מדוע אסור לשטוף כלים בשבת עם ספוג?

שלום

ארחיב קצת בתשובתי בכדי לספק פרסקטיבה רחבה יותר למתבונן מן החוץ, ובכן שלשים ותשעה המלאכות נתבארו במשנה שחיבר רבי יהודה הנשיא וכך הוא לשונו: משנה מסכת שבת פרק ז (ב) אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת. הַזּוֹרֵעַ.

וְהַחוֹרֵשׁ. וְהַקּוֹצֵר. וְהַמְעַמֵּר. הַדָּשׁ. וְהַזּוֹרֶה. הַבּוֹרֵר. הַטּוֹחֵן. וְהַמְרַקֵּד. וְהַלָּשׁ. וְהָאוֹפֶה. הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר. הַמְלַבְּנוֹ. וְהַמְנַפְּצוֹ. וְהַצּוֹבְעוֹ. וְהַטּוֹוֶה. וְהַמֵּסֵךְ. וְהָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָתֵּי נִירִין. וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין. וְהַפּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין. הַקּוֹשֵׁר. וְהַמַּתִּיר. וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְפִירוֹת. הַקּוֹרֵעַ עַל מְנָת לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְפִירוֹת. הַצָּד צְבִי. הַשּׁוֹחֲטוֹ. וְהַמַּפְשִׁיטוֹ. הַמּוֹלְחוֹ וְהַמְעַבֵּד אֶת עוֹרוֹ.

וְהַמּוֹחֲקוֹ. וְהַמְחַתְּכוֹ. הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. וְהַמּוֹחֵק עַל מְנָת לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. הַבּוֹנֶה. וְהַסּוֹתֵר. הַמְכַבֶּה. וְהַמַּבְעִיר. הַמַּכֶּה בַפַּטִּישׁ. הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת. הֲרֵי אֵלּוּ אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת: אף שמשנה זאת נשנתה על ידי רבינו הקדוש שחי לפני כ1800 שנה, מ"מ דבריו מקובלים איש מפי איש עד משה רבינו ששמע אותה לפני כ-3320 שנים מפי הקב"ה בהר סיני.

וכלשון הרמב"ם (הקדמה לספר יד החזקה): "כל המצוות שניתנו לו למשה בסיני, בפירושן ניתנו, שנאמר (שמות כד, יב) ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. תורה, זו תורה שבכתב. והמצוה, זו פירושה. וצונו לעשות התורה על פי המצוה, ומצוה זו היא הנקראת תורה שבעל פה: כל התורה, כתבה משה רבינו, קודם שימות, בכתב ידו, ונתן ספר לכל שבט ושבט, וספר אחד נתנהו בארון לעד, שנאמר (דברים לא, כו) לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו וגו`.

והמצוה, שהיא פירוש התורה, לא כתבה, אלא צוה בה לזקנים, ליהושע ולשאר כל ישראל, שנא` (דברים יג, א) את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות וגו`, ומפני זה נקראת תורה שבעל פה: אע"פ שלא נכתבה תורה שבע"פ, לימדה משה רבינו כולה, בבית דינו, לשבעים זקנים.

רבי יהודה הנשיא הנקרא רבינו הקדוש חיבר המשנה, והוא קיבץ כל השמועות, וכל הדינים, וכל הביאורים והפירושים, ששמעו ממשה רבינו, ושלמדו בית דין שבכל דור ודור, בכל התורה כולה, וחיבר מהכל ספר המשנה. ושננו לתלמידים ברבים, ונגלה לכל ישראל, וכתבוהו כולם, ורבצי בכל מקום, כדי שלא תשתכח תורה שבעל פה מישראל:

