מדוע אלוקים מסתיר פניו מאתנו?

אורי שואל: "שלום. אנחנו רואים בעולם הזה צדיקים וגם רשעים שקשה להם בחיים (בפרנסה לדוגמה, מחלות או עקרות ל"ע), לעומתם יש צדיקים וגם רשעים שטוב להם (זכו בפרנסה טובה, ילדים, בריאות וכו'). אני מאמין באמונה שלמה שהכל נעשה בצדק, שיש גלגולי נשמות וחשבונות שמים נסתרים עם כל אדם שיורד לעולם, אבל מה שאני לא מבין הוא, למה יש בכלל מציאות של הסתר פנים? האם לא היה עדיף שנראה במו-עינינו את השכר והעונש בעולם הזה?"

* * *

שלום וברכה אורי, ותודה על שאלתך.

כדי להבין עניין זה, חייבים לבחון את תכלית הבריאה. מדוע נשמות רוחניות נצחיות הורדו לתוך גופי בשר אשר מזדקנים ומתים, אל תוך מעטפות חומר אשר נדרשות לפעולות רבות כאכילה ושתייה, פרייה ורבייה, עול הפרנסה, שמירה על הבריאות ועוד. שאלה זו צריכה להישאל גם על חייו של אדם עשיר ובריא, מה מטרת ירידתו לעולם הזה.

ובכן, מטרת ירידתנו לעולם הזה היא כדי לבחור בין טוב לרע, כפי שאומרת התורה הקדושה: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע...  ובחרת בחיים" (דברים ל, טו-יט).

הנשמות יורדות לעולם הזה במטרה לעמוד בנסיונות היצר הרע ולקיים את מצוות הבורא, במטרה להוכיח את גבורתן. בזכות גבורה זו הן מתרוממות ומתעלות ברוחניותן, זוכות להידמות לקב"ה, וכך הן מקבלות את שפע אורו וקירבתו הנצחית בגן-עדן, שהוא השכר הגדול ביותר והעינוג הגדול מכל העינוגים האפשריים.

פירוש הדבר שכל חיי העולם הזה אינם אלא מבחן. בין אם האדם חי בנסיון של עוני או בנסיון של עושר, בין בחולי בין בבריאות, המבחן הוא לעמוד בנסיונות החיים, ולקיים את התורה והמצוות בהצלחה.

הנסיון הרוחני עלול להיות קשה לעשיר והחזק הרבה יותר מאשר לעני והחלש, כי טבע המותרות להכהות את החושים עד כדי זלזול: "וישמן ישורון ויבעט" (דברים לב, טו). מסיבה זו, ראוי לאדם לבקש פרנסה טובה, אך לא נסיון של עשירות.

אמרו חז"ל: "שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד" (אבות ו, ט).

אם כן, הרע (הקושי בחיים, ייסורים או תאוות) הינם חלק נצרך ובלתי-נפרד מתכלית ירידתנו לעולם הזה, בדומה למבחנים שמציבים שאלות ברמות שונות של קושי בדרך אל הדוקטורט.

הבחירה החופשית הינה מרכיב היסוד במבחן הזה, המאפשר את הבחירה ברע כמו הבחירה בטוב. כדי לבחור, חייבת להימצא האפשרות לחטוא ולהתרחק מה'. אפשרות הבחירה ברע היא שהופכת את הבחירה בטוב למשמעותית (כיצד תתבטא גדלותו של צדיק אם נברא צדיק, ולא היה מסוגל להיות רשע?).

כאן הגענו לתחילתה של תשובה: חטא הוא מושג אפשרי רק בתוך מציאות של הסתר פנים, של טעות ושל בלבול.

יושם לב שכל חטא באשר הוא, נובע משוחד כלשהו שהיצר הרע מציע לאדם; שוחד של כסף או גאווה, נקמה או תאווה חומרית כלשהי. אך הצעה זו, מפתה ככל שתהיה, איננה אפשרית בזמן שה' נגלה לאדם.

מספרים חז"ל שלפני שקין רצח את הבל, אמר לו: "אין דין ואין דיין, ואין עולם הבא, ואין שכר לצדיקים ואין עונש לרשעים" (תרגום ירושלמי על בראשית ד, ז). כך אמר קין זמן קצר לאחר שה' נגלה אליו במראה נבואי והזהירו: "הלוא אם תטיב שאת, ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ". כיצד ניתן להסביר זאת?

למרות שמעשים אלו נעשו בדרגה ומציאות שלא נוכל לרדת לעומקם, נוכל להבחין בעיקרון הבחירה שתמיד חוזר על עצמו.

מסתבר שכדי לחטוא, יש צורך בשקר-עצמי: השקר של התעלמות ממציאות הבורא אשר מקיים כל אטום מגופנו ומחזיק את הנשמה באפנו. אך שקר זה שעושה האדם בנפשו לא יכול היה להתקיים ללא הסתרה מצד הבורא. כאשר ברור ומחוור לכל עין שיש דין ויש דיין, מי יעז למרוד בציווי הבורא יתברך אפילו לרגע?

כאשר הוכיח ה' את קין על חטאו, אמר לו: "מה עשית, קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה". בגילוי פנים כזה, קין לא היה מסוגל עוד להתכחש לאמת, והודה בכאב: "גדול עווני מנשוא... ומפניך אסתר?" - קין לבסוף הודה כי חטאו גדול וראוי לעונש כבד, וגם הודה בכך ש-ה' נמצא בכל מקום בשמים ובארץ, כך שלא ניתן להסתתר מפניו, כפי שאמרו חז"ל: "עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים" (פרקי אבות ב, א). אולם בזמן שקין רצח את הבל, התחבא ה' ונהג עמו כמי שאינו רואה את חטאו, לא עצר בעדו ולא קרא אליו מן השמים; כך נתן לקין את האפשרות לשקר לעצמו שמעשיו אינם נשפטים.

זו מהות הבחירה החופשית בין טוב לרע, בעבורה מקבלות הנשמות שכר נצחי בעולם הבא. השכר על הבחירה בטוב תלוי בעצם היכולת לבחור ברע. אך ללא הסתרה לא היה ניתן לבחור ברע.

"הסתר פנים" הוא מצב שבו לא רואים את ההשגחה, כאשר ה' מסתיר את השגחתו, ונראה בעולמו כמי שאינו נותן שכר ומעניש. אך הסתר אין פירושו היעלמות. גם כשאב משחק עם ילדו הקטן ומסתיר את פניו ממנו, פניו עדיין שם. האב רואה ומשגיח היטב בילדו הקטן גם כשהוא נחבא מעיניו. הקב"ה מנהיג מציאות מדוייקת ומדוקדקת של שכר ועונש עם בריותיו, למרות שכלפי חוץ נראה כאילו עולם כמנהגו נוהג - מציאות שיש בה מקרים של צדיק ורע לו ורשע וטוב לו. מספרים חז"ל שההסתרה האלוקית היא בדרגה כה גבוהה, עד שאפילו משה רבנו לא זכה להבינה (ברכות ז, ע"א).

הסתרה זו מורכבת מבינת אדם, ומדוע היא כה מורכבת? כיוון שעבור הצגה זו, מסתיר ה' את השגחתו הפרטית הפועלת בכל רגע ורגע אפילו בפרטים הזעירים ביותר!

אמרו חז"ל במסכת ערכין (דף טז, ב): "עד היכן תכלית הייסורין? ...אפילו נהפך לו חלוקו כשלבשו, והוא צריך לחזור ולהופכו, הרי אלו ייסורים... עד היכן תכלית ייסורין? אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלוש מטבעות, ועלו בידו שתיים, הרי אלו ייסורים".

יותר מכך, עבור ההסתרה הזו הקב"ה "מזווג זיווגים" אינסופיים במורכבותם והסעפויותיהם בין בני אדם שונים, כפי שאמרו חז"ל: "מגלגלים זכות על ידי זכאי, וחובה על ידי חייב" (בבא בתרא דף קיט, ב), על כל החשבונות המדוקדקים של גלגולי נשמות, אשר יורדות לעולם כדי להשלים את תיקונן באופן מיוחד לכל נשמה ע"פ כמה וכמה תקופות חיים שעברה.

לסיכום, אילו היינו מבינים את ההשגחה הפרטית בשכלנו ורואים אותה בכל יום בעינינו, לא היה הסתר פנים אך גם לא היתה בחירה חופשית בין טוב לרע. מאחר שהעולם נברא כדי לנסות את הנשמות, על כן קיים בו המרכיב ההכרחי של הסתר פנים - הסתרת ההשגחה של שכר ועונש על כל מעשינו.

 

סוד האמונה

למדנו אפוא, שמטרת ירידתנו לעולם הזה הוא כדי לעמוד במבחן ונסיון, אשר יקבע את מקומנו הנצחי בעולם הבא.

אילו השכר והעונש היו גלויים באופן עקבי, קבוע וצפוי כמו חוק בפיזיקה, הם היו מוכיחים את התערבותו של אלוקים בעולמו. כל בני האדם היו מודים בחוקי התורה ופוחדים לחטוא, אך אז לא היתה כל משמעות לבחירה בין טוב לרע, ולא בשכר והעונש הניתנים עליהם.

הבה נשיב בכנות על השאלה: האם היו כעת בעולמנו מיליארדי מוסלמים ומיליארדי נוצרים ומיליוני כופרים, אילו השגחת ה' היתה גלויה, כל רשע היה נענש בחייו, וכל צדיק היה נושע?

במציאות ללא הסתר פנים לא היה כל נסיון לאנושות למרוד, לא היתה בחירה בין דתות שקריות לבין היהדות, או בין כפירה לבין האמונה בה' ותורתו. רק אוויל מוחלט לא היה שומר על מצוות התורה במציאות שהשגחתה גלויה.

אם כל הרשעים היו נענשים תמיד, בדרך לא רגילה מבחינה סטטיסטית, או אם כל הצדיקים היו זוכים תמיד לשמירה והגנה מסויימת בדרך לא טבעית, הדבר היה מוכיח לאנושות על התערבות אלוקית גלויה שלא ניתן להתכחש לה ולא למרוד בה; אילו צדיקים לעולם לא היו נהרגים בתאונות, או לעולם לא היו נהרגים ממחלות מסויימות, או תמיד היו זוכים לישועה לאחר כמות ספציפית של תפילות - מי עוד היה מסוגל לכפור ולחטוא? אולי רק מיעוט זניח של מרדנים קיצוניים ועיוורים.

אין ספק שבמציאות של השגחה גלויה, רובם המוחלט של האנשים היו בוחרים לחיות כצדיקים, כל הפעולות והמעשים היו ברורים ומכוונים לקיום אמת התורה. זו כמובן מציאות אידיאלית של גאולת העולם, כך אכן יהיה לאחר בוא המשיח והגאולה, אך אין זו מציאות אידיאלית בעולם-ההכנה והמבחן שבו הנשמות נדרשות עדיין לבחור בין טוב לרע כדי לזכות בשכר ועונש על מעשיהן.

ה' פועל בדרכים נסתרות מבינתנו, כלומר, לא מראה לנו את ההגיון והחוקיות המסתתרת מאחורי השכר והעונש על מעשינו. לכן נדמה לנו שיש צדיק שסובל ללא סיבה מוצדקת, ויש רשע שנהנה ללא סיבה מוצדקת.

המטרה האמתית של הסתר הפנים הינה כדי לאפשר את הבחירה החופשית. אין כל דרך אחרת שבה תתאפשר בחירה חופשית ללא הסתר פנים.

מסיבה זו, איפשר ה' לקין לרצוח את הבל, ואיפשר לבני האדם בכל התקופות לנהוג ברשעות קיצונית, כביכול לעשות כרצונם ותאוותם, אף המעשים השפלים והמזעזעים ביותר שיש. הרשעים אינם יודעים שמעשיהם מגולגלים מלמעלה, וה' מכוון את פעולותיהם לאחר שבחרו להיות שליחים להרע. אמנם כלפי חוץ נדמה שאלוקים נותן לרשעים יד-חופשית לעשות כרצונם ללא דין וללא דיין, כפי שחשב קין, אך האמת היא שגם בתוך הסתר הפנים הגדול ביותר, ה' מגלגל חובה על ידי חייב וזכות על ידי זכאי, באופן שלא ניתן לראותו בחוש ולא להשיגו בכל דרך או אמצעי מלבד האמונה בהשגחתו.

כאן הגענו לאמת יסודית שחשוב לזכור, סוד האמונה.

ה' טבע עמוק בלבנו אמונה חזקה עד מאוד בהשגחתו, אמונה החזקה יותר מכל מציאות שמסוגלות העיניים לראות. אמונה זו טבועה בלב כל בני האדם, והיא הסיבה בגללה מיליארדי גויים נוצרים ומוסלמים מסוגלים להאמין בהשגחה פרטית למרות שאף הם רואים כמותנו - מקרים של רשעים ופושעים שזוכים לעשירות ובריאות, וכנגדם מקרים של אנשים ישרים ואפילו ילדים אשר חולים ונהרגים ללא חטא. למרות זאת, אפילו הודים עובדי עבודה זרה מאמינים במשך אלפי שנים במושג של שכר ועונש נסתרים שכינו בשם "קארמה".

רוב הגויים בעולם אינם יודעים על סוד גלגול הנשמות, ובכל זאת מאמינים הם בהשגחה פרטית. ומדוע? זאת מאחר שה' טבע אמונה בסיסית זו חזק מאוד בלבנו. לכן הלב חש שיש צדק אלוקי גם כשאינו רואה בו. אפילו אנשים שמתרעמים על חוסר צדק בעולם, מגלים בטענתם את התובנה הפנימית הטבועה בנשמתם, שבעצם צריך להימצא צדק והשגחה פרטית בעולם! הכרה זו מגיעה מה' שברא את חוש הצדק והרחמים שבלבנו.

אנשים מאמינים זכו להתחבר לאמת שבלבם, אל החוש השישי של האמונה, מעין ראיית רנטגן שחודרת את החיצוניות החומרית של עצמים, וחשה שה' יתברך צודק ורחום גם כשהמציאות נראית הפוכה.

כששאלו את הרבי מלובביץ' זצ"ל על השואה, השיב שאמנם איננו יודעים מדוע היתה שואה, ורק בורא עולם מסוגל להסבירה, אך ניתן להוכיח שיש שכר ועונש מוצדקים מעצם העלאת-השאלה, אחרת השאלה לא היתה מציקה לנו כלל. עמוק בתוך לבנו אנו מבינים ש"אין דבר רע יורד מלמעלה" (בראשית רבה נא, ג), לכן קשה לנו לקבל מציאות שלא מגלה את השכר והעונש.

התחושה הזו של "חוסר צדק" מעידה על התשובה הנכונה, שאמיתתו של ה' חייבת להתגלות צודקת ומעשיו מוכרחים להיות ישרים: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?" (בראשית יח, כה), על כן מבקשים אנחנו לראות ולהבין את הצדק האלוקי.

את סוד השכר והעונש לא גילה ה' לאף אדם, לא לאיוב שהתייסר, ואפילו לא למשה רבנו גדול הנביאים, אך הבה נזכור ולא נשכח כי ה' הוא שיצר את השאלה הזו בלבנו, ועל ידי יצירת השאלה העיד באופן הברור ביותר על האמונה הנכונה, כי יש חשבון וצדק מתקבלים על הדעת מאחורי כל פעולותיו.

עם כל הקושי שבתשובה מוגבלת זו, נוכל לדעת שזו היא למעשה המציאות האחת והיחידה שבחירה חופשית יכולה להתקיים בה. ה' מסתיר מאתנו את התשובה לשכר והעונש מסיבה מוצדקת מאוד, שבה תלויה כל ירידתנו לעולם הזה.

עובדה שלא נוכל להעלות על הדעת, אפילו לא באופן דמיוני-תיאורטי, מציאות אחרת שבה בחירה חופשית והשגחה פרטית גלויה יוכלו להתקיים יחד בעת ובעונה אחת: או בחירה חופשית או השגחה גלויה.

מכאן נובעת שאלה אחרת על ימות משיח, שבה השגחתו של ה' תהיה גלויה בעולם. מהי מטרת הגאולה?

 

מהי מטרת הגאולה?

למדנו שקיים קשר ישיר בין הסתר פנים לבין בחירה חופשית. על מנת שתתקיים בחירה בין טוב לרע, ההשגחה הפרטית חייבת להסתתר מן העין וההגיון. עולם השקר מציג לנו בכוונה הצגה ומחזה דמיוני של הפקר למראית-עין, במטרה למלא את תפקידו. רק האלוקים לבדו מסוגל להסתתר בצורה טובה כל כך, שאף החכם שבחכמים לא יצליח להבין את דרכיו.

אמנם, גם בהסתר-פנים ישנן דרגות של הסתרה. ככל שההסתרה גדולה יותר, כך הבחירה החופשית גוברת והמצוות גדולות יותר כפי רמת הקושי, לעומת תקופות שבהן ה' נגלה, אז הבחירה החופשית מתמעטת וקטנה, אך העבירות נעשות חמורות יותר.

כך לדוגמה, בדור המדבר לא היתה לעם ישראל בחירה חופשית אם לכפור בהשגחת ה', שהרי הנסים האדירים היו גלויים עד שאפילו המצרים הודו כי "אצבע אלוקים היא" (שמות ח, טו). ברם, היו לדור המדבר נסיונות אחרים, את הנסיון להמתין למשה רבנו שיירד מהר-סיני או לעבוד את ה' באמצעות עגל מזהב, או אם ללכת אחרי קורח ועדתו או להכיר במעמדו הייחודי של נביא ה'; אם לסבור כי "בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אותנו ביד האמרי להשמידנו" (דברים א, כז) או להאמין באהבתו, וכיוצא בהם. היו אלה נסיונות בדרגה אחרת ושונה לגמרי מאלה שאנו מכירים כיום, אך נוכל להבין כי בעקבות גילוי הפנים, היו העונשים חמורים יותר כפי דרגת ההתגלות שבדור.

החזון איש עמד על נקודה זו בהתייחס לדורנו, וכתב שמאחר שההשגחה נתמעטה, הכופרים בדורנו אינם דומים כלל לכופרים בדורות התנאים:

"ונראה דאין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו יתברך גלויה, כמו בזמן שהיו נסים מצויין ומשמש בת קול, וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל, והכופרים אז הוא בנליזות מיוחדת בהטיית היצר לתאוות והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם, שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורענויות לעולם ומביא דבר וחרב ורעב בעולם. אבל בזמן ההעלם, שנכרתה האמונה מן דלת העם, אין במעשה הורדה גדר הפרצה אלא הוספת הפרצה, שיהא בעיניהם כמעשה השחתה ואלימות ח"ו, וכיון שכל עצמנו לתקן - אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון, ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת" (חזון איש, יו"ד, סימן ב, סימן קטן טז).

עם בוא הגאולה השלמה יגיע העולם לתיקונו והשלמתו הטובה, ולא יהיה עוד צורך לנשמות לעמוד בנסיונות קשים כדי לבחור בין טוב לרע.

