דברי תורה וברכות לעילוי נשמה

שלום

אשרי מבואר בספרים הק` כי כל עוד שנשמה נמצאת בעולם הזה היא יכולה להתעלות על ידי מעשים טובים שמקיים בגופו בעולם הזה, אולם אחרי שנפטר לבית עולמו הוא מפסיק לעשות מעשים טובים, והוא אינו יכול להועיל לעצמו כלל, וככתוב (קהלת ט י) כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ שָׁמָּה, וביארו חז"ל כוונת הכתוב לחטוף מצוות בעוד האדם בחיים מאחר ואחר כך לא יוכל לעשות כלום.

לפעמים הענין עמוק יותר שכששוקלים את המעשים בימי הדין שאחרי הפטירה, קורה הרבה פעמים שהמשקל מורה על חצי זכאי וחצי חייב, והצער לנשמה אי אפשר לתאר כשהוא רואה שבמעשה אחד טוב יותר בעולם הזה היה יכול לצאת זכאי בדינו. וגילו לנו חכמינו ז"ל שמכיוון שכל ישראל ערבים זה לזה אפשר לאחד לעשות מעשה טוב ולזכות את המעשה לנשמה אחרת, ולכן כל מעשה הנעשה לעילוי נשמת הנפטר הוא זיכוי עצום, ולפעמים הוא הצלת הנשמה ממש, ואין לשער עד כמה היא משתוקקת לזה.

כמו כן כשבן אדם משאיר אחריו צאצאים ההולכים בדרכי התורה, הרי שנשמתו זוכה תמיד, כיון שהם באו לעולם מכוחו, ולכן תשוקתו של הנפטר בהצלחת צאצאיו, והרבה פעמים הוא מלווה אותם ואת אלו שעושים לזכות נשמתו. בשבעת ימי האבילות אכן מבקרת נשמת המת בבית שיושבים שם שבעה עליו, ונשמת המת מקבלת עליה וזכות על ידי התפילות והברכות ופרקי המשניות הנאמרות ונלמדות שם לזכות הנשמה.

 היי שלום - מנשה ישראל