והערב נא

האב המטופל בילדים הגיע ליטול צדקה מהקרן למען ה'שוטים'...

ביום מן הימים, מגיע אל מנהל הקרן, יהודי בר-אוריין שהינו אלמן (ב"מ), המטופל בתינוקות וילדים קטנים, וביקש לקבל תמיכה מהקרן של השוטים. "עבור מי אתה רוצה את הממון?", שאל המנהל. "עבור עצמי", השיב האיש

אא

מעשה ביהודי ערירי שהיה עשיר מופלג, ובמותו ציווה לחלק את כל ממונו למוסדות תורה וחסד. בין השאר ציווה לפתוח "קרן למען השוטים", דהיינו קרן צדקה, שמטרתה תהיה לספק תמיכה ממונית למען צרכיהם של אנשים שוטים, והדגיש הנפטר כי הקרן תתמוך באנשי עירו בלבד. יהודי ירא ה' נתמנה לנהל את הקרן, ואכן הוא מנהלה בחכמה ודעת. אולם, ברוך ה' לא מגיעים אלא מעט מאוד דרישות לעזרה, מכיון שבאותה עיר קטנה כמעט שלא היו שוטים, כך שהממון הרב נותר בחשבון הקרן, וכמעט שלא נעשה בו שימוש. 

ביום מן הימים, מגיע אל מנהל הקרן, יהודי בר-אוריין שהינו אלמן (ב"מ), המטופל בתינוקות וילדים קטנים, וביקש לקבל תמיכה מהקרן של השוטים. "עבור מי אתה רוצה את הממון?", שאל המנהל. "עבור עצמי", השיב האיש. "וכי כבודו שוטה חלילה", תמה המנהל, "הרי אתה ידוע כפיקח שבפיקחים".

והאיש הסביר: "הבט נא יקירי בדברי רבותינו במדרש (ילקוט שמעוני תהלים רמז תתמ"ו): "מעשה באחד שעשה דייתיקי (צוואה), ואמר 'לא יהא בני יורש אותי עד ש...יֵעָשה שוטה'! הלכו ר' יוסי בר' יהודה ורבי לשאול המעשה לר' יהושע בן קרחה. והציצו מבחוץ, וראו אותו מרקע על ידיו ועל רגליו וגמי נתון לתוך פיו, והוא נמשך אחר בנו, כיון שראו אותו, הטמינו את עצמן. (אחר כך) נכנסו אצלו, שאלו אותו המעשה (אודות הצוואה), והתחיל משחק. אמר להם: חייכם, שמעשה הזה ששאלתם עכשיו הגיעני. אמרו לו: מכאן שאדם רואה בנים כאלו הוא משתטה". (פירוש הדברים: מעשה באדם אחד שנפטר והשאיר צוואה, בה כתב כי בנו ירש אותו ביום שישתגע. הלכו התנאים ר' יוסי בר' יהודה ורבי, אל ר' יהושע בן קרחה לשאול למה התכוון האב בצוואתו. כשהגיעו לביתו של ר' יהושע, ראו אותו משחק עם בנו הקטן, כשהוא הולך על ארבע, והמוצץ של הילד בפיו... התנאים הטמינו את עצמם על מנת שלא יבחין בהם ר' יהושע, וכך המתינו עד שסיים לשחק עם בנו, ואז נכנסו ושאלו אותו על דבר הצוואה. אמר להם, חבל שלא הייתם פה לפני כמה דקות. הייתם מבינים שכאשר נולד לאדם ילד, הוא 'משתגע'... הוא משחק עמו כמו ילד קטן. ועתה תבינו אפוא, כי כוונת צוואת הנפטר היתה, שלא ליתן את הירושה לבנו, עד שישא אשה ויהיה לו ילד, שהרי אדם מתנהג עם בנו כ'שוטה'!).

על פי דברי מדרש זה אמר האיש: למדנו אפוא, שאדם עושה עצמו לשוטה למען בניו הקטנים, הוא עושה עצמו כסוס, זוחל על ידיו ורגליו כדי לשמחם וכו'. כך מגדלים ילדים. ומכיון שאני מגדל את ילדיי לבדי, וצריך להאכילם ולהלבישם ולדאוג לכל צרכיהם, ולשם כך אני צריך להשתטות בפניהם, באתי לבקש את תמיכתכם...

המנהל לא ידע מה לומר. האם מותר לתת לאיש מכספי הקרן (עתה שכמעט לא נעשה כל שימוש בכספי הקרן), או שמא אין לתת לו, שהרי אינו שוטה ממש, ואם כן גוזל לחינם את הממון שמיועד לציבור מסוים (יעויין ברמ"א ביור"ד סי' רנ"ו סעיף ד')?...

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.

ופנה לשאול, כיצד יש לנהוג במקרה שכזה?

תשובה

השיב מו"ר שליט"א:

מסופר על המהרי"ל דיסקין, שהורה כי מותר לקנות מזוזות (כדי לקבעם על פתחיהם של יהודים שלא קבעו מזוזות), מכספי בית היתומים! וכששאלוהו, כיצד ניתן לשנות מייעוד הצדקה, הרי ממון זה נודב לצרכי היתומים? השיב, שמאחר ומצוות מזוזה מארכת ימים, משום שנאמר בה 'למען ירבו ימיכם', הרי שאם לא יקנו מזוזות, אזי 'לא ירבו ימיכם' (וכמו שאומרת הגמרא בקידושין דף ל"א ע"א, שנשים מצוות במזוזה מהטעם הזה - משום שאף הן בעו חיי), וממילא מותר לקנות מזוזות מכספי היתומים, כדי שלא יהיו יותר יתומים.

כמו כן מוסרים בשם החתם סופר, שמותר ליטול כספים מקופת 'הכנסת כלה', למען תלמיד חכם הנתון במצוקה, ותמך יתדותיו על דברי המדרש (כי תשא) 'ויתן אל משה ככלתו' - כמו שכלה מקושטת בכ"ד תכשיטין, אף תלמיד חכם מקושט בכ"ד ספרים, ונמצא שלתלמיד חכם יש דין כלה (והוסיף שתלמיד חכם הוא בבחינת 'מלך', ומלך פורץ לו גדר, ומותר לשנות עבורו מצדקה לצדקה. ויעויין במה שכתבו בזה בשו"ת שבט הלוי ח"ב סי' קי"ט, ובשו"ת משנה הלכות ח"ו סי' קס"ז).

ולפי זה, אולי נוכל לומר אף בנידון דנן, שמכיון שאב המגדל את בניו גם כן מכונה בשם 'שוטה', אם כן יוכל לכאורה ליטול מקופת השוטים.

ברם, בכל זאת בנידון דנן, אין ליתן לאיש מכספי הקרן, שבשלמא בנידונים הנ"ל, אפשר להבין כי קיימת שייכות בין כספי היתומים לרכישת המזוזות, וקיום מצוות מזוזה היא 'מצרכי היתומים' כאמור לעיל, וכן אפשר להבין כי קיים קשר מסוים בין תמיכה בתלמיד חכם לבין הכנסת כלה (ויתכן עוד שלא אמר החתם סופר את דבריו אלא כהוראת שעה בנוגע לצורך המסוים שהיה לפניו, יעויין בשבט הלוי ובמשנה הלכות שם).

אך בנידוננו, בודאי שמקים הקרן לא התכוון ליתן את הממון לפיקחים כמו האב שלפנינו, אלא כוונתו היתה להטיב עם ציבור השוטים בלבד, שהם נתונים במצוקה גדולה וזקוקים לעזרה, (ולא יועיל כאן ה'דמיון' של המדרש בין שוטה לבין אב המשחק עם ילדיו, כי לא לשם כך הועמדו הכספים), ולפיכך יש להורות שאין ליתן לאב דנן מכספי הקרן.

* * *

מה היא ה'מידה כנגד מידה' בעונשה של מיכל בת שאול?

ונסיים בפנינה יקרה:

נאמר בספר שמואל (ב', פרק ו', הפטרת שמיני): "ודוד מְכַרְכֵּר בכל עֹז לפני ה', ודוד וכל בית ישראל מעלים את ארון ה' בתרועה ובקול שופר. והיה ארון ה' בא עיר דוד, ומיכל בת שאול נִשְׁקְפָה בעד החלון, וַתֵּרֶא את המלך דוד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לפני ה' וַתִּבֶז לו בלבה... וישב דוד לברך את ביתו, ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אַמְהוֹת עבדיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אחד הָרֵקִים. ויאמר דוד אל מיכל לפני ה' אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לְצַוות אותי נגיד על עם ה' על ישראל וְשִׂחַקְתִּי לפני ה'. וּנְקַלֹּתִי עוד מזאת... ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה".

דהיינו, מסופר בנביא, שכאשר העלה דוד את ארון ה' לירושלים אחרי שהיה שרוי בבית עובד אדום הגיתי, דוד שמח שמחה גדולה ורקד בפהרסיא לפני ארון ה' לאורך הדרך שמבית עובד אדום עד הגיעו למקום מנוחתו בירושלים. מיכל בת שאול ראתה אותו בכך, וזלזלה בו בלבה, כי לדעתה אין זה מתאים למלך ישראל לרקוד ברחובות כ'אחד הריקים'. ודוד המלך השיב לה, שלצורך מצוה לכבוד ה' - 'ונקלותי עוד מזאת'! לכבוד שמים אני אתבזה עוד יותר מכך. בסופה של הפרשה נאמר כי למיכל בת שאול לא היה ילד עד יום מותה, (ולא בא הכתוב לציין סתם עובדה שלמיכל לא נולדו ילדים, אלא שהכתוב מפרש את עונשה על אותו המעשה). ואומרים רבותינו במסכת סנהדרין (דף כ"א ע"א): "שקלתה (לקחה) מיכל למיטרפסה", כלומר, מיכל נענשה וקיבלה (בעולם הזה) את פרעון חטאה על שזלזלה בדוד שרקד לפני ה', שהקב"ה מנע ממנה ילדים עד מותה. (ומבואר שם בגמרא, שעד אותו מעשה שנבזה דוד בעיניה היו לה ילדים, ורק מכאן ואילך לא היו לה ילדים).

וצריך להבין, מהו הקשר בין חטאה של מיכל לבין העונש של מניעת הילדים?

ואמר אחד המגידים, שניתן ליישב זאת על פי המסופר בדברי המדרש הנ"ל (אודות צוואת האיש ליתן את הירושה לבנו רק כשיעשה 'שוטה' - אבא לילדים), שהנה כל אחד מבין שבשביל ילדים 'משתגעים', וכך לפחות צריך האדם להתייחס למצוות השי"ת, דהיינו 'להשתגע', להתלכלך ולהתבזות עבורן. ומי שלא מבין זאת - "ותבז לו בלבה", שבזתה מיכל בלבה את דוד על שהתבזה עבור המצוה - נענש שלא יתבזה וישתגע עם ילדיו. מידה כנגד מידה!

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 5 (84 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים