שרה לנגזם

הרווח הכי גדול הוא: השגת פטור. אנחנו פטורים מלחפש אצל עצמינו מה לשפר. הרי אם השני ישתנה כמצופה ממנו, הדברים יסתדרו מבלי שנצטרך אנחנו לשנות כהוא זה בהתנהלות שלנו. נוכל להמשיך בשלנו, וגם לקבל את מה שרצינו לקבל מהילד

גם לנו, האימהות, שמיעה סלקטיבית, אך בשונה מהילד שלנו בן העשר, אנחנו שומעות לא בדיוק מה שנחמד לנו לשמוע, אלא מה שמתאים לתפיסה העצמית שלנו

"שוב להתנצל?" היא תוהה, "כמו שעשיתי כבר כמה פעמים בעבר", היא מסננת בין שיניה. "על מה עליך להתנצל?", אני מנסה להבין. חני בעצמה לא כל כך יודעת

ילדים עצמאיים לא נולדים כאלו. זו יכולת נרכשת, שינכס לעצמו הילד שאמו אפשרה לו לצאת לרכוש אותו בעולם

עזרה במינון נכון, צריכה להיעשות ממקום של כבוד לצורך האמיתי של השני. רק כך היא תתקבל בברכה ע"י מי שאמור לקבל אותה

ציפיות שיש לנו מהסובבים אותנו, כידוע, גורמות לנו, ברוב הפעמים לאכזבות. הן לא מתממשות מעצמן. צריך לעבוד בשביל למלא את ציפיותינו

איך אפשר לעלות למדרגה החמישית, כשהרביעית שבורה? ומה הופך את הקשר עם הילדים למורכב כל כך, כשדווקא הקשר עם הנכדים זורם וחם?

והנה באת להחכים ולבנות גשר לכיוון כלתך, ואת מוצאת את עצמך בונה את עצמך, את האישיות שלך. מחזקת את הקבלה וההערכה העצמית שלך

שינוי יכולה לעשות רק מי שמודעת לכך שבתוך מערכות היחסים שלה עם הסובבים אותה, צריך להיעשות שינוי. השינוי נעשה עם מי שפונה לעזרה

אז מה? את בוודאי שואלת, ככה להגיד כל מה שאני חושבת? הרי לא ירצו יותר לדרוך על מפתן הבית שלנו