הקשר בין חתונה למעמד הר סיני

שלום וברכה

החופה, נחלקו ראשונים ואחרונים במהותה ואיזה פעולה יש לעשות לשם חופה שהיא הנישואין בין בני הזוג. דעת הלבוש שהחופה היא פעולה כל שהיא מצד החתן המורה שהוא מייחד כלתו להכניסו לביתו. הגאון רבי מרדכי יפה זצ"ל בספרו לבוש (אבהע"ז סימן נד סעיף א) הביא שיש המבארים ענין החופה על ידי פעולה כל שהוא המורה על כך שמעתה תהא הכלה מיוחדת להחתן, כגון פריסת סודר על ראשי החתן והכלה יחדיו, וכלשונו: "ויש אומרים כשפורסין סודר על ראשם בשעת הברכה זהו חופה ודיו, דלאו דוקא שהנשואין יהיו הכנסה לבית, אלא שעושה דבר שנראה ממנו שמיחדה להכניסה לביתו דיו".

ולפי שיטה זאת כל מעשה שיהיה מקובל באותו מקום שהוא האופן שבו מייחד החתן את הכלה איליו להביאה מבית אביה אל ביתו, יהיו פועלים כקנין חופה ותיעשה נשואה על ידיהם, וכמו שביאר הגה"ק מצאנז זצ"ל בספרו שו"ת דברי חיים (אבן העזר ח"א סימן סה) וזה לשונו: "לכן נראה לי דסברתו כך הוא דהנה ענין החופה מבואר, שאין דבר ידוע דוקא יחוד או שארי דברים כמבואר בפוסקים ובבית יוסף (סימן סא סעיף א) בשם העיטור, דכל מקום לפי מנהגו, והיינו דהחופה אינה מבוארת בהכתוב, ורק דמצאנו בקרא דנערה בתולה וכו`, חילוק בין ארוסה לכנסה לחופה וכו`, שמע מינה דיש דבר ממוצע בין ארוסה לבעולה ולמדו חז"ל דזה הוא דבר אשר הבעל מקרב לארוסתו בדברי חיבה כל מקום לפי מנהגו, לזה נקרא חופה".

באבודרהם (דין ברכת אירוסין ונשואין) כתב: "חופה הוא לשון כיסוי, ונקראת כן על שחופה אותה בטלית, כדאמרינן בקדושין (דף יח ב): `לא יוכל למכרה בבגדו בה`, [ודרשו `בבגדו` מלשון בגד - לגבי אב שהכניס בתו לחופה ששוב אינה ברשותו למכרה לאמה עבריה גם אם היא עדיין קטנה], כיון שפירש טליתו עליה לשם נשואין שוב אינו רשאי למכרה, וכן כתיב (רות ג ט): `ופרשת כנפיך על אמתך` וגו`, וכן אמר הנביא (יחזקאל טז ט): `ואפרוש כנפי עליך ואכסך ערותך`, וכתיב (הושע ב כב): `וארשתיך לי לעולם"`.

וכן בפסקי ריא"ז (כתובות פרק א הלכה יא) כתב: "כיצד כונס אדם את אשתו, פורש עליה טליתו לשם אישות, כענין שנאמר (רות ג ט): `ופרשת כנפיך על אמתך`, וזו היא כניסתה לחופה, ומאז קונה אותה להיות כאשתו לכל דבר". מנהג פריסת טלית של מצוה בעת החופה בספר המנהגים (טירנא - הגהות המנהגים דיני יוצרות והפטרות אות יג) הוסיף שהמנהג לפרוס על ראש שניהם טלית של מצוה משום שנסמכו בתורה פרשת נשואי אשה לפרשת ציצית בדברים (כב יב):

`גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה`, ואחר כך כתוב (שם יג): `כי יקח איש אשה` וגו`. וכן כתב המהרש"ל בים של שלמה על מסכת כתובות (פרק א סימן יז): "ומה שאנו פורסין טלית ושדינן ביה ציצית מנהג תורה הוא, דכתיב (דברים כב יב): `גדילים תעשה לך`, וסמיך ליה (שם כב יג): `כי יקח איש אשה"`. והגאון רבי אהרן הכהן זצ"ל מנרבונה בספרו כל בו (סימן עה) כתב עוד פרטי דברים בזה וזה לשונו: "ואחר האירוסין עושין להן חופה שחופפין אותן בטלית או בסודר וכיוצא בזה, וזהו נקרא נשואין, והרמז על זה: `כי יקח איש אשה` וסמיך ליה: `גדילים תעשה לך`, וכן אמרו ז"ל גבי יעוד (קדושין יח ב):

