למה עדיין לא נבנה בית המקדש?!

ביום רביעי בלילה וביום חמישי יחול היום המר ביותר לעם ישראל – תשעה באב – יום שנקבע כבכייה לדורות, יום שהוכפלו בו הצרות, ועל הכל הצרה הגדולה של חורבן בית המקדש שנחרב לפני 1955 שנה!

אומרים חז"ל (יומא ט ע"ב): בית מקדש ראשון נחרב מפני ג' עבירות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. אבל בית מקדש שני שעסקו בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שנאת חינם. ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש עבירות. וצריך להבין, למה עד כדי כך חמורה שנאת חינם בעיני הקב"ה יותר משלש עבירות החמורות בתורה? ומבארים על פי משל לאחד שלקח גרזן וכרת את אצבע חברו, מיד כעסו עליו, למה עשית ככה? והנה הוא משיב, כי הוא בעט בי. הרי ברור שכועסים עליו עוד יותר, וכי בשביל שהוא בעט בך, דבר כזה קטן, אתה כורת לו את האצבע?! והנמשל: כל כך שנאת חינם חמורה וקשה בעיני הקב"ה, שלא משנה מה שהוא עשה לך, אך עדיין זה דבר קטן שבשביל זה עד כדי כך תשנא אותו.

ובאמת הרמב"ן בפירושו על התורה, בפסוקים (ויקרא י"ט, י"ז): "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". הוא שואל, איך אפשר לצוות את האדם שלא ישנא את חברו, והרי הוא לא שונא את חברו סתם, כנראה שחברו נהג אתו שלא כהוגן, הזיק לו, ציער אותו, פגע בו, אז מה פשר הציווי הזה? אלא אומר הרמב"ן: לא תשנא את אחיך 'בלבבך' - בעבור שדרך השונאים לכסות את שנאתם בליבם, כמו שנאמר (משלי כו כד): "בִּשְׂפָתָיו יִנָּכֵר שׂוֹנֵא, וּבְקִרְבּוֹ יָשִׁית מִרְמָה" [פירוש, בחלקלקות שפתיו, יעשה השונא את עצמו כאילו הוא נוכרי וזר מן השנאה ואינה עִמדו, אבל בקרב לבו ישים המרמה ואינו עוזבה]. כלומר, כלפי חוץ מראה השונא שכאילו השנאה אינה אתו, כאילו אינו שונא, אבל בקרבו ישים ארבו. לכן יאמר הכתוב: אל תשנא את אחיך "בלבבך" בעשותו לך שלא כרצונך, אלא תוכיחנו [תדבר אתו, תגיד לו], מדוע ככה עשית עמדי? "ולא תשא עליו חטא" לכסות שנאתו בליבך ולא תגיד לו. כי בהוכיחך אותו, יתנצל אליך או ישוב ויתוודה על חטאו ויתכפר לו.

זאת אומרת, עיקר התביעה על האדם היא, אף על פי שאתה בטוח במאה אחוז שחברך נהג אתך שלא כהוגן, ואתה צודק, אבל למה אתה שומר את זה בלב? למה אתה לא מדבר אתו על זה? תלך תדבר אתו, תגיד לו, נראה לי שלא נהגת אתי כהוגן, ולכן אני רואה לנכון להגיד לך את הדברים, ולהוכיחך על זאת, ובדרך זו יקל מאוד עליכם ליישר את ההדורים ביניכם, ולא להשאיר חלילה את השנאה בלב. "כי בהוכיחך אותו יתנצל אליך, או ישוב ויתוודה על חטאו ויתכפר לו".

וממשיך הרמב"ן ואומר: "ואחרי כן יזהיר שלא תנקום ממנו, וגם לא תיטור בלבבך מה שעשה לך. כי יתכן שלא ישנא אותו, אבל יזכור לו את החטא בליבו, ולפיכך יזהירנו שימחה פשע אחיו וחטאתו מליבו. ואחרי כן יצווה שיאהב לו כמוהו". ע"כ. כלומר, אחרי שאדם עשה כציווי התורה, והוכיח את חברו בעדינות, ודיבר אתו על המעשה שעשה ושנהג אתו שלא כהוגן, מעתה הוא לא יבוא חלילה להיכשל באיסור נקימה ונטירה, שכיון שדיבר עם חברו, על ידי כך יתנצל אליו חברו ויגיעו ליד פיוס, כי אפשר שחברו יבהיר לו את מעשיו שבכלל לא חטא כלפיו, והוא רק טעה וחשב שפגעו בו, וכמו שמצוי הרבה פעמים, שאדם אומר איזו מילה לחברו בתמימות, וחברו חושב ומפרש את דיבורו אחרת לגמרי, וממילא נפגע מזה, ולכן הוא כועס עליו ולא מדבר אתו. אך באמת אין שום שורש ומקור לפגיעה, כי הכל החל מטעות וחוסר הבנה בדברי חברו, וברגע שהם ידברו על זה, ויבהירו אחד לשני את כוונותיו, יזכו להגיע לעמק השווה ויתפייסו יחד, ובכך ימחק את השנאה ויוציאנה מליבו לגמרי. ומעתה בקלות יוכל לקיים בחברו מצות "ואהבת לרעך כמוך".

מי שמחזיר טובה תחת רעה, זוכה לניסים

תראו מה אומר הזוהר הקדוש (פרשת מקץ דף רא ע"א) על הפסוק במשלי (כ', כ"ב): "אַל תֹּאמַר אֲשַׁלְּמָה רָע, קַוֵּה לַה' וְיֹשַׁע לָךְ", כלומר, אפילו למי שעשה לך רעה, אל תשלם לו רעה תחת רעה, אלא "קַוֵּה לַה' וְיֹשַׁע לָךְ", תצפה לרחמי השם והוא יושיע אותך. וכמו שראינו ביוסף הצדיק, שעל אף שאֶחיו נהגו אתו שלא כשורה, וזרקו אותו לבור מלא נחשים ועקרבים, ואחר כך מכרו אותו לעבד למצרים, הוא לא שילם להם רעה בשעה שנפלו בידיו, כי היה ירא את השם, והיה מחכה ומצפה תמיד לישועת השם. ולא רק שלא השיב להם רעה, אלא עשה עמהם חסד ואמת, וכלכל אותם ואת כל בני ביתם בשבע שנות הרעב בשפע גדול. כי כך דרכיהם של הצדיקים תמיד, להשיב טובה תחת רעה, לכן הקב"ה מרחם עליהם בעולם הזה ובעולם הבא.

ומספר רבי אבא שפעם אחת הוא היה יושב בפתח העיר לוד, וראה אדם אחד שישב על אבן גדולה שהיתה בולטת מצד ההר, ומעייפות הדרך נרדם שם על האבן. והנה רואה רבי אבא נחש ארסי שמגיע אצל האיש הזה להכיש אותו, ופתאום יצא שֶרֶץ אחד שנקרא "קוסטפא דגורדנא", והרג את הנחש. וכשהקיץ אדם זה משינתו והלך משם, בדיוק באותו רגע נתלשה האבן הבולטת שהוא היה יושב עליה ונפלה לעמק שתחתיה. ואם חלילה הוא היה מאחר רגע אחד מלקום, היה נופל יחד עם האבן אל העמק ונהרג. נס גלוי. שאל אותו רבי אבא, תגיד לי מה מעשיך, לא לחינם הקב"ה הציל אותך בשני ניסים הללו. השיב לו, כל ימי, גם שעשה לי מישהו רעה, התפייסתי עמו ומחלתי לו. ואם לא יכולתי להתפייס עמו [כגון שהוא גר רחוק וכיוצא], לא עליתי על מיטתי לישון לפני שמחלתי לו ולכל מי שציער אותי. ולא נטרתי לו שנאה כל היום, על אותו רע שעשה לי. ולא רק זה, אלא שמאותו היום והלאה, השתדלתי לעשות להם טובות. בכה רבי אבא ואמר, כמה גדולים מעשיו של זה יותר מיוסף הצדיק, כי ביוסף, אותם שעשו לו רעה, הם אחיו, ובוודאי שהיה לו לרחם עליהם, אבל זה האיש עושה כן עם שאר בני אדם, לכן ראוי שהקב"ה יעשה לו נס על נס. פלא פלאות!

ומפורש בפסוק במשלי (י"ז, י"ג): "מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה, לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ", ואם ככה מגיעה רעה למי שמשיב רעה תחת טובה, קל וחומר שמי שמשיב טובה תחת טובה, שלא תמוש טובה מביתו, ויקבל טובות פי חמש מאות, כי מרובה מידה טובה ממידת פורענות פי חמש מאות. וקל וחומר בן בנו של קל וחומר שהזוכה להשיב טובה תחת רעה, שבוודאי לא תמוש טובה מביתו, הרבה יותר מפי חמש מאות. מפליא לעשות!

אחי ורעי היקרים, כולנו כאיש אחד בלב אחד נחשוב על דברים אלו, גם אם חברך עשה לך, פגע בך, וכי בשביל זה מותר לשנאתו?! לא להתייחס אליו?! לא לענות לו לטלפון?! הלוא אדרבה, אם אתה טוען שהוא לא בסדר - הוא הבעייתי, ואילו אתה בסדר - אתה הצדיק, אם כן בא תתנהג כמו הצדיקים, בא תהיה מתלמידיו של אהרן "אוהב שלום ורודף שלום", גם אם חלילה ברח השלום, תרדוף אחריו, תביא אותו, ותרבה שלום.

תתארו לכם, רואים יהודי מחלל שבת בא לבית הכנסת בכיפור ומתוודה ומכה על לבו, חטאתי, עוויתי, פשעתי, ובוכה. וכששואלים אותו למה אתה בוכה? הוא עונה על חילולי שבת שחיללתי. שואלים אותו, אז זהו, בשבת הבאה כבר לא תיסע? אם הוא יגיד, ירחם השם עד שבת הבאה - כולם מבינים, שהבכי שלו בלוף אחד גדול, הוא לא מתכונן באמת לחזור ממעשיו. כך בתשעה באב, אם אנחנו בוכים וחלילה נמשיך בשנאת חינם, חבל על הבכי, שלא ילך לחינם, שהרי ראינו שזה בעיקר מה שמפריע להקב"ה, שנאת חינם. נתחזק באהבת חינם, נרבה שלום, נאיר פנים, ונזכה מידה כנגד מידה להארת פנים של השם, ולגאולה שלימה בקרוב, אמן.