פרשת ויגש

פרשת ויגש: מידותיו הנעלות של יוסף הצדיק

לא בכדי מכונה יוסף "הצדיק" – פרשתנו מראה את מידותיו התרומיות. ומדוע הגיש הרב רק חצי כוס תה ללומדים?

| ג' טבת התשע"ח |
(צילום: shutterstock)
אא

בפרשתנו אנו עומדים ומשתהים לנוכח מידותיו הפלאיות והנעלות של יוסף אשר לא בכדי מכונה 'יוסף הצדיק'. נביא לכך כמה דוגמאות הנלמדות מפסוקי הפרשה.

א. "ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו" (מה, א).

רש"י ז"ל, ביאר: לא היה יכול לסבול שיהיו נמצאים אנשים אחרים ושומעים שאחיו מתביישים כשמתוודע אליהם. למרות שהדבר היה כרוך בסיכון ממשי בעבורו הרחיק כל איש מעליו, שהרי במדרש רבה (צג, ט), אמר רב חמא בר חנינא לא עשה יוסף כשורה (שהוציא כל איש מעליו) שאילו בעט בו אחד מהם היה מיד מת. יוסף היה מוכן להכניס את עצמו לכלל סכנה ובלבד שלא להלבין את פני אחיו על אף כל הסבל הרב שסבל בגללם!

ב. "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אתי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם" (מה, ד-ה).

ה"שפת אמת" זצ"ל, כתב: "אשר", מלשון "אישור", כדרשת הגמרא (שבת פז), על דברי הקב"ה למשה רבנו לאחר שבירת הלוחות: "אשר שברת" (שמות לד, א) ופירש רשי ז"ל, יישר כח ששברת. אף כאן אומר יוסף לאחיו יישר כח שמכרתם אותי "כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם", ולכן אין לכם להצטער על כך כלל. יוסף לא הסתפק בכך שאמר להם שאין להם להצטער כי מאת ה' הייתה זאת, אלא אף אמר להם שהכל היה לטובה: "ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר וישלחני אלהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה. ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים" (מה, ה-ח).

ג. "והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם" (מה, יב).

המפרשים תמהו: מדוע יוסף הצדיק לא יצר קשר עם אביו במשך כל כ"ב השנים שהיה במצרים?! בספר "דברי שאול", כתב שיוסף הצדיק פחד שאביו יקפיד על אחיו, דבר שעלול היה לפגוע בהם שהרי קפידת הצדיק סכנה היא. לכן מיד יוסף הרגיע את אחיו ואמר: "והנה עיניכם רואות... כי פי המדבר אליכם". דעו לכם! זו הפעם הראשונה שאני מדבר על כך שמכרתם אותי.  מסיבה זו, נתן להם מתנות לפני שחזרו לביתם כדי להודיע ליעקב אביו שסלח לאחיו בלב שלם ואין בליבו שום טינה כלפיהם ולכן גם הוא לא יכעס עליהם ולא יקפיד עליהם!

ד. "לכולם נתן חמש חליפות שמלות" (מה, כב).

מדוע יוסף בחר להעניק לאחיו כמתנה דווקא חליפות ולא כסף או דבר אחר?

בספר "מקדש הלוי", כתב שיוסף נתן להם דווקא חליפות כי כאשר הגביע נמצא  באמתחת בנימין הם קרעו את שמלתם (מד, יג). יוסף הצדיק לא רצה שיתביישו בדרך לכן העניק להם חליפות כדי שלא ילכו בביזיון.

עוד נראה להוסיף, שיוסף רצה להראות לאחיו בזה שהוא מוחל להם בלב שלם על כל מה שעוללו לו בגלל כותונת הפסים שעשה לו אביו לכן נתן לכולם חליפות.

ה. "וישלח את אחיו וילכו ויאמר אלהם אל תרגזו בדרך" (מה, כד).

רש"י ז"ל, פירש לפי שהיו נכלמים היה דואג שמא יריבו בדרך על דבר מכירתו להתווכח זה עם זה ולומר "על ידך נמכר", "אתה סיפרת לשון הרע עליו וגרמת לנו לשנאתו". לא רק שיוסף נמנע לבייש את אחיו אלא אף דאג שלא יריבו אחד עם השני בדרך! לא רק שיוסף הצדיק לא האשים את אחיו בכל הצרות שעברו על ראשו אלא אף פייסם בדברים כי מאת ה' הייתה זאת. ואף הגדיל ליישב את הדברים על ליבם באמונתו הגדולה שהכל היה לטובה כדי שיצילם מחרפת רעב.

מבהיל למשכיל!

אתה הראת לדעת, כי מידותיו המזוקקות של יוסף הצדיק בולטות אל מול נוכח הפסוקים ואנו עומדים ומשתהים על אף כל שנות הסבל והבדידות מבית אבא, יוסף לא נוקם ולא נוטר על כל מה שעוללו לו ולא עוד אלא שעודדם, שמר על כבודם, השגיח שלא יריבו זה עם זה, העניק להם מתנות ובכך גם מנע מהם הקפדה או אי נעימות מאביהם!