רבינו הקדוש רבי יהודה הנשיא קיבל את התורה שבעל פה מרבן שמעון אביו, ורבן שמעון מרבן גמליאל אביו, ורבן גמליאל מרבן שמעון אביו, ורבן שמעון מרבן גמליאל הזקן אביו, ורבן גמליאל הזקן מרבן שמעון אביו, ורבן שמעון מהלל אביו, ושמאי והלל משמעיה ואבטליון, ושמעיה ואבטליון מיהודא ושמעון, ויהודא ושמעון מיהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי, ויהושע ונתאי מיוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן, ויוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן מאנטיגנוס, ואנטיגנוס משמעון הצדיק, ושמעון הצדיק מעזרא, ועזרא מברוך, וברוך מירמיהו, וירמיהו מצפניה, וצפניה מחבקוק, וחבקוק מנחום, ונחום מיואל, ויואל ממיכה, ומיכה מישעיה, וישעיה מעמוס, ועמוס מהושע, והושע מזכריה, וזכריה מיהוידע, ויהוידע מאלישע, ואלישע מאליהו, ואליהו מאחיה, ואחיה מדוד, ודוד משמואל, ושמואל מעלי, ועלי מפנחס, ופנחס מיהושע, ויהושע ממשה רבינו, ומשה רבינו מפי הגבורה.

כל אלו החכמים הנזכרים, הם גדולי הדורות. מהם ראשי ישיבות, ומהם ראשי גליות, ומהם סנהדרי גדולה. ועמהם בכל דור ודור, אלפים ורבבות, ששמעו מהם ועמהם. עד כאן מלשון הרמב"ם.

ומשכך ברור על מה אנו סומכים באופן מוחלט שזהו רצונו של הקב"ה שנשבות מאלו השלשים ותשעה איסורים. וכן, `לעולם` לא נפלה מחלוקת באיסורי השבת הללו, אלא רק מחלוקת בחומרה של מלאכת הבערה אם חייבים עליה מיתת בית דין או ארבעים מלקיות. אין אפשרות כלל וכלל להבין את התורה `ממבט אישי`, וכל המקיים את התורה `ממבט אישי`, אינו שומר תורת משה כלל וכלל, והוא נחשב בין המינים והאפיקורסים שהפכו את התורה לדברים אחרים ממה שהתורה התכוונה אליהם.

אילו ניתנה תורה על מנת שנקיים אותה `ממבט אישי`, האם נראה לך שהיה אחידות בשמירת התורה באופן כזה, או שהתורה היתה מתפצלת לאלפי דרכים שונים ומשונים זה מזה, או שמא מתוך כך נלמד כפי שהסברה נותנת שרצון ה` שהדת היהודית תתפרש באופן אחיד, ותישמר באופן אחיד על ידי העם היהודי. מכל זה מוכרח שקיים פירוש מסויים לתורה, ואין לנו פירוש מקובל אחר [אותנטי ולא משתנה מזמן לזמן] מלבד ההלכה היהודית – אורטודוקסית.

ומה שאתה מתקשה להבין איך זה שפירוש מוכרח כזה לא נתפרש בפירוש בתורה, הרי על ידי כך היו נמנעים כל הפקפקוקים של הכתות השונות, הנה לך תשובתו של אחד מגדולי הראשונים רבינו משה מקוצי בספרו הנקרא סמ"ג [ספר מצוות גדול], בשם פרקי דר` אליעזר [שאינו נמצא בפרקי דרבי אליעזר שלפנינו]: טעם שלא נכתבה התורה שבעל פה על ידי משה רבינו: "מפני שראה הקב"ה שעתידים אומות העולם לכתוב עשרים וארבעה ספרים שיש בתורה נביאים וכתובים ולהפכם לרעה ולמינות,

לכן מסר סימנים למשה בעל פה, ולא הסכימו מן השמים שיהא נכתב עד אחר שעמדו אמונות אדום וישמעאל פן יעתיקו אותם הגויים ויהפכו אותן לרעה כמו שעשו בתורה שבכתב, ולעתיד לבוא ישאל הקב"ה מי הם בני, בני ישראל מביאים ספר תורה, והאומות מביאין ספר תורה, אלו אומרין שהן בניו, ואלו אומרים שהן בניו, הקב"ה שואל מי יש לו הסימנים שמסר בסיני בעל פה, ואין יודעים כי אם ישראל, וזהו שכתוב בהושע (ח ב) אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו, עכ"ל. והיינו שהנביא שואל ומסביר בשם ה` `אכתוב לו רובי תורתי`, הרי על ידי זה, מי יבחין מי הם בני, ו`כמו זר נחשבו`!. עד כאן לשונו.

