מהי תכלית החיים, ומה הקשר ליהדות?

היהדות נותנת מענה לשאלה עתיקת הימים וטעונת הסוד שעדיין מרחפת בעולמנו ותובעת את פענוחה. זכה עם ישראל שבמעמד הר סיני נתגלה לו בורא עולמים וגילה רז לבניו, מהי תכלית החיים ומהו ייעודו של האדם עלי אדמות.

היהדות טוענת שעל האדם לקיים תרי"ג (שש מאות ושלוש עשרה) מצוות. חלק מהמצוות רחוקות מהבנתו, והוא אינו מסוגל לרדת לעומקן, ויש מהן הקרובות יותר להבנתו, והוא סבור שירד להבנת מטרתן. מצוות אלו עונות לקטגוריה של "בין אדם לחברו". גם המצוות שהאדם סבור שהבין אותן, הוא מבין רק את הקליפה החיצונית של סוד מהותן.

תכנית העולם, שהיא גם תכנית החיים, טמונה בתורה. על פיה נברא העולם. כך נאמר בבראשית רבה (א', ב'): "התורה אומרת: אני הייתי כלי אומנותו של הקדוש ברוך הוא. בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם הבונה פלטין אינו בונה אותו מדעת עצמו, אלא דפתראות ופנקסאות יש לו, לדעת איך הוא עושה חדרים, איך הוא עושה פלטין. כך היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא את העולם". ממילא, ככל שיעמיק האדם בתורה, הוא ישכיל יותר להבין את מהות העולם ותכליתו. וכן, ככל שיחיה האדם את חייו לפי ציוויי התורה, חייו יהיו מלאי תכלית ומשמעות.

שלמה המלך, החכם מכל אדם, הורה לנו כי מטרת חיי האדם היא קיום מצוות הבורא. כה דבריו בספר קהלת (י"ב, י"ג) "את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם". כלומר, הדבקות במילוי מצוות האל מעניקה לחייו של אדם משמעות.

האדם - יצור התר אחרי משמעות

הרמב"ם, מגדולי הוגי הדעות ביהדות, קבע (שמונה פרקים לרמב"ם, תחילת פרק חמישי) שתכלית האדם היא השגת האל כפי יכולת האדם לדעת אותו. המקובל רבי משה קורדובירו כתב בספרו תומר דבורה (פרק א') כי תכליתו של האדם להידמות לקונו במידותיו ומעשיו. הרמח"ל, בספרו מסילת ישרים פרק א', מבאר כי היות ורוב חיי האדם הם סבל, ואחר כל זאת המוות, אין מנוס מלקבוע כי מטרת בריאת האדם היא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו.

הוגי דעות רבים חיפשו נואשות אחר משמעות החיים. הנוירולוג והפסיכיאטר ויקטור פרנקל ציין בספרו "האדם מחפש משמעות" את החשיבות שבמציאת משמעות לחיים. כניצול שואה, מתאר פרנקל מתוך חוויותיו כי בני אדם שלכאורה היו אמורים לאבד כל צלם אנוש במחנות, מגלים בתוך עצמם תעצומות נפש, ולא רק שורדים, אלא גם מוצאים משמעות לחייהם בתוך התופת. על פי פרנקל, אנשים שהיו חלשים פיזית, אבל מצאו משמעות חיים, הצליחו לשרוד בתופת והכילו את הסבל הקשה ביותר, יותר מאנשים שהיו חזקים וחסונים פיזית.

פרנקל מסביר כי האדם שואף למשמעות, וכי זהו הדחף והרצון העמוקים ביותר של האדם. כאשר האדם מבין את המשמעות של חייו ושל העולם בו הוא נמצא – ביכולתו להתמודד עם סבל ומצוקה קשים ככל שיהיו. פרנקל מגדיר את האדם כ"יצור התר אחר משמעות, והעוסק בחיפוש אחר פשר. דווקא בחיים המודרניים, טוען פרנקל, יש בידי האדם את האמצעים, אך הוא איבד את התכלית. האדם סובל מתחושת עקרות וחוסר משמעות המכונה כ'ריק קיומי'.

אדם ללא משמעות, לדבריו של פרנקל, סובל משעמום – תחושה הבאה לידי ביטוי במשולש של: תוקפנות, דיכאון והתמכרות. לדבריו של הפסיכיאטר הנודע, אותו ריק קיומי גורם לרוב הצרות הרוחניות והבעיות הנפשיות. ממילא, ברגע שהאדם ימלא לעצמו את הריק הפנימי שלו, וימצא משמעות לחייו בדבר שמחוצה לו – הוא יוכל לחתור למילוי המשמעות, לגלות את הווייתו האנושית האמיתית, וממילא רוב הבעיות שלו ייפתרו. (ויקטור פרנקל, האדם מחפש משמעות, עמ' 14)

במאמר העיקרים, כותב הרמח"ל: "עיקר הבריאה כולה היא, שרצה הבורא יתברך לברוא האדם, שיהיה מתדבק בו יתברך, ונהנה בטובה האמיתית, וזה על ידי שיהיה לפניו שני דרכים דרך הטוב ודרך הרע ויהיה לו כח לבחור באיזה מהם שירצה, וכשיבחר בדעתו ובחפצו בטוב וימאם ברע, אז תינתן לו הטובה האמיתי הנצחיית". 

