מה המקור לאיסור גזל שינה?

שלום וברכה

העיר על כך מרן רבי שמואל הלוי וואזנר שליט"א בספרו שבט הלוי (חלק ז סי` רכד) ולדעתו לא שייך גזל אלא כשהגזלן לוקח משהו מהנגזל, משא"כ בגזל שינה שהוא מבטל את התועלת מחבירו שזהו איסור חמור כמבואר בתלמוד (בבא בתרא כ ב) ובשולחן ערוך (חושן משפט סי` קנו) אבל גזל גמור אין כאן, אולם צידד שזה לא גרוע מהגזל שמבואר במסכת ברכות (ו ב) שמי שאינו משיב על ברכת שלום שחבירו מברך אותו נקרא גזלן. ואני מעתיק לך עוד בעניין זה מכבוד מורי ורבי הגאון רבי מנשה קליין שליט"א מניו יורק – ירושלים בספרו הגדול משנה הלכות, וזה לשונו: לכבוד ידידי היקר וכו` הי"ו. אחדשה"ט.

בדבר ששאל מה שמורגל בפי העולם גזל שינה אי יש לזה מקור. נראה כי דבר זה מקורו ממה שאמרו ז"ל (ברכות יג) אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה בפסוקא קמא צערן טפי לא תצערן וכן אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבה אבוך היכי הוה עביד א"ל בפסוקא קמא הוה קא מצער נפשיה טפי לא הוה מצער נפשיה ומבואר דאפילו למצות ק"ש רק אפסוק ראשון הוה מצער עצמו משום שינה ולא יותר, א"כ בסתמא לצער מי שהוא ולהקיצו הו"ל בכלל גוזל ממנו דעיקר ענין של גזל הוא משום דמצטער.

וקצת ראיה נראה מגמ` סנהדרין נ"ט הגוזל פחות משו"פ דב"נ ניהרג עליה אע"פ שגזל מישראל וישראל מחיל ליה מ"מ בשעה ששומע מצטער אלא אח"כ מוחל, א"כ הכ"נ הו"ל מצטער כגוזל פחות משו"פ ועיין תוספתא ב"ק פ"ג ה"ז ז` גנבים הם הראשון שבגנבים גונב דעת הבריות ומסרב לחבירו לארחו ואין בלבו לקרותו וכו` ע"ש שכולן בלי נקיטת חפץ וכו` ומיהו לא חשיב גוזל שינה והבן כי אין הז"ג יותר. לכן מה שכתב מע"כ דגזל לא שייך אלא בנקיטת חפץ ודאי זה אינו כמבואר בתוספתא הנ"ל דכל הני בכלל גזל הם אע"פ שאינו אוחז שום דבר בידו.

איברא דלכאורה צ"ע ממשנה מפורשת סנהדרין (ע"א ע"ב) שינה ויין לרשעים הנאה להם הנאה לעולם לצדיקים רע להם ורע לעולם וא"כ ממ"נ אם הוא רשע אז הנאה לו ולעולם השינה וא"כ גוזל הנאתו הימנו וגם מן העולם והו"ל בכלל גוזל כנסת ישראל שאמרו שמי שאוכל בלא ברכה גוזל כנסת ישראל ואם הוא צדיק אז אדרבה שינה רע לו ולעולם ואינו גוזל כלום אלא אדרבה מצוה לעוררו שיהיה טוב לעולם ולכן כל הענין צ"ע.

והנותן לשכוי בינה צוהו להעיר העולם כולו משנתן, ואדרבה הוא מצוה וחיוב, ובמשנה מסכת תמיד (פ"א דף כ"ח א) אשריהם לראשונים שאפי` על אונס שינה עושין דין שלא על אונס שינה על אחת כמה וכמה וי"ל דמיירי בחולה או במי שלא ישן ג` ימים וי"ל. ובספרי מוסר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם (ועיין רמב"ם פ"ג מהל` תשובה ה"ד), ואם הוא ח"ו רשע אז אין לעוררו כי שינה נאה הוא לו ולעולם, ואם מיירי באדם חולה ומקיצו ומטרידו אין זה ענין של גזל אלא מזיק את חבירו מה שמעוררו ולפעמים הוא בכלל פק"נ וכגון חולה שישן שמותר לכבות הנר כדתנן (שבת כ"ט ע"ב) המכבה את הנר מפני החולה שישן פטור ואם מעוררו הרי הוא בכלל פק"נ ח"ו, אבל אפי` במקום איסור לעורר הכל ענין היזק ולא גזל.

והמאירי ב"ב כ` ע"ב אמר המאירי חנות שבחצר יכול הוא למחות כלומר אחד מבני החצר שרצה לעשות בביתו חנות יכולים השכנים או אחד מהם לעכב עליו ולומר אין אנו יכולין לישן מקול הנכנסים והיוצאים, אבל עושה וכו` בתוך ביתו ואינו נמנע מפני היזק שינה וכו` ע"ש והרי דקרי ליה היזק שינה אבל לא גזל.

בהצלחה - מנשה ישראל