המשך לשאלתי בנידון של כיסוי ראש

שלום וברכה

מכיון שאיסור מן התורה לאשה שאיננה בתולה לצאת עם ראש פרוע, הפך הענין להיות דבר של ערוה הגרומת להרהור, שכתוצאה מכך `שיער באשה ערוה`. בתולה שאיננה חייבת לכסות ראשה, והיא רגילה לצאת בראש מגולה, אין גילוי שערה גורמת להרהור, ולכן שערה לא נכללת בהגדרה של ערוה. ומבואר שטעם כיסוי הראש לאשה נשואה אינו כתוצאה מזה ששער באשה ערוה, אלא אדרבא, דין הערוה שבשיער נובע מדין הכיסוי.

וזהו כלל בהלכות צניעות שכל דבר שרגילים לכסות, הופך להיות ערוה שאסור לגלותו. ובנידון שלנו הדין המחייב כיסוי השיער הופך את השיער לדבר שגילוי היא היפך צניעות ולכן היא נגדרת כ`ערוה`. טעם מצוות התורה שעל אשה נשואה לכסות שערה לא נכתבה באופן מפורש, ויש מהראשונים המבארים את הטעם שיש לאשה נשואה לשמור את הנוי המיוחד שיש בשיער אך ורק לבעלה.

אבל אין זה בכדי לסמן את האשה לנשואה. בכל כיסוי המכסה את השיער מקיימים את מצוות התורה על כיסוי הראש, אולם בפיאה נוכרית הדומה מאוד לשיער יש הסבורים שזה נחשב כהתנאות אשה נשואה בשער שהתנאות כזאת מותרת רק בפני הבעל. אבל כאמור דעת הרבה פוסקים אשכנזיים מהשורה הראשונה שפיאה נוכרית חשובה ככיסוי השיער כדין, וגם יש הבדל בינה לבין שיער טבעי, בכך שאין בה השילוב של השיער עם צבע הבשר שבין השערות.

להדעות שפאה נוכרית כשרה לכתחילה אכן אין צורך לכסות את הפיאה במשהו נוסף, וכך סוברים כמה פוסקים, וכך מורה מרן רבי חיים קניבסקי שליט"א שאפי` לכתחילה אין צורך ליוצאי ליטא להחמיר בזה, מכיון שכך היה המנהג בארצם. אלו שמכסים את הפיאה בכיסוי חלקי הוא מכיון שהם סבורים שיש להחמיר כפי השיטות שפיאה נוכרית בפני עצמה אינה נחשבת לכיסוי ראש וכנ"ל.

אכן יש רק דרך אחת או מותר או אסור, ואין מושג של הליכה בין הטיפות, אבל בוודאי שיש מחלוקות בהלכה שזה אוסר וזה מתיר כל אחד מראייותיו הוא, והראייות לכאן ולכאן בנידון שלנו הן עצומות ומכסות הרבה דפים בספרי השו"ת. ובמחלוקות מהסוג הזה שייך להציע סיכום סופי בנוסח כזה: "המיקיל יש לו על מה לסמוך, והמחמיר תבוא עליו ברכה".

מאידך לנשים ספרדיות, מכיון שהפוסקים הספרדיים מחמירים בנידון, הן צריכות מן הדין לנהוג כצד המחמיר. נראה לי שעניתי על כל ההתלבטויות, תעברי עוד פעם על שאלותייך ואם עדיין נשארה אחת לא פתורה, נא לברר שנית. וקבלי נא ברכת מזל טוב ענקית לכבוד החתונה.

בהצלחה - מנשה ישראל