מהי תכלית בריאת העולם?

שלום וברכה

שתי תשובות בדבר א.בטובות העוה"ז אין לכל בני האדם את היכולת שיוטב להם אף אם ירצו בכך, ואם היתה תכלית הבריאה הטובות בעוה"ז היה מן הראוי שהבורא יתן לנו דרך כלשהו למלאות את תכלית הבריאה. משא"כ העועלם הבא אף אם רבים בני האדם אשר מאסו בטובה הזו מ"מ הברירה ביד כל אחד להטיב מעשיו ןלהינות מההטבה אשר למענה נבראה הבריאה.

ב. המשנה בסנהדרין אומרת, `כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא` ולא רק אחוז קטן יזכה לעולם הבא לא כל העם כולו. לבד מאלה המוזכרים בהמשך המשנה ,כגון האפיקוסים ודומיהם. והעוה"ב היא תכלית ההטבה כמו שבאר הרמב"ם בפירושו למשניות וז"ל .

דע כי כשם שלא ישיג הסומא את הצבעים, ולא ישיג החרש את הקולות, ולא הסריס תאות המשגל, כך לא ישיגו הגופות התענוגות הנפשיים. וכשם שאין הדג מכיר יסוד האש מפני שהוא שרוי בהפכו, כך לא יודע בעולם הזה הגשמי תענוגי העולם הרוחני, לפי שאין אצלינו כלל עונג זולת עונג הגופות בלבד והשגת החושים מן המאכל והמשתה והתשמיש, וכל שהוא חוץ מזה הרי הוא אצלינו בלתי מצוי ולא נכירהו ולא נשיגהו בעיון ראשון אלא אחרי חקירה מרובה.

והדבר כך לפי שאנו בעולם הגופני ולא נוכל להשיג אלא תענוגיו, אבל התענוגות הנפשיים הם תמידיים בלתי נפסקים, אין בינם ובין אלו התענוגות שום יחס בשום אופן כלל ואין נכון לנו לפי התורה ולא אצל האלהיים מן הפילוסופים לומר שהמלאכים והכוכבים והגלגלים אין להם תענוג, אלא יש להם תענוג גדול מאד במה שהשכילו מן הבורא יתהדר ויתרומם, והם על ידי כך בתענוג תמידי בלתי פוסק, ואין תענוג גופני אצלם ואינם משיגים אותו לפי שאין להם חושים כמונו שישיגו בהן מה שאנחנו משיגים. .

וכן אנחנו אם נזדכך ממנו מי שנזדכך והגיע לאותה המעלה אחר המות, לא ישיג את התענוגות הגופניים ולא ירצם אלא כמו שירצה המלך האדיר במלכות שיעקר ממלכותו ויחזור לשחק בכדור ברחובות, ואף על פי שכבר היה בזמן מסויים בלי ספק מעדיף את המשחק באותו הכדור על המלכות והוא בהיותו בגיל צעיר בזמן סכלותו בשני הדברים יחד, כמו שאנו מעדיפים היום התענוג הגופני על הנפשי.

ואם תתבונן בענין שני התענוגים הללו תמצא שפלות התענוג האחד ועליונות השני ואפילו בעולם הזה, שהרי אנו מוצאים רוב בני אדם ואולי כולם מטילים על נפשם וגופם עמל ויגיעה שאין למעלה מהם כדי להשיג גדולה או שיכבדוהו בני אדם, והרי תענוג זה אינו תענוג מאכל ולא משתה.

וכן רבים מבני אדם מעדיף להנקם מאויבי יותר מרבים מתענוגי הגוף. והרבה מבני אדם נמנעים מן הגדול שיכול להיות בתענוגי הגוף מחשש שמא תבואהו בכך בושה או חרפה מבני אדם, או כדי להשיג שם טוב. ואם כך הוא מצבינו בעולם הזה הגשמי כל שכן בעולם הנפשי והוא העולם הבא שבו תשכיל נפשינו מן הבורא בדומה למה שמשכילים הגרמים העליונים או יותר, הרי אותו התענוג לא יתחלק ולא יתואר ואין למצוא משל להמשיל בו אותו התענוג אלא כמו שאמר הנביא מתפלא מעצמתו מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך. וכך אמרו עליהם השלום העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא רחיצה ולא סיכה ולא תשמיש אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה.

והכונה באמרו עטרותיהם בראשיהם, קיום הנפש בקיום מושכלה והיותה היא והוא דבר אחד כמו שהזכירו בקיאי הפילוסופים בדרכים שיארך ביאורם כאן. ואמרו נהנים מזיו השכינה, כלומר שאותם הנפשות נהנות במה שמשכילות מן הבורא כמו שנהנות חיות הקדש ושאר מעלות המלאכים במה שהשכילו ממציאותו. והנה האושר והתכלית הסופית היא להגיע אל המעמד הזה המרומם, ולהמצא באותו המצב וקיום הנפש כמו שאמרנו, וזהו הטוב העצום שאין טוב להקישו אליו ולא עונג לדמותו בו, ואיך ידמה הקיים שאין לו תכלית בדבר האבד, והוא אמרו יתעלה למען ייטב לך והארכת ימים ובא בקבלה על ידיהם בפירושו למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך. והנקמה הגמורה היא שתכרת הנפש ותאבד ושלא יהיה לה קיום והוא הכרת האמור בתורה.

וענין הכרת הכרתת הנפש כמו שביאר ואמר הכרת תכרת הנפש ההיא ואמרו עליהם השלום הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא. ואמר הכתוב והיתה נפש אדוני צרורה וכו`. וכל מי ששקע בתענוגות הגופניות והזניח את האמת והעדיף את השוא נכרת מאותו השגב, וישאר חומר מוכרת בלבד, וכבר ביאר הנביא שהעולם הבא אינו נישג בחושים הגופניים והוא אמרו עין לא ראתה אלהים זולתיך יעשה למחכה לו, ואמרו בפירוש דבר זה כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל העולם הבא עין לא ראתה אלהים זולתיך.

(עכ"ל) ואם כן הריכלישראל יזכו להטבה הזו. ואם תשלאלי ומדוע יזכו לכך כל ישראל, וכי למה יזכה בזה הרשע? התשובה לכך מבוארת במשנה במס` מכות אמר ר` חנניה בן עקשיה רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות.

וביאר הרמבם שם וז"ל מיסודות האמונה בתורה שאם קיים האדם מצוה משלש עשרה ושש מאות מצות כראוי וכהוגן ולא שתף עמה מטרה ממטרות העולם הזה כלל, אלא עשאה לשמה מאהבה כמו שביארתי לך, הרי הוא זוכה בה לחיי העולם הבא, לכן אמר ר` חנניה כי מחמת רבוי המצות אי אפשר שלא יעשה האדם אחת בכל ימי חייו בשלימות ויזכה להשארות הנפש באותו המעשה..(עכ"ל) ומבואר שמחמת ריבוי המצוות אי אפשר שלא יעשה האדם לפחות מצוה אחת, ובזה יזכה לחיי העולם הבא. ואף אם הרשיע יענש קודם על העבירות, וכשיזדכך יזכה לחיי העולם הבא הנצחי.

ואם יאמר האדם שעדיין אין כאו הטבה עקב העונשים הכבדים שיוטלו עליו, על עוונותיו אין הדבר כך, כמבואר בספר ערבי נחל פר` בהעלותך שאם ישאלו אדם אשר חטא הרבה ולא קיים בימיו רק מצוה אחת וישאלוהו האם ברצונך ליענש על כל העבירות אשר עשית, ולקבל השכר של המצוה היחידה שעשית או שתוותר על השכר ונוותר לך על העונש, יעדיף את האפשרות הראשונה, מפני שאין גבול למתן שכרן של המצוות. וכמןבן, שהצדיקים יזכו לפי מעשיהם, לדרגות גבוהת יותר, מאשר אלו שקיימו מצוה אחת בלבד. הראית לדעת, שאכן רצון הבורא להיטיב לנו יתקיים. ויה"רשנזכה כולנו לעוה"ב כצדיקים גמורים בכ"ר בנימין שמואלי