למה דוקא שחור, והדלקת אש בשבת

שלום

א. ובכן, בעת מפגש עם בעל חזות חרדית, מטרידה לא אחת את החילוני המצוי השאלה: לשם מה הלבוש השחור הזה? מדוע לא לבוש קליל יותר? מה פשר ההתבדלות הזו? אגב, זהו אחד הנושאים אשר גורמים בעקיפין, מחוסר הבנה, להעמקת תחושת הפער בין יהודים ליהודים. ובאמת, מדוע? מדוע דוקא כהה ושחור? ובכן, על הכל מקובל הצורך בלבוש אחיד לחיילי צבא כל מדינה.

הלבוש השווה מאחד את כולם, מזכיר למגוייס את עובדת היותו חייל על כל המשתמע והמתבקש מכך, ומסייע לו להתרכז ולהתמקד יותר בתפקידו, ופחות במה שמסביב. לא יפלא מעתה, ששומרי מצוות תורת הבורא אשר מטרתם המשותפת היא העמידה באתגרי הרוח מול החומר על פי הדרכת תורה נפלאה זו, ומטרה זו היא תכלית ומרכז חייהם - מייחסים חשיבות ללבוש אחיד, אשר יאחד את כולם, יזכיר להם בתמידות את המטרה אליה הם שואפים, ויסייעם להתרכז ולהתמקד יותר בתפקיד הרוחני המרומם בחיים, ופחות בעפריות החומר ותאוות העולם הגשמי.

ועדיין, מדוע דוקא כהה ושחור? בתלמוד (שבת קנו, ב) מוזכרת המימרא: "כסה ראשך, כדי שתהא עליך יראת אדונך (הקדוש ברוך הוא)". כלומר, קיימות הנהגות ופעולות, אשר אע"פ שלכאורה הן פעולות חיצוניות בלבד ואינן כרוכות בהתבוננות שכלית, טיבען הוא שהן גורמות לתוצאה נפשית, ומשפיעות על תחושותינו והתייחסותינו לנושאים שונים, באותה שעה. כך הטביע הבורא בטבע הבריאה, וכך אנו מופעלים ופועלים.

דוגמא לכך היא פעולת כיסוי הראש המביאה מעצם טבעה ליראת שמים, וממילא מסייעת לשמירת המצוות ולהתייחסות הנכונה למכלול אתגרי החיים. דוגמא נוספת היא העובדה הידועה ומפורסמת כי בכוחו של כל צבע להעניק תחושה מסוימת. הירוק משרה אוירה נינוחה ורגועה (משום כך רבים מבתי החולים עברו כידוע מן הלבן אל הירוק). התכלת מסמלת זוך וטוהר.

האדום מגרה ומרגיז את העצבים. ואילו השחור והכהה משרים אוירה של אחריות וכובד ראש (לפיכך מקבלי החלטות חשובות כגון מנהיגי מדינות ואנשי שררה מכל סוג לבושים בדרך כלל בחליפה כהה. כמו כן עורכי הדין והשופטים עוטים גלימה שחורה).

ומי זקוק לתחושת אחריות בחיי היום יום יותר ממי שזכה לגלות כי תכלית חיי האדם היא לחיות על פי ערכי הרוח, העומדים במאבק מתמיד כנגד פיתויי יצרי החומר?? ויודגש כי אוירת אחריות וכובד ראש איננה סותרת או נוגדת את תחושת השמחה, הסיפוק והאושר.

אלא אדרבה היא מדריכה ומובילה אותן לנבוע מתוך נקודת האמת, ובכך מרוממת היא אותן לגבהים שאין להם אח ורע בכל סולם ההנאות הגשמיות. וזה דבר שהנסיון יעיד עליו. לצערנו, התרבות המערבית גרמה לערבוב מושגים ולבלבול בין רצינות – לעצב, ובין הוללות - לשמחה.

וכך, רבים מבני הנוער הגדל על ברכי תרבות זו סבורים שהצחוק הקולני מהווה אישור לשמחה, והרצינות - לתחושת עצבות. בעוד שלאמיתו של דבר הצחוק הקולני משמש בדרך כלל חיפוי לצימאון הפנימי, והרצינות הנובעת מתוך מבט בוחן ומתבונן בחיים, היא היא המפתח לשמחת אושר מרוממת. וזה סוד הקסם של החיוך המאושר שעל פני שומר המצוות בשלמותם).

לפיכך, אף על פי שאין כל חיוב הלכתי ללבוש בגד אחיד וכהה, נוהג רוב ציבור עובדי ה` ללבוש לבוש מכובד זה, העוזר ומסייע רבות לעמידה בנסיונות ובאתגרים אשר הציב הבורא בעולם. ויצויין כי בתלמוד (שבת קמז א) מבואר כי החכמים היו לובשים גלימות שחורות. וכשמדברים על לבוש אי אפשר שלא להזכיר את דברי חז"ל כי בזכות שלשה דברים נגאלו אבותינו מעבדותם במצרים.

והאחד מהם הוא בזכות שלא שינו את לבושם. אלא הפגינו בגלוי את יהדותם ואת עובדת היותם שונים ונבדלים מן הגויים. (ראה פסיקתא זוטרתי שמות ו, ו). "הן עם לבדד ישכון, ובגויים לא יתחשב" (במדבר כג, ט).

2. העיקרון המנחה בהלכות שבת, היא שכל מלאכה היוצרת מציאות או מהות חדשה אסורה בשבת, מהטעם הכתוב בתורה כי ששת ימים עשה ה` את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת מכל מלאכתו אשר עשה, ולכן כדי לזכור את בריאת העולם על ידי בורא עולם, נצטיוונו לשבות מכל מה ששבת הקב"ה, ומכיון שהקב"ה שבת ממלאכות של המצאה ויצירה חדשה, גם אנחנו שובתים מיצירת מציאות חדשה, ולכן אסור להדליק בשבת אש או חשמל אף שהדבר קל מאוד מאחר שיש כאן יצירה חדשה, ומאידך מותר לסחוב שולחנות וכסאות [לצורך שבת] מקומה לקומה, אף שזה מאוד קשה, מכיון שאין זה יצירה חדשה, אלא הזזה ממקום למקום, זהו העיקרון בקבעית המלאכות לדברי הרב שמשון רפאל הירש, ורבים מרבותינו מסבירים בדרך זה.

אגב, יש בידי רשימה נפלאה מגדול מהדור הקודם, שבו מצא כי את השלשים ותשע המלאכות הנאסרות בשבת, הם הם בדיוק המלאכות שהוצרך הקב"ה לעסוק בהם בשעת בריאת העולם, ולכן נצטווינו לשבות מאלו דוקא.

בהצלחה - מנשה ישראל.

נ.ב. חלק הראשון מהתשובה הוא מאמרו של הרב זמיר כהן שליט"א.