`כיון שפרש עליה האדון טליתו קיים מצות יעוד". ואחר כך כתב עוד שנועלים לחתן מנעלים לבנים וגם הטלית על ראש שניהם יהיה לבן לקיים מה שנאמר (קהלת ט ח): `בכל עת יהיו בגדיך לבנים`, והטלית תהיה מצוייצת כדי לזרזו במצוות, ויש מקומות שנהגו להניח לחתן תפילין מטעם זה, ומשימין נזר על ראשו במגבעת של משי לקיים `כחתן יכהן פאר"` (ישעיה סא י). ובשו"ת הלכות קטנות (חלק א סימן כב) מבואר מדבריו שאין פורסין הטלית על ראש שניהם שוה בשוה, אלא החתן ילבש טליתו ויכסה גופו, ואת כנף הטלית ישים על ראש כלתו לקיים מה שנאמר: `ופרשת כנפיך על אמתך`.

והמקובלים הראשונים מבארים סתרי נסתרות על פי הקבלה בענין המנהג של פריסת הטלית וכמבואר בספר הקנה (ד"ה סוד קדושין וכוונותיה) ובספר שושן סודות (אות שפג) ובסוף דבריהם כתבו: "והחופה הרמוזה בחכמה עילאי תקנה בה ותחופף עליה בטליתו כמו שאמר (מדרש תהילים קד): `נתעטף הקב"ה בטלית לבנה`, ולזה נהגו בארץ אשכנז וברוב קהלות החשובות לפרוס טלית על החתן והכלה בשעת הקדושין לרמוז על סוד זה". ובעניין הקשר בין חתונה למעמד הר סיני אעתיק לך מדברי אחד מהראשונים שהיה תלמידו של מהר"ם מרוטנבורג זצ"ל בספר תשב"ץ קטן סימן תסד הר"ם ז"ל אומר כי מה שאומר החתן הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל.

לפי שמצינו בהרבה מקומות שאירס הקב"ה לישראל בתורה וכל אותן אירוסין ונישואין וכתובה אנו עושים, ונקראת התורה אירוסין דכתיב תורה צוה לנו משה מורשה ואמרו רז"ל אל תקרי מורשה אלא מאורשה הרי התורה הושוה בהרבה מקומות לכלה. לכך מתחיל החתן בה` הרי את מקודשת כנגד ה` חומשי תורה וכנגד ה` דברים שנתינת טבעת מביא. לנשואין. לגיטין. לחליצה. ליבום. למיאון. ולפי שהתורה מתחלת בב` לפיכך הכתובה מתחלה בב`. וכמו שהיו במתן תורה ז` קולות דכתיב הבו לה` וגו` קול ה` על המים וגו` כנגדן תקנו ז` ברכות. וכמו שיש בעשרת הדברות י"ד אזכרות כך יש בשבע ברכות. וכמו כן הכתובה נ` שקלים דכתיב כסף ישקול כמוהר הבתולות. ואמרו רבותינו ז"ל זהו נ` שקלים: ובמתן תורה היו נישואין דכתיב אהבת כלולותיך.

וכמו שנאמר ויכתבם על שני לוחות אבנים ויתנם אלי כך החתן חותם ונותן הכתובה מידו. וכמו שהיו ישראל במצרים שנים עשר חדש משעה שנאמר ושאלה אשה משכנתה כמו כן נותנין לאשה שנים עשר חדש לפרנס את עצמה בתכשיטיה. חת"ן ע"ל הכל"ה בגימטריא התורה לומר כל המשמח חתן וכלה כאלו עסק בתורה. כדאמרינן בכתובות (דף יז) מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה לחופה. כשמשה רבינו קבל התורה היתה הכלה והחתן זה הקב"ה.

וזהו שיסד הפייטן בקבלת כלה כתובת חתן. ומה שזורקין נרות דולקות רמז למתן תורה שנאמר ויהי קולות וברקים. נקוט האי כללא בידך כל המנהגים של חתן ושל כלה אנו למדין ממתן תורה שה` היה מראה עצמו כחתן נגד כלה שהם ישראל. וכל המשמח חתן וכלה יזכה לראות בשמחת לויתן שנאמר לויתן זה יצרת לשחק בו: עד כאן לשונו בהצלחה - מנשה ישראל