה דוקא, ולשצך-עולם המעשה-נאה לזמר-אף בלא כוונה. ומעולם ועד עולם אתה אל. בעולם המעשה ובעולם המחשבה. בגן עדן תחתון שהוא בערך גוף, מועיל גוף התפילה ובגן עדן עליון-צריך מחשבת הכוונה- שהוא נשמה" עד כאן הציטוט. מכאן שהמשמעות הרווחת באשר לביטוי "תפילה ללא כוונה היא כגוף ללא נשמה" דהיינו שאין לה כל ערך- אינה עולה בקנהאחד עם דבריו הקדושים של מחבר הספר שניתן למצוא להם סימוכים גם בספרו של ר´ חיים מוולוזין -נפש החיים - פרק ה עמ´ קצז´ " שהעיקר בכל המצוות הוא חלק המעשה וטהרת המחשבה אינה אלא מצטרפת למעשה ולמצווה ולא לעיכובא" ובהמשך באותו עמ´ " ולא זו בלבד שבמצוות מעשיות העיקר בהם הוא חלק המעשי אלא שגם במצוות התפילה שנקראת עבודה שבלב...עם כל זה העיקר שצריך האדם לחתוך בשפתיו דווקא כל תיבה ממטבעהת תתפילה. ובהמשך העמ´ קצט´ " כשמתפלל בקול חיתוך אותיות הדיבור לבד, אף על פי שלא צירף המחשבה וכוונת הלב אליה, הגם שודאי אינה במדרגה שלמה וגבוה כראוי, ואינה יכולה לעלות לעולם המחשבה, עולם הנשמה, כיון שחסר ממנה מחשבת האדם, עם כל זה אינה לריק ח"ו ויוצא בה ידי חובתו כי על כל פנים העלה וקישר נפשו ברוחו ועולם הנפש בעולם הרוח" ובעמ קל´ " מי שליבו טרוד ורוצה להתפלל תפילתו או שהוא בצרה ואינו יכול לסדר שבחו של אדונו כמו שצריך מה הוא, אמר לו אע"פ שאינו יכול לכוון את הלב והרצון, סדר שבחו של ריבונו למה ייגרע, אלא יסדר שבחו של ריבונו אע"פ שאינו יכול לכוון." הדברים הנ"ל נכתבו על ידי על מנת להביאם לידיעת ציבור המתחזקים והמאזינים שלא להבהל ולא להרתע מלהתפלל עד אשר ירגישו תחושה פנימית של הבנה או ריכוז או הזדהות עם מילות התפילה שאם לא כן אין בתפילה או בתפילה כל משמעות או ערך והינה בגדר צביעות ח"ו. אלא לדעת שעצם העמידה בפני השם ועצם הפניה אל השם יתברך יש לה משקל וחשיבות רבת משקל ולפעמים היא חבחבה ואהובה בעננ השם יותר מתפילתו של אדם הבקי ומנוסה - דווקא בשל "התמימות העוברית" בה הינה נכונה. אסיים בסיפור אישי הממחיש את האמור לעיל. בשל הנסיבות המיודות של דרך חזרתי בתשובה והאיריות העצוה שהרגשתי באשר לחינוך של בני, מצאתי נוחם וקרבה רבה באמירת תהילים. נהגתי במשךל שנים להשקים קום בשעה 4.00 בבוקר על מנת להספיק לסים אמירת כל ספר תהילים ותפילת שחרית. נהגתי לפתוח את החלון פנה אל הישיבה בכפר חסידים לכיון המזרח לברך את השם ולהתברך על ידן ובין היתר התנצלתי וביקשתי שתפילותי תתקבלנה לפניו גם אם בקטע מפרקי התהילים אומר את מילות הפרק בחטף או ללא ריכוז שכן אני קמתי כדי להתפלל ולעמוד בפניו כאשר רק צפצוף הציפורים נשמע בחוץ ועל כן שטחתי בפניו בקשתי שתפילתי תתקבל כאיו הייתי ציפור מצייץ דהיינו גם בלא מחשבה או כוונה. הדבר נעשה על ידי בתממות, מבלי להכיר עדיין את האמור בספר מנוחה וקדוש או את דברי נפש החיים בנושא. בליבי תהיתילא אחת אם יש משקל לתפילותי ןלהנהגתי זו. והנה באחד הימים, הגיע לביתי ברכסים, ידידה. פתחתי את דלת הבית ולהפתעתי כל הרחבה שלפני הבית רחשה נחילים של ארבה שעטנ על קירות הבית, הציף את הרחבה ואף החל לחדור הביתה למרות הריסוס שריססנו. ידידתי נכנסה הביתה, נעלנואת הדלת, את החלון והתריס הפונה לרחבה . בחוץ נשמעו קולות נקישה של המוני חגבים המקישים על התריס, על הדלת. בצר לנו, החלטנו לשבת בחדר הפנמי ולומר תהילים. לאחר כעשר דקות של אמירת תהילים, חדלו קולות החבטה בחלום ובתריס. פתחנו בזהירות את דלת הכניסה והנה נעלמו כל נחילי הארבה . היינו המומות. למחרת היום הצליחה שכנתי למצוא ארבה אחד שנשאר לפליטה, הכניסה אותו לצנצנת על מנת להראותו למשגיח שליט"א. סיפרתי למשגיח כי היו לי ספקות באשר לאחירת התהילים ואני מבינה כי משמים ענו לי. הבאתי את הדברים לתועלת הרבים. בכבוד רב, י. בת ציון ______ שלום וברכה הדברים הועברו לרב זמיר כהן והרב השיב שבוודאי שיש חשיבות ומשקל רב לכל תפילה, גם אם היא ללא כוונה, ולכן יש מצוות תפילה גם כשהיא נאמרת ללא כוונה כלל, וכמו שהרחבתי בשיעורים על נפש החיים. אלא שיש לחזק רבות את הריכוז והכוונה בתפילה מתוך שאיפה למדרגה הגבוהה שביד כל אדם להשיג לפי עניינו. יישר כח גדול צוות הידברות