אמרו חז"ל על הגאולה, שיהיו אלה ימים ש"אין לי בהם חפץ" (קהלת יב, א) - "אלו ימי המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה" (שבת קנא, ב). כלומר, עם בוא הגאולה נזכה להשגחה גלויה, לשלווה וקדושה, אך מבחינה מסויימת יהיו אלה ימים ללא גבורה אמיתית, ללא זכויות גדולות הנרכשות מתוך התמודדות עם יצרים ונסיונות באמונה.

כאשר ההשגחה הפרטית תהיה גלויה, הבחירה החופשית תהיה מצומצמת מאוד (בימי הגאולה נוכל אולי לבחור עד כמה להתאמץ לכוון בתפילות המרוממות בקדושתן, או עד כמה לשקוד בלימוד התורה שיענג כל לב).

אמר פעם החפץ חיים בדרך משל, שאילו במסילת הרכבת המובילה לעיר, היו העוברים ושבים רואים את הגיהנום על הארץ מצד אחד, ומן העבר השני היו רואים את הצדיקים הנהנים בגן-עדן, אף איש שפוי לא היה חוטא בעיר. כך גם במציאות הגאולה, יתגלו השכר והעונש לעיני כל, והבחירה החופשית תתמעט בהתאם.

הגאולה היא למעשה צורה של גן-עדן. תיקון העולם בו יגיעו הנשמות אל השלמתן, ולא יצטרכו לתקן עוד: "כי אסלח לעוונם ולחטאתם לא אזכור עוד" (ירמיהו לא, לג).

המבין תכלית גדולה זו, זוכה להעריך את ימי הקושי והמבחן, המאפשרים עלייה רוחנית ושכר גדול שיינתן עם בוא הגאולה: "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם" (ערובין כב, א), זו בחינת "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת" (עבודה זרה ב, א), כאשר איננו לוקחים איתנו דבר מלבד מצוות: "שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד" (אבות ו, ט).

הקושי והטרחה אינם בדיעבד, אלא מצב שלכתחילה: "אדם לעמל יולד" (איוב ה, ז). הנשמה ירדה לעולם הזה לזמן קצר כדי להשיג את גבורתה על ידי עשיית מצוות ועמידה בניסיונות, מתוכן זוכה לקרבה נצחית אל אלוקים בגן-עדן. קירבה זו היא העונג הגדול מכל העינוגים האפשריים, היא עונג נצחי.

לשם כך, צריכה הנשמה להידמות לאלוקים מתוך בחירה בטוב. מתוך הידמות אמתית זו, היא זוכה לקרבה טבעית ואמתית לאלוקים בגן-עדן.

אב שאוהב את ילדיו, רוצה שילדיו יתבגרו ויהיו לאנשים עצמאים, ישרים וצדיקים בזכות עצמם.

כך להבדיל, הקב"ה רוצה שהנשמות שברא יזכו להגיע למידת הגבורה בכוחות עצמן, וכך יזכו לקירבתו בזכות ולא בחסד-חינם שיתביישו בו. ה"משחק" בעולם הזה נועד לייצר גיבורים, לא "בכאילו", אלא גיבורים באמת!

הנסיון הגדול בעולם הזה הוא לבטוח בה' בתמימות: "תמים תהיה עם ה' אלוהיך" (דברים יח, יג), ביאר רש"י: "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו... כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו".

איננו אמורים להבין את השכר והעונש עדיין, כי נבראנו כדי לעמוד בנסיון האמונה והביטחון דווקא מתוך הסתר פנים.

הבה נתחזק בימים אלה לבחור בטוב ולהאמין בהשגחת ה', כך נזכה בזכויות שאין להן שיעור, במידת הגבורה המושגת רק בזכות הקשיים והסתר הפנים, עד בוא הגאולה השלמה בקרוב, כן יהי רצון.