כאב וזיכרון: איך מתמודדים נפשית עם היום הקשה?

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה הוא אחד הימים המורכבים ביותר בלוח השנה הישראלי. זהו יום שבו הכאב האישי והלאומי נפגשים, ורבים מאיתנו חווים תחושות עוצמתיות של אבל, כאב, געגוע וגם אחדות. עבור משפחות שכולות זהו יום קשה במיוחד, אך גם עבור החברה הישראלית כולה, יום הזיכרון מעורר רגשות מורכבים ומציף חרדות.

ההשפעה הנפשית של יום הזיכרון

יום הזיכרון משפיע עלינו ברמות שונות:

ברמה האישית – מי שאיבד אדם קרוב במערכות ישראל או בפעולות טרור חווה ביום זה התעוררות מחודשת של האבל והכאב. הטקסים והנוכחות התקשורתית המסיבית מחזירים את האובדן למרכז התודעה.

ברמה הקהילתית – גם אלו שלא חוו שכול אישי עשויים לחוות קושי רגשי, במיוחד במציאות שבה רבים מכירים משפחה שכולה או קהילה שאיבדה את בניה ובנותיה.

ברמה הלאומית – האווירה הציבורית, השידורים בתקשורת, והטקסים הרשמיים יוצרים אווירה כבדה המשפיעה על כולנו, גם אם איננו מודעים לכך באופן מלא.

תגובות רגשיות נפוצות ליום הזיכרון

אנשים רבים מדווחים על מגוון תגובות רגשיות ביום הזיכרון:

עצב ואבל – תחושת כבדות וצער על האובדן האישי והקולקטיבי.

חרדה – במיוחד בתקופות של מתיחות ביטחונית, יום הזיכרון עשוי להגביר חרדות קיימות.

תחושת שייכות – הרגשת אחדות עם הקהילה והמדינה.

תחושת משמעות – הבנה של המחיר הכבד ששולם למען קיומה של המדינה.

תשישות רגשית – עייפות הנובעת מהמטען הרגשי הכבד.

אשמה – במיוחד עבור מי שאינם משפחות שכולות, תחושה שאינם מתאבלים "מספיק".

דרכי התמודדות של משפחות שכולות

עבור משפחות שאיבדו את יקיריהן, יום הזיכרון הוא אתגר מיוחד. כיצד המשפחות מתמודדות עם היום הקשה?

קבלה של קשת הרגשות – לתת לגיטימציה לכל מנעד הרגשות שעולים, כולל כעס, אשמה, עצב או אפילו רגעים של שמחה ונחמה.

תכנון מראש – רבים מוצאים נחמה בתכנון מסלול היום: באילו טקסים להשתתף, מתי לבקר בקבר, עם מי לבלות את השעות הקשות.

איזון בין פרטיות לציבוריות – יש משפחות שמעדיפות להתאבל בפרטיות, ואחרות מוצאות נחמה בשיתוף ציבורי. שניהם לגיטימיים.

קבוצות תמיכה – ארגונים שונים מציעים קבוצות תמיכה שמספקות מרחב בטוח לשיתוף ותחושת הבנה עמוקה.

טיפול מקצועי – פסיכולוגים ומטפלים המתמחים באבל ושכול יכולים לסייע במיוחד בתקופה זו.

טקסים אישיים – יצירת טקסים אישיים ומשפחתיים לצד הטקסים הרשמיים עשויה להעניק תחושת שליטה ומשמעות.

הרב זמיר כהן במסרי חיזוק וניחום למשפחות השכולות. צפו

דרכי התמודדות של הציבור הרחב

גם מי שאינם משפחה שכולה עשויים לחוות קושי רגשי ביום הזיכרון. כיצד הציבור הרחב מתמודד עם היום הקשה?

הכרה בקושי – לתת לגיטימציה לרגשות שעולים ביום זה, גם אם הם מורכבים או מבלבלים.

השתתפות בטקסים – טקסי זיכרון מספקים מסגרת לביטוי הרגשות הקשים ומאפשרים תחושת חיבור וקהילתיות.

הגבלת חשיפה לתקשורת – אם התכנים הקשים בתקשורת מציפים מדי, מותר להגביל את החשיפה ולבחור באילו תכנים לצפות.

הקשבה לסיפורי נופלים – התוודעות לסיפורים אישיים של הנופלים מעניקה משמעות ליום הזיכרון מעבר למספרים והסטטיסטיקות.

פעילות התנדבותית – תמיכה במשפחות שכולות או בארגוני הנצחה יכולה להעניק תחושת משמעות ותרומה.

מציאת איזון – הימצאות בתווך שבין התעלמות מהיום הקשה לבין הצפה רגשית והתמסרות מוחלטת לאבל.

כיצד לתמוך במשפחות שכולות?

רבים מאיתנו מכירים משפחות שכולות ולא תמיד יודעים כיצד לתמוך בהן ביום הזיכרון. לפניכם מספר עצות מועילות ומנחמות:

להיות נוכחים – עצם הנוכחות והזמינות היא משמעותית, גם אם זה בהודעה פשוטה שאומרת "אני חושב עליכם היום".

להזכיר את שם הנופל – רבים מהשכולים חוששים ששמו של יקירם יישכח. אזכור שמו ומשהו שאהבתם בו יכול להיות מנחם.

לכבד את הבחירות שלהם – יש משפחות שמעדיפות בדידות ביום זה, ואחרות זקוקות לחברה. לשאול ולכבד את רצונם.

להציע עזרה קונקרטית – הצעות ספציפיות ("אני אכין לכם ארוחת ערב", "אני יכולה להסיע אתכם לטקס") עדיפות על שאלה כללית "במה אפשר לעזור?".

התמודדות של ילדים עם יום הזיכרון

ילדים חווים את יום הזיכרון באופן שונה, בהתאם לגילם והבנתם – כיצד ניתן להקל עליהם את ההתמודדות עם היום הקשה?

הסברים מותאמי גיל – להסביר את משמעות היום באופן שמתאים לגיל הילד, בלי להציף אותו במידע ורגשות שאינו מסוגל לעבד.

להקשיב לשאלות – ילדים שואלים לעיתים שאלות קשות. חשוב להקשיב ולענות בכנות, תוך התאמה לרמת הבנתם.

לתת מקום לרגשות – לתת לגיטימציה לכל רגש שעולה אצל הילד, בין אם זה פחד, עצב, בלבול או אפילו אדישות.

לשלב פעילויות יצירתיות – ציור, כתיבה או יצירה יכולים לסייע לילדים לבטא רגשות שקשה להם לתאר במילים.

לשמור על שגרה – עבור ילדים צעירים במיוחד, שגרה מעניקה ביטחון. אפשר לשלב את טקסי הזיכרון בתוך מסגרת בטוחה של שגרה.

המעבר החד ליום העצמאות

אחד האתגרים הייחודיים בישראל הוא המעבר החד מיום הזיכרון ליום העצמאות – איך ניתן להקל על המעבר המאתגר?

לתת לגיטימציה לקושי – המעבר מאבל לחגיגה תוך דקות הוא מאתגר רגשית, וזה בסדר להרגיש אמביוולנטיות.

מעבר הדרגתי – יש הבוחרים לעשות מעבר הדרגתי: להשתתף בטקס הדלקת המשואות ורק אחר כך להיכנס לאווירת החג.

לראות את הסמליות – המעבר החד מסמל את הקשר העמוק בין השכול לתקומה בסיפור הישראלי.

לכבד כל בחירה – יש משפחות שכולות שבוחרות שלא לחגוג את יום העצמאות, ואחרות שרואות חשיבות דווקא בחגיגה. שתי הבחירות לגיטימיות.

מתי לפנות לעזרה מקצועית?

לעיתים, הקושי סביב יום הזיכרון מצריך התערבות מקצועית – כיצד נדע מתי מומלץ לגשת לטיפול?

כאשר האבל נמשך בעוצמה גבוהה ללא שינוי – אם עברו שנים והכאב אינו מתמתן כלל.

כאשר היומיום נפגע – אם הקושי מתפשט הרבה מעבר ליום הזיכרון עצמו ופוגע בתפקוד היומיומי.

כאשר מופיעות מחשבות אובדניות – זהו סימן מובהק לצורך בעזרה מיידית.

כאשר מתפתחת התנהגות הרסנית – שימוש מוגבר באלכוהול, סמים או התנהגויות מסכנות אחרות.

העוצמה שבאחדות

למרות הקושי, יום הזיכרון נושא גם היבטים מחזקים:

תחושת שייכות – יום זה מדגיש את הקשר העמוק בין כל חלקי החברה הישראלית.

משמעות – הזיכרון המשותף מעניק משמעות לאובדן הכבד.

ערכים – יום הזיכרון מזכיר ערכים של הקרבה, אחווה ואהבת המולדת שלעיתים נשחקים בשגרת היומיום.

האתגר האמיתי הוא למצוא את האיזון בין הכאב, הזיכרון והחיים - לזכור את הנופלים, לכבד את משפחותיהם, ולהמשיך לבנות את החברה והמדינה שלמענה הקריבו את חייהם.

יום הזיכרון הוא יום של כאב, אך גם של אחדות וחיבור. בזכות האנשים שנתנו את חייהם למען המדינה, אנו יכולים להמשיך לחיות, ואולי זוהי הדרך הטובה ביותר לכבד את זכרם - לחיות חיים מלאי משמעות וערכים, ולבנות חברה טובה יותר.