והערב נא

קפץ ובירך על מאכל חבירו - האם צריך לברך שוב?

האם על המברך לברך עתה פעם נוספת, שהרי יתכן וברכתו הראשונה על המאכל שביד חבירו היתה לבטלה?

| י"א ניסן התשע"ה |
אא

מעשה בבחור שביקש מחבירו שיכבד אותו מהחטיף שאכל. משסירב חבירו, קפץ ובירך (בשם ומלכות): "ברוך אתה... שהכל נהיה בדברו"!!! כוונתו היתה להכריח את חבירו ליתן לו מהמאכל, שאילולא יתנהו - הרי שתצא ברכתו לבטלה. לאחר שחבירו ניאות וסיפק לו ממאכלו, נתעוררה שאלה אצל אחד הנוכחים: האם על המברך לברך עתה פעם נוספת, שהרי יתכן וברכתו הראשונה על המאכל שביד חבירו היתה לבטלה?

תשובה

תחילה יש להדגיש כי נהג אותו בחור בפזיזות וקלות דעת, ובודאי שיש להיזהר ולהימנע ממעשים שכאלו, שכן יתכן שנהנה מסעודה שאינה מספקת את בעליה, ונחשב הדבר כאבק גזל[1]. כמו כן, לכתחילה אין לברך על מאכל כל זמן שאינו לפניו ואוחזו ביד ימינו, כמבואר בשולחן ערוך (סימן ר"ו סעיף ד'). נמצא איפוא, כי כל הנידון כאן מתייחס רק למקרה שבדיעבד נהג כך.

והנה, נאמר בשולחן ערוך (אורח חיים סימן ר"ו סעיף ה'): "אין מברכין לא על אוכל ולא על משקה, עד שיביאוהו לפניו; בירך ואחר כך הביאוהו לפניו - צריך לברך פעם אחרת". וכתב המשנה ברורה (ס"ק י"ט): "ואפילו כוון דעתו עליהם בשעת ברכה גם כן לא מהני (מועיל), כיון שאז לא היו לפניו, ולא היה להברכה על מה לחול, ולא דמי לאמת המים דסעיף ו'[2], דהתם (בנוגע לאמת המים) כיון שבודאי יבואו המים נגדו כאלו היו לפניו דמיא, מה שאין כן הכא (כאן), שתלוי בדעת אחרים. ואם היה הדבר שבירך עליו מונח בתיבה בעת הברכה, ואחר הברכה לקחה משם - אינו צריך לחזור ולברך, כיון שהוא מוכן לפניו ואינו תלוי בדעת אחרים... אך לכתחילה בודאי יש ליזהר בזה אחד מטעם הפסק, ועוד שלכתחילה המצוה לאחוז בידו בשעת הברכה".

נמצינו למידים כי בנידון דנן שתלוי הדבר בדעת אחרים, ויתכן שלא יֹאבֶה חבירו ליתן לו, ממילא זוהי ברכה לבטלה, ועליו לברך שוב[3].


[1] יעויין ברמב"ם בהלכות תשובה פרק ד' הלכה ד'.

[2] שם נאמר בשולחן ערוך: "העומד על אמת המים מברך ושותה, אף על פי שהמים ששותה לא היו לפניו כשבירך, מפני שלכך נתכוון תחילה".

[3] והנה, בתפילת העמידה של יום כיפור, מסיימים אנו את הברכה בנוסח זה: "ברוך אתה ה' מלך מוחל וסולח לעונותינו..." ויש להקשות: מהיכן בטוחים אנו שאכן ה' יתברך מוחל לנו באמת? וכי אין זו ברכה לבטלה?!

ומסבירים רבותינו חכמי המוסר, כי כוונה עמוקה טמונה בנוסח הברכה!

נער פיקח, כיצד נוהג כשרוצה שאביו יתן לו תפוח, אך אין האב רוצה ליתנה לו... ממהר הוא לברך בקול את ברכת "בורא פרי העץ"! ותיכף צועק נוּ, אוֹ!... כלומר, אסור לי להפסיק בין הברכה והאכילה! באין ברירה מוכרח האב לתת לו את משאלתו, שהרי ברור כי אין בדעתו של האב להכשיל את בנו בברכה לבטלה...

הוא הדבר. אותו חשבון, עושים אנחנו בני ישראל, עם אבינו שבשמים. מברכים בקול רם: "ברוך אתה ה' מלך מוחל וסולח לעונותינו...", ומאחר ואין ה' יתברך חפץ להכשיל את כל בית ישראל בברכה לבטלה - מוכרח הוא לוותר ולמחול על כל עונותינו!...

והנה, משל זה נמסר בשם כמה מגדולי המגידים, שהיו בקיאים עצומים בש"ס ופוסקים, ומן הסתם גם המשל שלהם היה להלכה, ולכן נראה שעדיין יש לעיין בדברים.

ואולי יש מקום לצדד שברכה באופן זו אכן חלה, באופן שקיימת סבירות רבה כי חבירו (וכל שכן אביו) יתנהו לו, ומאחר והמאכל היה לפניו (לנגד עיניו) בשעת הברכה - אם כן היה לברכה על מה לחול. 

לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.5 (77 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

חומש אור החיים עם ביאור אור לעיניים

320לרכישה

מוצרים נוספים

כמים ליבך - הרבנית ימימה מזרחי

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

ילדים מספרים על עצמם 11 - חיים ולדר

חבורת תריג 4 - בתעלומת בבל - חיים ולדר

חבורת תריג - עונה 7

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים