הרב יצחק זילברשטיין
כמה גדול החיוב שלא לפגוע ביהודי
רב הקהילה ביקש מראשי הקהילה למנות לו סגן, ושמותיהם של שני מועמדים עמדו על הפרק
- משה מיכאל צורן / עלינו לשבח
- י"ד תמוז התשע"ו
"ולהורת נתן בלבו הוא ואהליאב" (שמות ל"ה ל"ד)
מתוך השאלה ההלכתית שתובא כאן אפשר ללמוד על גודל החיוב המוטל עלינו שלא לפגוע ביהודי בשום צורה שהיא.
פרנסיה של קהילה יהודית שיגרו שאלה אל הרב מרא דאתרא בנידון כדלהלן: במשך שנים רבות מכהן רב תלמיד חכם בקהילה זו ועשה כל המוטל עליו על פי דעת תורה. בהגיעו לגיל זקנה הרגיש הרב ההוא שאין ביכולתו למלא את הנדרש ממנו, וביקש מראשי הקהילה למנות לו סגן.
שמותיהם של שני מועמדים עמדו על הפרק. האחת, ראש הישיבה של אותה קהילה, אשר לבד מגדלותו בתורה הוא מצוי בענייני הקהילה ומכיר גם את כל מנהגי העיר והליכותיה, ומצד שני עלתה על הפרק מועמדותו של אברך רגיל, העונה על קריטריון של תלמיד חכם, אבל אינו מתמצא בינתיים בענייני העיר והקהילה. השואלים ביקשו לדעת את מי להעדיף.
הרב הביא ראייה מהריטב"א במסכת יומא. במשנה הראשונה של המסכת נאמר שלקראת יום הכיפורים ממנים סגן לכהן הגדול שימלא את מקומו במקרה שימות. שואל הריטב"א: מדוע ניזקקים למינוי מיוחד, הרי יש כבר כהן משוח-מלחמה ואפשר להעמיד אותו כממלא מקומו של הכהן הקבוע?
ומתרץ הריטב"א, שאם היינו עושים כך, היה הכהן הגדול ניפגע מצעד זה, כיוון שלמשוח מלחמה יש אותם דינים כמו לכהן הקבוע, ולכן היתה יכולה להיווצר אצלו הרגשה שכבר העבירו אותו כביכול מתפקידו.
גם בנידוננו ניראה שכדאי להעדיף את האברך ולא את ראש הישיבה כיוון שאם ימנו כסגן את האיש המכיר את מנהגי הקהילה, עלול הרב הזקן להיפגע בחושבו שאנשי קהילתו כבר פיטרו אותו לחלוטין ואין לו כבר מה לחפש אצלם.
מכל מקום רואים מכאן כמה הקפידה התורה שלא לפגוע בכבודו של יהודי, עד כדי כך שביום הכיפורים צריך ליצור תפקיד מיוחד של ממלא מקום, ולא להסתמך על משוח מלחמה.