הבהרות וקושיות לגבי הקדמת הרמב

לכבוד השואל,

נא למחול על האיחור בתשובה עקב רוב פניות לאתר.

1. יש להבחין בפירושי התורה בין פירושים הנוגעים לחלק ההלכתי או לחלק האגדתי.

לגבי החלק ההלכתי: הרי למדת ברמב"ם, שלעולם לא היתה מחלוקת על עצם ההלכה שנמסרה למשה רבינו בסיני - שכל ההלכות למשה מסיני שייכות לעצם הגדרת המצוה [ואפילו כאשר מקיימים אותה ב"תנאי גן עדן", כלומר אפילו כאשר היתה כל הסביבה מסייע לקיום המצוה ולא היה שום מונע מצד המצב החיצוני, עדיין היה צורך ב"פירוש" הזה כדי לדעת האיך לקיים את המצוה. לדוגמא, "רצועות שחורות [בתפילין] - הלכה למשה מסיני" (מנחות לה.), הרי פירוש זה הוא דרוש לנו אפילו כשאין מונעים או שינויים במצב החיצוני והסביבתי. זאת אומרת, שאפיו ב"תגאי גן עדן" היינו צריכים להלכה הזו - כי היא קשורה לעצם ההגדרה של מצות תפילין.]. וכל המחלוקות שישנם, הם  רק לגבי האיך לקיים את המצוה במצבים ובנתונים שונים מ"תנאי גן עדן", שדבר זה מסרו הקב"ה לחכמי ישראל להחליט (שמכיון שהם כבר למדו את כל ההגדרות של כל המצוות שבתורה, מסר הקב"ה להם את הרשות שלפי שיקול דעתם, של גדולי ישראל שבכל דור ודור, יוחלט האיך לקיים את המצוה בתנאים המשתנים מתוך שמירה קפדנית על עצם איכותה וצביונה של המצוה (לפי הגדרותיה האבסולוטיות שבתורה שבכתב וההלכות למשה מסיני). והדרך שמוציאים את ההלכה למעשה על פי שיקול דעתם, הוא על פי הכללים של "שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם", וכדלהלן. (ויתכן ג"כ מחלוקת אודות  מאיפה להוציא רמז לאיזה הלכה למשה מסיני [שנמסרה בעל פה] מן התורה שבכתב - שזה בעצם לא משנה כלל לגבי קיום ההלכות באופן המעשי; ודבר זה נקרא "אסמכתא", וכמבואר ברמב"ם שם.)

ולגבי חלק האגדתי: מקובל אצלינו שבכל המחלוקות שבחלק האגדתי שבתורה, קיים הכלל של "אלו ואלו דברי אלקים חיים". כלומר, עיקר הלימוד שלנו בתולדות הימים הוא מבלי לשים את עיקר הדגש על מה שקרה אלא דוקא על מה שיש לנו ללמוד מאותו מאורע. ובאו החכמים בעומקם והראו לנו איזה מוסר שיש לנו לקחת מן המעשה שאירע (שכשראו החכמים שיש איזה לקח ללמוד ממה שאירע והם ידעו מכבר שהלקח הזה הוא הנהגה והשקפה אמיתית, כי כבר היה אותה הנהגה מקובלת אצלם מרבותיהם, אז דרשו את אותו הענין מאותו המעשה). ואם היו ב' חכמים שדרשו מסרים שונים מתוך אותו מעשה, מ"מ הרי שני המסרים הם נכונים לשנוכל ללמוד מהם, ואם כן "אלו ואלו דברי אלקים חיים".

2. אקוה שבהסבר הנ"ל תוכל להבין את התירוץ גם לשאלתך השנייה. וכן הוא לגבי עניני העתיד, כל חכם דורש לפי ההשקפות המסורות לנו ומדגיש בדרשתו איזשהו יסוד שאנו יכולים להתחזק בו או ללמוד ממנו. אבל איך שיקרה הענינים האלו שלעתיד בעצם, כותב הרמב"ם בהלכות מלכים פרק יב הלכה ב: "כל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך שיהיו עד שיהיו" -  שאין אף אחד שיודע בבירור האיך יקראו הדברים האלו עד שיקראו בפועל.

3. עיין מספר 1 הנ"ל. "דרשו" מתוך הפסוקים - פירוש הדבר שלמדו הלכות חדשות; וזה שייך דוקא בענין קיום המצות כאשר משתנים הנתונים. אבל לגבי הגדרת עצם המצוה, רק שייך "קבלו" - שקבלו כבר ככה, ורק הציעו איפה שמצאו רמז לענין מקובל אצלהם בעל פה בפסוקים של התורה שבכתב.

4. כל התורה, דהיינו התרי"ג מצוות ופירושיהן עם כל ההלכות המסורות למשה מסיני, כבר ניתנו בזמן משה רבינו ע"ה ומסיני. גם הי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן היו נתונות למשה רבינו בסיני. אבל הי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם הם אותם הדרכים האיך להוציא מן הפסוקים איך שיש לקיים את המצוות כשמזדמנת שאלה בענין של קיום המצוה כשהנתונים הפרפקטים משתנים.

5. מבואר לעיל מספר 1.

6. האמת כמו שהרמב"ם אומר, שאף פעם לא נשתכחה עצם התורה והתרי"ג מצוות מישראל. ומה שהבאת בשם "אומרים" תצטרך לברר מהו המקור של הדברים. ואולי כוונתך למה שנזכר בגמרא מגילה (ג.) שמנצפ"ך "שכחום וחזרו ויסדום", או לגבי תרגום אונקלוס שמקובל אצלינו שזה כבר היה נתון לנו מקודם אלא"שכחום וחזרו ויסדום" (מגילה שם); אבל כל אלו הדברים אינם נוגעים לגוף קיומן של המצוות, שגופי הגדרת המצוות וכללי קיומן מעולם לא נשתכחה מישראל.

7.הברייתא על תחילת פרשת בהר מובן על פי מה שמבואר לעיל מספר 3, שכל החלקים הנוגעים לעצם קיום המצוה והגדרותיה, כבר היו מקובלים למשה רבינו ע"ה בהר סיני.

ענין כתיבת י"ג ספרי תורה מקובל אצלינו שכך באמת עשה משה רבינו ביום פטירתו (כתיבתם היה ע"י שמות הקודש ולכן היה יכול לכתוב כ"כ הרבה ביום אחד), ואין קושי להבין את דברי הרמב"ם בזה.

8. ענין התקנות הם דברים לתועלת הרבים ואין בהם משום תוספת במצוה או גרעון, או שהם דברים לתועלת לבני אדם בדברי תורה שתקנום חכמינו זכרונם לברכה, וכמו שכתב הרמב"ם שם ב"חלק החמישי". התועלת בתקנה של נטילת ידים ידוע, שהוא משום "סרך טומאה"; ופירוש דבר זה מבואר במשנה ברורה בסימן קנח סעיף קטן א, והיינו, בכדי שירגילו הכהנים ליטול ידיהם בכל אכילה ולא ישכחו ליטול לתרומה, ולא רצו לחלק את התקנה בין כהנים לישראלים, עיין שם.

בברכה,

רב נחום