תשובה לסילופי היהודים המשיחיים - חלק ב

לפני שנתקדם הלאה, אחזור ברשותך לפירוש ההזוי לפסוק ספר דניאל בו כתוב (פרק ט פסוק כו) וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ, שלטענת המשיחיים הכוונה על הריגת ישו.

וכפי שכתבתי באריכות בפרק א פירוש זה הזוי וכלל לא מתקשר במה שכתוב לפני ואחרי, וזהו פירוש תלוש לארבעה מילים בלבד שנתלשו מההקשר כולו, פשוט `הוצאת דברים מהקשרם`.

בנוסף לכך, הפירוש הנוצרי אינו מתאים כלל לציון הזמן, מכיון שבפסוק הזה מצויין כי המאורע הכביר `יכרת משיח ואין לו` יקרה אחרי שישים ושניים שמיטות [434] שנים מאז יתחילו לבנות בית המקדש השני, וכפי הידוע אצל הנוצרים ישו נהרג כבר אחרי חמישים ושנים שמיטות מאז שהתחילו בנין בית המקדש השני, כשבעים שנה לפני החורבן. [ולפי המקובל אצל היהודים ישו נהרג עוד הרבה לפני כן, כמאתיים ועשר שנים לפני חורבן בית המקדש השני].

כך שלא רק שהפירוש התלוש מפרש ומוציא ארבעה מילים מהפסוקים המחושבים בדקדקנות – מהקשרם וכוונתם האמיתית, פלא איך לא חשש הפרשן הנוצרי מכך שהפירוש לא מתאים לציון הזמן שנכתב בפסוק במפורש.

מאידך, הפירוש היהודי המפרש את ארבעת המילים על הכרתת מוסד המלוכה מעם ישראל במות המלך האחרון –אגריפס- הרי שהפירוש מתאים לציון הזמן שהוא [434] שנים אחרי התחלת הבנין, שנת חורבן בית המקדש, שבו נשבתה מוסד המלוכה מעם ישראל, עד שיעלה רצון מעת הבורא לחדש את המלכות בביאת משיח צדקינו במהרה.

יצויין, כי ההתדיינות שהיה לך עם דודך המשיחי, אינו חדשה כלל ועיקר, רבינו הרמב"ן זצ"ל מגדולי חכמי ישראל כבר עמד לויכוח עם `יהודי משיחי` בשם `פראי פול` לפני מלך ארגוניה בעיר ברצלונה, וכל ראיות הנוצרים עלו אז על שולחן הדיונים, וכמובן שהאמת ניצחה, והרמב"ן יצא מהויכוח כשידו על העליונה.

ואני מעתיק קטעים מהויכוח המתייחסים לפסוקים שביארתי בארוכה.

וכדאי למי שנלכד בשיחות עם משיחיים שילמד את כל הויכוח של הרמב"ן והיהודי המשיחי, ויווכח בעליל, הצדק עם מי ;`:

א. פתח פראי פול ואמר שהוא יוכיח מן התלמוד שלנו שכבר בא המשיח אשר הנביאים מעידים עליו:

