חזון אחרית הימים מסתתר בין הפסוקים: ביאור פרק ט' בתהילים

פרק ט' בתהילים הוא המזמור התשיעי של ספר תהילים. זהו מזמור תודה שנאמר על ידי מי שניצל מאויביו וכולל בתוכו תפילה להצלה בעתיד. המזמור מתאר שמחה גדולה בעקבות ניצחון במלחמה. המשורר מתאר בפירוט איך ה' השמיד את אויביו, וקורא לכולם להלל את ה' יחד איתו. בחתימת המזמור הוא מוסיף תפילה שה' ימשיך להכרית את הרשעים.

על פי פירושו של רש"י, פרק זה הוא מזמור הודיה ותפילה על הגאולה העתידה באחרית הימים, בה יתבטלו אויבי ישראל ויושמדו הרשעים. דוד מודה לה' על ניסי הגאולה, שמח בישועתו וקורא לספר בעמים את נפלאותיו.

הפרק המלא

(א) לַמְנַצֵּחַ עַלְמוּת לַבֵּן מִזְמוֹר לְדָוִד.

רש"י מפרש כך: שיר זה חיברו דוד על העתיד לבוא, כשיתלבן ילדותן ושחרותן של ישראל ותגלה צדקתם ותקרב ישועתם כשיימחה עמלק וזרעו.

(ב) אוֹדֶה ה' בְּכָל לִבִּי אֲסַפְּרָה כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ.

מודה אני לך ה' על הגאולה האחרונה ששקולה כנגד כל הנסים.

(ג) אֶשְׂמְחָה וְאֶעֶלְצָה בָךְ אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ עֶלְיוֹן.

אני שמח וגדלה שמחתי בישועתך, אזמר לכבודך ה' העליון.

(ד) בְּשׁוּב אוֹיְבַי אָחוֹר יִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ מִפָּנֶיךָ.

כשנסוגו אויבי לאחוריהם והובסו ונשמדו מחרונך.

(ה) כִּי עָשִׂיתָ מִשְׁפָּטִי וְדִינִי יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא שׁוֹפֵט צֶדֶק.

שהרי ביצעת בהם את נקמתי וענשם הראוי על העוול שעשו לי, כשישבת על כסא המשפט, ה' דיין האמת.

(ו) גָּעַרְתָּ גוֹיִם אִבַּדְתָּ רָשָׁע שְׁמָם מָחִיתָ לְעוֹלָם וָעֶד.

נזפת וכלית עמים אכזריים, השמדת את הרשעים, את זכרם מחקת לעולם ועד.

(ז) הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח וְעָרִים נָתַשְׁתָּ אָבַד זִכְרָם הֵמָּה.

ארץ האויב נכלתה בחורבנה לתמיד, וערים שעקרת, שנשמד כל שריד מהם.

(ח) וַה' לְעוֹלָם יֵשֵׁב כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ.

לאחר הגאולה האחרונה יהיה שם ה' שלם וכסאו שלם

(ט) וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים.

עד בא הקץ היה ה' רגיל לשפטם ברחמים, ועל כן דן אותם בלילה כשהם ישנים מן העבירות.

(י) וִיהִי ה' מִשְׂגָּב לַדָּךְ מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה.

והשגחת ה' היא מבצר עוז לנדכה, מבצר הגנה לו בזמני צרה.

(יא) וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ ה'.

ועליך סומכים המכירים את גדולתך, כי אינך נוטש את חפצי קרבתך, ה'.

(יב) זַמְּרוּ לַה' יֹשֵׁב צִיּוֹן הַגִּידוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו.

זמרו לה' כשיחזיר שכינתו לציון, ספרו בעמים את מעשיו הנפלאים.

(יג) כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עניים [עֲנָוִים].

שהוא תובע את דמי הנרצחים הזכורים לפניו, ואינו מתעלם מקריאות העזרה של השפלים המעונים.

(יד) חָנְנֵנִי ה' רְאֵה עָנְיִי מִשֹּׂנְאָי מְרוֹמְמִי מִשַּׁעֲרֵי מָוֶת.

חוס ורחם עלי ה' בעודי בגולה, שים לב למצוקותיי מאויבי, ה' המרומם אותי בגאולה השלמה.

(טו) לְמַעַן אֲסַפְּרָה כָּל תְּהִלָּתֶיךָ בְּשַׁעֲרֵי בַת צִיּוֹן אָגִילָה בִּישׁוּעָתֶךָ.

כדי שאגיד ברבים הרבה משבחיך, בפתחי העיר ירושלים אשמח בגילה על ישועתך.

(טז) טָבְעוּ גוֹיִם בְּשַׁחַת עָשׂוּ בְּרֶשֶׁת זוּ טָמָנוּ נִלְכְּדָה רַגְלָם.

שקעו אויבינו - אומות העולם בשוחה שחפרו לנו, באותם חבלי מלכודת שהטמינו נתפסה רגלם.

(יז) נוֹדַע ה' מִשְׁפָּט עָשָׂה בְּפֹעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע הִגָּיוֹן סֶלָה.

התפרסם שם ה' בנקמה שעשה בהם, כי במעשי ידי עצמו נלכד הרשע, לכן נהגה שבחי ה' לעולם.

(יח) יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה כָּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים.

ירדו רשעים לתחתית השאול, וכן כל העמים שהתעלמו מה' שופט הארץ.

(יט) כִּי לֹא לָנֶצַח יִשָּׁכַח אֶבְיוֹן תִּקְוַת ענוים [עֲנִיִּים] תֹּאבַד לָעַד.

אכן לא לתמיד יתעלם ה' מן העני, ציפיית החלשים לא תתאכזב לעולם.

(כ) קוּמָה ה' אַל יָעֹז אֱנוֹשׁ יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל פָּנֶיךָ.

דוד היה מתפלל לפני ה' שיקום וימהר לעשות זאת, ושעמלק לא יאריך ימים בגדולתו, וייענשו הגויים בגלל הכעס שהכעיסוך במקדש.

(כא) שִׁיתָה ה' מוֹרָה לָהֶם יֵדְעוּ גוֹיִם אֱנוֹשׁ הֵמָּה סֶּלָה.

דוד מבקש מה' שישלח פחד עליהם, כדי שיכירו העמים שאנשים חלשים הם לעולם.