תאוות שאינן אסורות ע"פ התורה

שלום ערן

היהדות מחלקת את מעשי האדם לשלושה סוגי מעשים

1. מצוות.

2. עבירות.

3. דברי רשות ( מעשי האדם שאין בהם עבירה או מצווה). מצוות זה מעשה שברור שפעולתו בתחום הטוב והחיבור לקב"ה. עבירה זה מעשה שברור שפעולתו בתחום הרע והריחוק מהקב"ה. דברי הרשות כמו אכילה ושתייה , שינה, טיול, דיבור ,קריאה , אין בהם בעיה או מעלה אלא הכל תלוי במחשבת האדם לשם מה עושה אותם. אם מכוון לשם קיום הגוף לעבודת השם או לצורך פסק זמן כדי להתרענן ולחזור עם כוח מחודש ללימוד התורה זה מצווה.

אם לא חושב ועושה אותם רק לספק את הגוף החומרי זה מרחיק אותו מהבורא (כל תוספת גשמיות מרחקת את האדם מהרוחניות ועבודת השם). ודווקא באותו התחום של דברי הרשות נמצאת עיקר עבודת האדם ובמיוחד יהודי כיון שזה מה שנקרא "קידוש החומר" ברגע שאנחנו מכוונים בדברים חומריים לשם שמים אנחנו מקדשים את החומר והופכים גם את מה שהיה רחוק מאלוקים כמו אכילה ותענוג גופני לדבר קדוש שנעשה לשם הקב"ה. לכן אין פסול בקריאה כמו שאין פסול בוודאי באכילה ושתייה ושינה גם קריאה היא צורך נפשי של האדם ונצרכת כדי שירגיש טוב ויוכל לקבוע את שאר זמנו לתורה ועבודה.

אך כמה זה צורך אמיתי וכמה זה סתם ביטול זמן זה כבר משתנה מאדם לאדם, כל אחד צריך לעשות את החשבון לעצמו בחייו עד כמה צריך ועד כמה מסוגל לחיות בחשבון והתבוננות בחייו שיהיו לשם שמים.

יש מעשה בגמרא (מסכת מנחות דף צט:)שאם נתבונן בה נוכל לראות את הדברים שכתבנו וזה לשון הסיפור: שאל בן דמה בן אחותו של ר` ישמעאל את ר` ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמת יונית קרא עליו המקרא הזה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית. בן דמה לא היה צריך את לימוד החוכמה לשם בריאות או פרנסה אלא בא בטענה אני כבר סיימתי ללמוד כל כך הרבה תורה..

האם יש לי זמן או אפשרות כעת סתם להתענג על חוכמה חיצונית שהיא לא עבירה חלילה אבל גם לא מצווה, על זה ענה לו רבי ישמעאל כמו שאין מציאות של לא יום ולא לילה כך אין מציאות של לא מצווה ולא עבירה- משהו נטרלי , אלא הכל או מקרב אותך או מרחק , ואם לימוד החוכמה היונית ירחק אותך מהתורה ודאי שאסור(זה הלילה) ואם יקרב זה כבר חלק מתלמוד תורה וודאי שאפשר(זה היום). אבל כדבר נטרלי לא מצווה ולא עבירה אין מציאות כזאת .