ב. עניתי ואמרתי - אבל קודם שנתוכח בזה אני מבקש שיורני ויאמר לי היאך זה אפשר. כי מאז שהלך בפרובינצה ובמקומות רבים שמעתי שאמר כדבר הזה ליהודים רבים, ואני תמה בו מאד. ויענני בזה הירצה לומר כי חכמי התלמוד מאמינים בישו שהוא המשיח והאמינו שהוא איש גמור ואלוה באמת כפי מחשבת הנוצרים ?. והלא דבר ידוע הוא באמת כי ענין ישו היה בבית שני וקודם חרבן הבית נולד ונהרג. וחכמי התלמוד היו אחר החורבן, כגון רבי עקיבא וחביריו. ואותם ששנו המשנה רבי ור` נתן, היו ימים רבים אחר החורבן, וכל שכן רב אשי שחבר התלמוד וכתבו, שהיה אחר החורבן כארבע מאות שנה. ואם היו החכמים האלה מאמינים במשיחיות ישו ושהוא אמת ואמונתו ודתו אמת, ואם היו הם כותבים הדברים האלה אשר פראי פול אומר שיוכיח מהם כך, אם כן היאך עמדו בדת היהודים ומנהגם הראשון, כי הם היו יהודים ועמדו בדת היהודים כל ימיהם ומתו יהודים, הם ובניהם ותלמידיהם השומעים כל דבריהם מפיהם, ולמה לא נשתמדו וחזרו לדת ישו כאשר עשה פראי פול והבין מדבריהם כי אמונת הנוצרים היא האמיתית חלילה, והלך ונשתמד על פי דבריהם. והם ותלמידיהם הלוקחים תורה מפיהם חיו ומתו יהודים כמונו היום. והם אשר למדו אותנו דת משה ויהודית, כי כל מעשינו היום על פי התלמוד ועל פי מה שראינו לחכמי התלמוד שהיו נוהגים ועושים מן היום אשר חובר ועד הנה. כי כל התלמוד אינו אלא ללמדנו מנהגי התורה והמצוה, והיאך נהגו בה האבות במקדש מפי הנביאים ומפי משה רבינו ע"ה. ואם האמינו בישו ודתו היאך לא עשו הם כאשר עשה פראי פול המבין דבריהם יותר מהם עצמם ???.

ג. ענה פראי פול ואמר - אלו דברי אריכות לבטל הויכוח.

ד. אמרתי אני - אדוני המלך, עיקר הדין והמחלוקת שבין היהודים ובין הנוצרים היא במה שאתם אומרים בעיקר האלוהות דבר מר מאד. ואתה אדוננו המלך נוצרי בן נוצרי ובן נוצרית ושמעת כל ימיך גלחים וצעירים ודורשים מדברים מלידת ישו, ומלאו מוחך ומוח עצמותיך מדבר הזה ושב אצלך מתוך אותו הרגילות. אבל הדבר אשר אתם מאמינים, והוא עיקר אמונתכם, לא יקבל אותו השכל, והטבע אינו נותן, והנביאים מעולם לא אמרו כן, גם הפלא אינו יכול להתפשט בדבר ההוא, כאשר אבאר בראיות גמורות במקומו ובשעתו, שיהיה בורא השמים והארץ וכל אשר בם חוזר עובר בבטן יהודית אחת ויגדל בו חדשים ויולד קטן, ואחר כך יגדל ואחר כך יימסר ביד שונאיו וישפטוהו משפט מות וימיתוהו, ואחר כך תאמרו שחיה וחזר למקומו הראשון. לא יסבול דעת יהודי ושום אדם. ולחנם והבל תדברו דבריכם, כי זה הוא עיקר מחלוקתנו. אבל נדבר גם מן המשיח כאשר הוא רצונכם:

ה. אמר פראי פול - ותאמין שבא?:

ו. אמרתי - לא. אבל אני מאמין ויודע שלא בא, ולא היה אדם מעולם שאמר ולא שיאמרו עליו שהוא משיח זולתי ישו, ואי אפשר לי להאמין במשיחותו. שהנביא אומר במשיח ומשלו מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ, והוא לא היה לו ממשלה, אבל בחייו היה נרדף מאויביו ומתחבא מפניהם, ולבסוף נפל בידם ולא היה יכול להציל עצמו, איך יושיע כל ישראל, ואף כי אחרי מותו לא היתה לו ממשלה, כי ממשלת רומא אינה בעבורו. כי קודם שהאמינו בו הייתה עיר רומא מושלת ברוב העולם, ולאחר שבאו באמונתו הפסידו ממשלות רבות. ועתה עובדי מחמד יש להם ממשלה יותר מהם.

