מדוע יש צורך במתכונת קבועה של תפילה ?

שלום ובכן,

שאלתך שאלת רבים, והטרידה אף את האחד והמיוחד מבין גדולי ישראל שבכל הדורות, הרמב"ם, בספרו (הלכות תפילה פרק א), ולכן הקדים סקירה היסטורית על השתלשלות התפילות הקבועות והנוסחאות המסודרות, ונעתיק בזה את לשון קודשו: "חיוב מצוה זו [של תפילה] כך הוא, שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא, ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחינה, ואחר כך נותן שבח והודיה לה` על הטובה שהשפיע לו כל אחד לפי כוחו, אם היה רגיל מרבה בתחינה ובקשה, ואם היה ערל שפתיים מדבר כפי יכלתו ובכל עת שירצה, וכן מנין התפלות כל אחד כפי יכלתו, יש מתפלל פעם אחת ביום, ויש מתפללין פעמים הרבה, ...וכן היה הדבר תמיד ממשה רבינו ועד עזרא".

"כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר האומות, ונולדו להם בנים בארצות הגויים, ואותן הבנים נתבלבלו שפתם והיתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה, וכיון שהיה מדבר אינו יכול לדבר כל צורכו בלשון אחת אלא בשיבוש, שנאמר (נחמיה יג כד) ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם, ומפני זה כשהיה אחד מהן מתפלל תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקדוש ברוך הוא בלשון הקודש עד שיערבו עמה לשונות אחרות, וכיון שראה עזרא ובית דינו כך, עמדו ותיקנו להם שמונה עשרה ברכות על הסדר, שלש ראשונות שבח לה` ושלש אחרונות הודיה, ואמצעיות יש בהן שאלת כל הדברים, שהן כמו אבות לכל חפצי איש ואיש, ולצרכי הציבור כולן, כדי שיהיו ערוכות בפי הכל וילמדו אותן, ותהיה תפלת אלו העילגים תפילה שלימה כתפילת בעלי הלשון הצחה, ומפני ענין זה תקנו כל הברכות והתפלות מסודרות בפי כל ישראל כדי שיהא ענין כל ברכה ערוך בפי העילג".

 עד כאן לשונו. כמובן שכל זה לא גורע מערך התפילה העכשוית הנאמרת בכל עת מצוא על העניין המתבקש באותה העת, ויפה כח תפילה זו הנאמרת מעומק הלב ומקשרת את האדם לבוראו, וזהו ענין `יהודי` לחלוטין, שחז"ל הפליגו במעלתה, ולפלא מה שייחסת את ענין התפילה הרגעית דוקא לגויי הארצות.

תלונותיך על תפילות קבועות הנאמרות ב`מנטרה`, בחוסר ריכוז וכדומה, אינן במקומן, שלפי המבואר בהלכות תפילה, אין להתפלל לכתחילה במקום ובשעה שלא יוכל לכוון כראוי, וכלשון הרמב"ם: "מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו, ..."כיצד היא הכוונה, שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה, לפיכך צריך לישב מעט קודם התפלה כדי לכוין את לבו ואחר כך יתפלל בנחת ובתחנונים, ולא יעשה תפלתו כמי שהיה נושא משא ומשליכו והולך לו".

 ובשולחן ערוך (אורח חיים סימן צח) הוסיף: "יחשוב כאילו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חוקר כל המחשבות, ...ואם תבא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה, ישתוק עד שתתבטל המחשבה, וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים, ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש". כמובן שדברים אלו אינם ברי השגה בקלות יתר, אולם כשמשתדלים ללכת בכיוון הזה, יותר ויותר, בס"ד לא יצאו התפילות מפינו כ`מנטרה`.

בהצלחה לכולנו - מנשה ישראל