מדוע נבראו שאר הנבראים? משיב הרמח"ל: "ואמנם כל שאר הנבראים לא נבראו אלא שראתה החכמה העליונה צורך בם לשימצא עולם שלם, ימצא בו האדם בבחינה זו שאמרנו, ויוכל לעבוד אותו יתברך להשיג על ידי זה הטובה האמיתית. ואולם מה הוא הצורך שיש לעולם בכל הנבראים האלה איננו נודע אצלנו, אך מה שקבלנו מן החכמים ז"ל הוא שעיקר הכל האדם, ושבעבורו נבראו כל שאר הנבראים, ושעיקר בריאתו של האדם אינה אלא לשיזכה לטובה האמיתית. ואולם ראתה החכמה העליונה שכדי שישיגו הטובה האמיתית הזאת ראוי בתחלה שינוסה ויעמוד בניסיון. והנה לצורך זה ברא לו עולם שיהיה בו מקום לינסות בו, דהיינו שיהיה בו מציאות טוב ומציאות רע, עד שיוכל למאוס ברע ולבחור בטוב".

ממשיך הרמח"ל במתק שפתיו ומבאר כי "ואמנם מציאות הטוב והרע האמיתי הוא שהנה שם האדון ב"ה בעולם קדושה וטומאה. פירוש - קדושה הוא מציאות קורבה אליו יתברך, וטומאה הוא מציאות ריחוק ממנו יתברך. הקדושה היא השפעה שהאדון ב"ה משפיע במי שראוי לזה והשראה ששורה עליו, הטומאה היא ריחוק שהקב"ה מתרחק והעלם שמתעלם". 

ביכולתו של האדם להשפיע על כל העולם כולו. "ואולם שם האדון ב"ה כח במעשי האדם לעורר את השרשים העליונים, והיינו שיהיו ממשיכים אור שפע קדושתו יתברך ואור טובו, או המשך הזוהמא והטומאה ההיא", כותב הרמח"ל. "והנה ייחד לו מעשים שעל ידם תימשך הקדושה וציווהו להתמיד בהם, והם כלל המצות, ויחד מעשים שעל ידם תימשך הזוהמא, וציווהו להימנע מהם, והם כלל האיסורים: ואמנם הטובה האמיתית אינה אלא הדבקות בו יתברך. והנה המצוות כבר ביארנו שהם הממשיכים שפע קדושתו יתברך ואור טובו". לחצו כאן להמשך קריאה.

בספרו "מסילת ישרים", כותב הרמח"ל: "כללו של דבר, שהאדם לא נברא בעבור מצבו בעולם הזה אלא בעבור מצבו בעולם הבא, אלא שמצבו בעולם הזה הוא אמצעי למצבו בעולם הבא שהוא התכליתי. נמצאנו למדים, כי עיקר מציאות האדם בעולם הזה הוא רק לקיים מצוות ולעבוד (את השם) ולעמוד בניסיון. והנאות העולם אין ראוי שיהיו לו אלא לעזר ולסיוע בלבד לשיהיה לו נחת רוח וישוב דעת, למען יוכל לפנות לבו אל העבודה הזאת המוטלת עליו". לחצו כאן להמשך קריאת הדברים המופלאים.
כדי לזכות לטובה האמיתית חובה ללמוד תורה. כך כותב הרמח"ל בספרו "דרך ה'" (חלק ד' פרק ב') "הנה תלמוד התורה הוא ענין מוכרח, לפי שזולתו, אי אפשר להגיע אל המעשה, כי אם לא ידע מה הוא מצווה שיעשה איך יעשהו? אמנם זולת כל זה, יש בתלמוד (תורה) תכלית גדול לשלמותו של האדם". מוסיף הרמח"ל וכותב: "בכלל ההשפעות הנשפעות ממנו יתברך לצורך בריותיו יש השפעה אחת, עליונה מכל ההשפעות, שעניינה הוא היותר יקר ומעולה מכל מה שאפשר שימצא בנמצאים".

החיים רצופים עליות ומורדות, בתקופות קשות, ברגעי אסונות, משברים קשים שואל האדם את עצמו, מדוע, מדוע זה קורה לי? האם קיים צדק בעולם? לעיתים קשה להאמין. הרב זמיר כהן מעניק כלים להתמודדות בזמנים קשים