 ז. וכן הנביא אומר שבזמן המשיח ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה` כי כולם ידעו אותי וכו`. ואומר כי מלאה הארץ דעה את ה` כמים לים מכסים. ואומר וכתתו חרבותם וכו` ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. ומימי ישו ועד הנה כל העולם מלא חמס ושוד, והנוצרים שופכים דמים יותר משאר האומות, והם גם כן מגלי עריות.

 ח. ופתח פראי פול ואמר: - אני אביא ראיה מחכם גדול שלהם לא היה להם כמותו היום ד` מאות שנה, ושמו מאישטרי משה די גיפטי [רמב"ם], והוא אומר כי המשיח ימות וימלוך בנו ובן בנו אחריו. ואינו כאשר אמרת שלא ימות כדרך בני אדם. ושאל שיביאו לו ספר שופטים.

ט. אמרתי לפניהם - אין בספר ההוא כן. והביאו הספר אשר שאל ובקש ולא מצא. ולקחתי הספר מידו ואמרתי שמעו דברי הספר שהוא מביא. וקראתי להם מתחלת הפרק, המלך המשיח עתיד לעמוד להם לישראל ובונה בית המקדש ומקבץ נדחי ישראל:

י. אמר פראי ארנל די שיגורה - הוא מכזב מפיו.

 יא . אמרתי - עד הנה היה חכם גדול שאין כמוהו ועתה הוא מכזב.

יב. וגער בו המלך ואמר - אין ראוי לבזות החכמים:

יג. ואומר למלך - איננו מכזב, כי אני אוכיח מן התורה ומן הנביאים שכל מה שאמר הוא אמת, כי המשיח עליו לקבץ נדחי ישראל ונפצות יהודה שנים עשר שבטים. ומשיחכם ישו לא קבץ מהם איש, ולא היה בזמן הגלות, והמשיח יש לו לבנות בית המקדש בירושלים, וישו לא עשה בו לא בנין ולא הריסה, והמשיח ימשול בכל העמים, והוא לא משל אפי` על עצמו. וקראתי להם פרשת והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך, וגמר הפרשה עד ונתן ה` אלהיך את האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך. ופרשתי להם כי אויביך, הנוצרים, ושונאיך, הישמעאלים, שתי האומות אשר רדפונו. ולא ענה דבר.

יד. שמעתי בחצר כי רצון המלך והדורשים לבא בבית הכנסת ביום השבת. ונתעכבתי בעיר ח` ימים. ובבואם שמה לשבת הבאה עניתי לאדוננו המלך כהוגן כראוי, כי דרש מאד לאמר, כי הוא ישו המשיח.

טו. עמדתי על רגלי ואמרתי - דברי אדוננו המלך בעיני נגידים ומעולים ונכבדים, שיוצאים מפי נגיד ונעלה ומכובד אין כמוהו בעולם, אבל לא אשבח אותם שהם אמת. כי יש לי ראיות ברורות ודברים מאירים כשמש שאין האמת כדבריו. אבל אינו ראוי לחלוק עמו. אבל דבר אחד אומר שאני תמה מאד עליו, כי הדברים שהוא אומר באזנינו להאמין בישו שהוא משיח, ישו עצמו הוא המביא הדבר לאבותינו, והוא אשר נשתדל לומר אותו להם, ובפיו הכחישוהו הכחשה גמורה וחזקה, והוא היודע והיכול לאמת דבריו יותר מן המלך כפי סברתכם שהוא אלוה. ואם אליו לא שמעו לו אבותינו הרואים אותו ויודעים בו, איך נאמין אנחנו ונשמע בקול המלך שאין לו ידיעה בדבר אלא מפי שמועה רחוקה ששמע מבני אדם שלא ידעו בו ולא היו מארצו כאבותינו היודעים ועדים שראו כמותם.

טז. ועמד אדוננו המלך וירדו מן התיבה והלכו להם. ולמחר עמדתי לפני אדוננו המלך ואמר לי - שוב לעירך לחיים ולשלום, ונתן לי שלש מאות דינרים, ונפטרתי ממנו באהבה רבה.

המשך יבוא בקרוב - מנשה ישראל