קמצא ובר קמצא

שלום וברכה

דף על הדף גיטין דף נה עמוד ב : 

בגמ' אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים מפורסמת הקושיא שאכן בר קמצא אשם בחורבן הבית שהלך להלשין על היהודים אך קמצא מה עשה ומדוע חורבן הבית נזקף לחובתו

מספר תירוצים נאמרו על כך, בעיון יעקב תירץ דעבירה גוררת עבירה שלפי שהיו מרבים בסעודת מרעים זה עם זה על כן אירע תקלה זו על ידיהם בבן יהוידע תירץ שכל מי שיש בידו למחות ולא מיחה נקרא הדבר על שמו וכאן ידעו בעלי התלמוד שבעת שבא בר קמצא היה קמצא אהובו של בעל הבית יושב והיה בידו למנעו מן הדבר הזה שלא יוציאנו לבר קמצא מביתו וכיון דלא מנעו גם הוא נעשה שותף בנזק אשר נסתבב מחמת דבר זה ובילקוט הגרשוני מתרץ להיפך שקמצא בסופו של דבר לא בא למשתה כיון שלא קיבל הזמנה ואפשר שאם גם הוא היה שם לא היה בעל הבית כועס כל כך כי היה רואה את אוהבו וכיון שמשום גאוותו לא הגיע ללא הזמנה משום כך נזקף לחובתו

עוד תירץ בבן יהוידע שבמה שאמרו אקמצא ובר קמצא אין הכוונה שבגלל שניהם נחרב ירושלים אלא בשביל שלא דקדק השומע להבין ולשים לבו בשינוי שיש בין תיבת קמצא ובין תיבת בר קמצא נסתבב חורבן ירושלים וכונת בעל המאמר בזה ללמדנו שצריך האדם לדקדק בלשונו היטב כמו שאמרו חכמים הזהרו בדבריכם וכן השומע גם כן צריך לתת לב על הדברים שישמע כי לפעמים בשביל תיבה קטנה שלא שם לבו עליה יצא מזה חרבן ובא וראה בשביל הפרש קטן שיש בין מאמר קמצא לבין מאמר בר קמצא שלא דקדק השומע היטב חרבה ירושלים

כפירוש זה כתב גם החיד''א וציין שכן הוא מפורש במדרש איכה רבה ד ג 'הדא דברייתא אמרין בין קמצא ובין בן קמצא חרב מקדשא' כלומר בגלל הטעות שהחליף בין קמצא לבר קמצא נחרב ירושלים.