הרי נתבאר טעם נפלא לאי כתיבת הפירוש בתורה עצמה, מאחר וגם הנוצרים הם שומרי שבת לפי מבטם האישי, וכן המוסלמים וכו`, וכך להבדיל המתבוללים הרפורמים והקונסרבטיבים שומרים שבת ממבטם האישי, וכולם מסתמכים על ספר התורה, אולם כשיבוא הקב"ה לעתיד לבוא וישאל מי הם בני לתת להם שכר מעשיהם, הוא יבדוק את שמירת התורה רק על פי הכללים של התורה שבעל פה הנמסר בקבלה אך ורק ליהודים חפצי קירבת ה` המקיימים את התורה בדיוק כפי שקיימו אותה לפני כ 3320 שנים.

ואכן, אנחנו לא מבינים בשכל האנושי מה `איכפת` להקב"ה אם נשטוף כלים בפלסטיק או בספוג, כמו שאנחנו לא מבינים מה `איכפת` להקב"ה שהוא גוזר עלינו דין טומאה כשנוגעים במת, ואיך נטהרים על ידי הזאת אפר פרה, אולם אנחנו סומכים באמונה תמימה בעינים עצומות על מי שחוקק את העולם ואת הטבע ואת חוקיה, שהוא יודע למה הוא ציוה אותנו על כל דבר ודבר, ועל כל פרט ופרט, אף אם זה נראה בעיני בן אדם המתבונן מרחוק כטפל ומשני.

אם עדיין אתה מסתפק באמיתות הפירוש המקובל בידינו כדאי לך לקרוא הלאה. ובכן, נחיצות פירוש לתורה שבכתב אינה מוטלת בספק, מאחר והרבה מקראות בתורה שבכתב אינן מבוארות כל צרכן, אם בכלל, ולדוגמא, מצוות הנחת תפילין נמסר בתורה שבכת בלשון הזה: "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך", בקראיה שטחית עולים כמה וכמה שאלות, שלולי בא לנו פתרונם בתורה שבעל פה לא היינו מבינים כלל איך עלינו לקיים את הכתוב הזה, שהרי לא נתבאר מה לקשור ואיך לקשור ומתי לקשור ואיפה לקשור ביד.

שמא תאמר, מי אומר שהפירוש שבידינו הוא הפירוש האמיתי, ואולי זוהי המצאה מאוחרת של חכמים בכדי לתת משמעות לכתוב הזה, וכך יוכלו לבוא חכמים אחרים לתת פרשנות אחרת למקרא, וכפי שצצו כמה כיתות בהיסטוריה המאוחרת של אמצע בית שני שעיוותו את כוונת המקראות ופירשו כרצונם ללא השתעבדות לקבלה מסויימת מהדורות הקודמים, כשטענתם בפיהם כי פירוש התורה הנמצאת בידי קבוצת הפרושים [החרדים] הוא המצאה מאוחרת. וכך משכנע רבינו משה סופר זצ"ל (חתם סופר יו"ד סימן שנו) את השיגעון שבטענה הזאת:

כל סידורי מצוות, נראה לי כשיגעון מי שיאמר, שבאחד מהדורות קם אחד, והמציא להניח תפילין, ויצא בקרן אחד על מצחו, והטעה העולם לומר זהו טוטפת האמור בקרא, הלא ירגמוהו העם ויאמרו זה לא שמענו ולא ראינו מאבותינו מיום עמדנו על הר סיני, ועימנו משה רבינו עליו השלום, ואחריו יהושע בן נון, וזקנים, ונביאים, מי ימלא לבו לחדש דבר, וכן בענין סוכה וארבעת המינים [שלא מפורש בתורה אופן קיום מצוות אלו], וכל מעשה קרבנות, מי יכול לשנות הדבר בענין הנהוג בכל יום ויום לפני זקנים ונביאים, אם לא כך ראינו בעינינו ממשה רבינו עליו השלום ותלמידיו ותלמידי תלמידיו עד היום הזה, ויסכר פי דוברי שקר הקראים הרעים תימק לשונם בחיכם, כלה ענן וילך יורד שאול לא יעלה". עד כאן לשונו המשכנע כל מי שאינו משוחד בעניין זה מדיעה קדומה.

בהצלחה – מנשה ישראל