אך שאלה אחת עומדת לה וגם ניצבה:

לאחר שהוכחנו בעליל כי מידותיו של יוסף היו כה מתוקנות, כיצד בתחילה התנכר אל אחיו, האשים אותם שהם מרגלים, אסר אותם בכלא במשך שלושה ימים, החביא את הגביע באמתחת בנימין והאשים אותם בגניבה על לא עול בכפם, לקח את שמעון כבן ערובה עד שישובו ואף אילץ אותם לשוב בחזרה אל ארצם בשנת רעבון?!

אלא שיוסף רצה לתקן אותם מחטאם לכן ציער אותם קמעא כתשובת המשקל וכדי שיעשו חשבון נפש על מה שעשו לו ואכן כך היה: "ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת. ויען ראובן אתם לאמר הלוא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש" (מב, כא-כב).

מכאן אפשר ללמוד גם על מעלת צדקותם של האחים שבמשך כל עשרות השנים שעברו מאז מכירת יוסף לא חטאו כלל ולכן תלו את ייסוריהם רק בעוון מכירת יוסף.

עוד למדנו על מידותיו הנפלאות של יוסף הצדיק שדאג לאחיו שלא יינזקו ממה שעשו לו לא רק בעולם הזה אלא גם בעולם הבא שהביאם אל תיקונם!

יש לדעת כי מידותיו של האדם הם תנאי לקבלת התורה כמו שכתב בעל "אורחות צדיקים", בהקדמתו: "וכשאין בידך מידות טובות אין בידך תורה ומצוות כי כל התורה תלויה בתיקון המידות" וכפי שהזהיר רבנו יונה זיע"א (אבות פ"ג, מי"ז): צריך תחילה לתקן עצמו במידות ובזה תשכון התורה עליו שאינה שוכנת לעולם בגוף שאינו בעל מידות טובות.

המעשה הנפלא הבא, הוא על יהודי מן השורה שזכה לזכך את מידותיו בצורה מיוחדת במינה המתאימה לבר מעלה מאחר והיה רגיש מאד בכבוד הזולת ונזהר שלא לפגוע במעשיו ובדיבורו אפילו בעקיפין.

ר' ציון סויד ז"ל, התגורר בישוב "רמת פנקס" הסמוך לעיר "אור יהודה". הוא זכה להקים בית מדרש מפואר אשר הפך עם השנים למעוז לתרבות תורנית שוקקת חיים בו הועברו עשרות שעורי תורה. בית מדרש זה הזריח את אור התשובה על האזור כולו והיה מגדלור לתורה ותפילה.

ר' ציון היה דואג במסירות לרווחת הלומדים שבאו לשמוע דברי אלוקים חיים. הוא אפילו היה נוהג להכין ללומדים תה וקפה. הוא היה עובר עם מגש מלא כוסות תה וקפה והיה שם לכל אחד ואחד את כמות הסוכר המתאימה על פי טעמו. אמנם דבר אחד היה מוזר בכוסות התה של ר' ציון, במשך שנים הוא מילא את הכוסות רק בחצי כמות. אף אחד כמובן לא חשד אותו ב"קמצנות" חלילה, שכן עשה זאת מטוב ליבו וביוזמתו האישית אך אף אחד לא חשב לשאול אותו מדוע כוסות התה ריקות בחציים, כולם שתו בצמא ובאהבה את כוסות התה ומעולם לא התלוננו.

לאחר שר' ציון נפטר לבית עולמו בשיבה טובה סיפר בנו: לפני שאבי נפטר, לא היה באפשרותו להגיע תמיד לבית הכנסת מפאת חוליו לכן החלטתי למלא את מקומו. יום אחד, הכנתי את כוסות התה והנחתי אותם על המגש וכשבאתי לצאת מהמטבח לעבר בית המדרש, ראיתי לפתע שאבא הגיע, הוא הסתכל עלי במבט של אי שביעות רצון ולא הבנתי מדוע. אבא נכנס מיד למטבח, לקח את כל כוסות התה ורוקן מכל אחת מהם את חצי תכולתה.

גם אני כמו כולם, מעולם לא שאלתי את אבא מדוע נוהג להגיש את כוסות התה שהן מלאות רק בחציים, אך הפעם תמהתי שבעתיים שהרי הכוסות היו כבר מלאות. החלטתי לשאול את אבא ויהי מה: "אבא, מדוע שפכת את כוסות התה? מדוע אתה מגיש תמיד את הכוסות שהן ריקות בחציים?"

אבא השיב לי ואמר: "ידיהם של מר שמעון ואדון אברהם רועדות ואם אגיש להם כוס מלאה הרי ישפך עליהם כוס התה הרותח לכן אני מגיש לכל משתתפי השיעור רק חצי כוס תה כדי שלא יתביישו שרק להם אני מגיש רק חצי כוס... ברוך ה' שהיום הגעתי בזמן ומנעתי מהם בזיון גדול!". כך הסביר לי אבא, תהא נשמתו בגן עדן.

מתוך סדרת "שולחן שבת ערוך". לרכישה בהידברות שופס, לחצו כאן.


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.5 (85 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים