סיפור קצר

בחור שנעליו נהרסות בדרך מכאיבה הופך לאספן נעליים חסר גבולות, עד שהוא פוגש בסיפור של גדול בישראל שהחליט "לא להיות יותר נעל"

"מה יעשה היחיד?", מרימה עיניה לשמיים, כנועה לרצונו של מקום. לא מאשימה ולא נאשמת. התקווה שייכת אליה. והפה מדבר. מספר. משיח צרתו, תפילתו, הודאתו ותחינתו לאבא שבשמיים

"לפני עשר שנים ביקרתי ביד ושם ובסיום הביקור הגעתי למחלקת חיפוש קרובים, שבה אפשר להשאיר פרטים ולבדוק אם מישהו מחפש אותך או את מכרייך. לשמחתי התקשרו אלי שלשום ואמרו לי שיש אישה ניצולה ששם נעוריה תואם לשלי

"מה הנך מבין בפיזיקה או במתמטיקה?" התפרץ יועצו של החאן, "כיצד תוכל לטעון שכל חכמי הארמון הינם בורים גמורים שאינם מבינים דבר וחצי דבר לגבי אומדן המשקל?"

רציתי לדבר אתך על מה שקרה אתמול, אמר הארנב מיד כשהם נפגשו. זה, זה מאד כאב לי, עד עכשיו זה כואב לי. הקיפוד הסתכל בארנב בעיניים מכווצות. אמרתי לך, יש לי קוצים

לרגע רוצה לשוני להתגלגל החוצה ולהבהיר לו שנהירות לי דרכי מירון לא פחות מדרכי חסיד לבית רבו, אך ידי ממששת את ראשי הגלוי – ולראשונה זה זמן רב, אני מתבייש

"אני מצטער שנחשפתי לכל זה", הוא מצביע על מחשב הנייד שמונח על ברכיו. "אבל אני מכיר את עצמי היטב. אין סיכוי שאעזוב את הכול"

אחר כך הגיעו עוד הרבה קשקשנים, דובונים, פופ-אפ אחד שלוחצים ויוצאות חיות מצחיקות, כמה מוביילים ואפילו נחום תקום אחד. הם מילאו את הארונות

בכל פעם שהיא נוברת בעבר, לבה נצבט בכאב. שפתיה לוחשות תפילה לעתיד: הלוואי ויהיה אי מי יאזין לקול הדומם בתוכה

אבא התחיל לצרוח על המנגן. "שקט! שקט כבר, עשית לנו חור בראש. מה אתה לא מבין?! אף אחד לא רוצה לשמוע אותך, וזה לא דיסקוטק פה!"